כנגד המשיבים בב"ש 1354/05 הוגש כתב אישום בתיק פלילי 1037/05 המייחס להם עבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט. למשיב 1 יוחסה בנוסף עבירת איומים.
עפ"י הנטען בכתב האישום בלילה שבין 5.2.2005 ל- 6.2.2005 בילו המשיבים יחד עם שני חבריהם גיא אזרזר (להלן:
"גיא") ואחר בשם לירון במועדון "שורשים" בבית שאן. גיא הינו משיב מס' 4 כאן. אותה עת בילו במועדון גם המתלונן וחבריו. במהלך הערב, התפתח ויכוח בין המתלונן למשיב 1, במהלכו סטר משיב 2 למתלונן בפניו. משיב 1 ניסה לדקור את המתלונן בפנים ובבית החזה, באמצעות חפץ חד שהיה ברשותו, והמתלונן שהתגונן, נדקר במרפקו. משיב 3 ניסה לדקור את המתלונן גם באמצעות בקבוק ששבר. בעקבות התקיפות האמורות הופל המתלונן ארצה, אולם גם אז המשיכו המשיבים ולירון להכותו והשליכו על גבו כסא. חבריו של המתלונן שניסו להפריד הותקפו אף הם.
בכתב האישום מיוחס למשיבים אישום נוסף בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, ייצור נשק, הצתה, היזק בחומר נפיץ, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על פי הנטען, סמוך לאחר האירועים המתוארים, בפרט האישום הראשון, עזבו המשיבים את המועדון באמצעות רכב בו נהג גיא. הם הגיעו לקיוסק השייך למשפחת המשיבים 1 ו- 2 שם תיאמו גרסאותיהם וקשרו קשר להצית את המועדון. מתוך כוונה זו חזרו לכיוון המועדון, עצרו בתחנת דלק ומילאו בנזין במיכל, הכינו בקבוקי תבערה והשליכו אותם לעבר עובד בבית עסק הסמוך למועדון והמצוי באותו מבנה. בקבוק תבערה אחד פגע בפתח בית העסק וגרם נזק לדלתו.
יצוין כי כנגד גיא, שותפם לפרשה, הוגש כתב אישום נפרד בתיק פלילי 1036/05 בו יוחסו לו עבירות של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סיוע לתקיפה הגורמת חבלה, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, באישום הראשון ועבירות דומות לאלו שיוחסו למשיבים באישום השני. מטרת ההפרדה היא לאפשר העדתו של גיא כעד תביעה, במשפטם של המשיבים בתיק פלילי 1036/05 של בית משפט זה.
המבקשת עותרת למעצרם של כל אחד מהמשיבים ובתיק ב"ש 1355/05 היא מבקשת לנהוג כך גם כלפי גיא. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי בקשות המעצר וגיא מהווה בהחלטה זו את המשיב מס' 4.
לטענת המשיבה קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים ביניהן הודעות של מספר עדי ראייה, ראיות חפציות, הודעות המשיבים הקושרים את עצמם למקום ולזמן האירועים ואף הודייתו המוקלטת של גיא בפני מדובב. העבירות המיוחסות למשיבים הינן חמורות על פי אופיין ונסיבותיהן ומקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית כנגדם. מעשיהם של המשיבים מעידים עליהם שקיים חשש כי שחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט, הן משום שמיוחסות להם, בין היתר, עבירות של שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. העדים בתיק הם בחלקם מכרים של המשיבים אשר הביעו בעדותם חששם מהם. המתלונן אף קיבל איומים על חייו אם לא יבטל את תלונתו, מה גם שהמשיבים סרבו למסור את שמו המלא של שותפם הנוסף לאירוע, לירון . עוד נטען כי נגד משיב 3 תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בן שנתיים חב הפעלה בגין עבירות אלימות ושיבוש מהלכי משפט.
ב"כ המשיבים 1 ו- 2 טוען כנגד עוצמת הראיות. הוא שם את הדגש על הקושי בזיהוי התוקפים באירוע, בשל העובדה כי דובר באירוע רב משתתפים. הוא הפנה לסתירות שנתגלו בעדותו של המתלונן, לעובדה כי חברתו של המתלונן איילה בן דוד שהיתה עדה לאירוע לא זיהתה את המשיבים במסדר זיהוי תמונות כתוקפיו של המתלונן. עוד הוא הצביע על דבריו של המאבטח ליאור ריבנר שעבד אותה עת במקום ולפיהם נראה לו כי המתלונן נפגע משברי זכוכית שהיו על רצפת המועדון. עוד הוא מפנה לעדותו של המאבטח ויסאם אשר מסר כי לא ראה שמי מהתוקפים מחזיק בכלי חד. עוד נטען כי מתמליל השיחות בין גיא למדובב נשמטו קטעים מהותיים שיש בהם להוכיח כי גיא מסר את דבריו למדובב מתוך פחד ולחץ שהפעיל עליו האחרון. המשטרה בחרה שלא לחקור את המודיע לה על ההצתה ועובד העסק שהוצת לא נשאל האם ידעו המשיבים כי הוא נמצא בעסק. מיכל הדלק שעל פי הנטען תידלקו בו המשיבים לא נמצא, המשטרה לא חקרה עובדי תחנות דלק באזור גבי עניין זה. כל אלה לטענתו מכרסמים בתשתית הראייתית עליה סומכת המאשימה.
ב"כ המשיבים 1 ו-2 הסכים כי אם יוכח קיומה של תשתית ראיות לכאורה נגד מרשיו קמה נגדם מאליה עילת מעצר אלא שלטענתו, יש להורות בעניינם על שחרורם לחלופת מעצר. מדובר בצעירים נעדרי עבר פלילי ששירות המבחן המליץ על שחרורם לחלופה.
ב"כ המשיב 3 הוסיף וטען כי גרסתם של המשיבים ולפיה כל חלקם באירוע היה להפריד בין הניצים הינה הגיונית ומבוססת ויש להעדיפה על גרסת המאשימה כפי שמתבטאת בכתב האישום. לחובתו של המשיב 3 אומנם הרשעות קודמות ולחובתו מאסר על תנאי חב הפעלה, אלא שיש לתת לו הזדמנות לצאת ממעגל העבריינות ולאפשר לו להמשיך את מהלך חייו תחת צו המבחן בו הוא נתון.
ב"כ משיב 4 הדגיש בטיעוניו את חלקו המזערי של מרשו באירועים המתוארים בכתב האישום אשר הסתכם לכל היותר בהסעתם של המשיבים הנותרים ממקום האירוע לבתיהם באישום הראשון ובאישום השני בהכנה של בקבוקי התבערה. לשיטתו, אין בעובדות כתב האישום כדי לגלות את העבירות המיוחסות למרשו.
באשר לעילת המעצר הוא טען כי בשל חלקו המזערי של המשיב באירוע, העדר עבר פלילי וגילו הצעיר, ניתן בעניינו להסתפק בחלופת מעצר כהמלצת שירות המבחן.
לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות שהוצג בפני, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים לאישומים המיוחסים להם בכתב האישום. חומר הראיות מצביע על כך שהמשיבים 1 עד 3 היו מעורבים בצוותא חדא באופן פעיל בקטטה. כך עולה מעדותו של המתלונן מיום 9.1.2005 וזו מיום 16.2.2005 שבהן הוא זיהה את המשיבים 1 עד 3 כמי שתקפו אותו ואת המשיב 1 כמי שדקר אותו בחפץ חד. כך גם עולה מעדותו של עד הראייה שגיא תמר מיום 15.2.2005. המשיבים לא הכחישו את נוכחותם בזירה באותה עת ויש במכלול הראיות כדי להוכיח את מעשיהם ומעורבותם באירוע הראשון כמיוחס להם בכתב האישום.
אשר לאישום השני. כאן יש להפנות לעדותו של המדובב גבי דברים שמסר לו גיא בתא המעצר, התומכת ומבהירה דברים שנרשמו בתמליל החלקי של שיחותיו עם גיא שהוגש לתיק החקירה. כמו כן יש להפנות לעובדה כי מבצעי ההצתה נראו במקום באותו סוג רכב ובעל אותו צבע שבו עזבו קודם לכן המשיבים את המועדון לאחר הארועים נשוא פרט האישום הראשון. ר' דו"ח פעולה מיום 6.2.2005 וכן זכ"ד מיום 14.2.2005 מאת רס"ר יורם אברג'יל אשר לפיו שמע את גיא מספר למדובב על אירוע ההצתה ומסבך את המשיבים במיוחס להם באישום השני. כמו כן יש להפנות לראשית ההודאה שהשמיע גיא באוזני חוקרו עת נודע לו כי הוכנס מדובב לתאו באומרו:
"מה היה מדובב וסיפרתי לו הכל" . (ר' מזכר מיום 12.2.2005 מאת רס"ר יורם אברג'יל).
מסקנתי עד כאן הינה כי המאשימה מצויידת בתשתית ראייתית ראויה לכאורה גם לביסוס האישום השני.
אשר לעילת המעצר. העבירות המיוחסות למשיבים מקימות נגדם חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות- אכיפה - מעצרים), תשנ"ו- 1996.
אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירות המיוחסות למשיבים, באשר הם פנו לפתור סכסוך של מה בכך בדרך אלימה, בכוחנות וללא ריסון עצמי תוך שימוש בחפץ חד וסיכון חיי אדם (ר' בש"פ 4563/98 אברהם נ' מ"י, תק-על 98(2), 74). עבירת ההצתה המיוחסת למשיבים מוסיפה נדבך נוסף של חומרה על מעשיהם של המשיבים. כך נאמר בבש"פ 6764/99 מחאמיד נ' מ"י , תק-על 99(3), 1175:
|
"עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות, שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה. ואדם המתיר לעצמו לסכן על דרך של הצתה רכושם וחייהם של אחרים, ראוי שיורחק מחברת בני-תרבות ולו מן הטעם שעלול הוא להוסיף ולסכן את זולתו. כך לאחר הרשעה בדין וכך לעת הליכים אשר בהם הוכח לכאורה כי הנאשם עשה מעשה הצתה".
|
נוסף לחשש כי המשיבים יפעלו לשיבוש מהלכי משפט בשחרורם, הטבוע בעצם העבירות המיוחסות להם, נמצא לכך חיזוק בסירובה של העדה איילה בן דוד לערוך מסדר זיהוי חי בשל פחדה מהמשיבים. (ר' מזכר מיום 15.2.2005 מאת רס"ר יורם אברג'יל) וכן באיומים שקיבל המתלונן על חייו הן במהלך האירוע והן בהיותו מאושפז בבית חולים, לאמור כי אם יתלונן במשטרה יפגעו בו. (ר' עדותו של המתלונן מיום 9.1.2005).