החלטה בתיק בש 1185/08

הערר והעבירה-

ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט מ. אלטר) מיום 15.1.08, בבקשה למעצר עד תום ההליכים בת.פ. 1121/08, לפיה שוחרר המשיב בתנאים, הכוללים "מעצר בית" חלקי - משעה 20:00 ועד השעה 07:00 למחרת בבוקר, התחייבות להתייצב בביהמ"ש לצורך דיון באישום הפלילי הנ"ל בכל מועד אליו יוזמן והפקדת התחייבות עצמית + ערבות צד ג' ע"ס 20,000 ש"ח, כל אחד, להבטחת קיום תנאי השחרור.

העורר הואשם בהחזקת סכין מתקבעת, שאורך להבה 8 ס"מ למטרה בלתי כשירה.

הסכין נמצאה בתחתוניו, בחיפוש שנערך על גופו, ביום 2.1.08, בשעה 22:50, חיפוש בו נמצאו גם סמים - קוביית חשיש וכדור אקסטזי, אשר העורר טען כי הוא מחזיקם לשימוש עצמי, אולם לא הוגש אישום בגינם.

עיקר עררה של המדינה מופנה כנגד קביעתו של בימ"ש קמא בנוגע לקיומה של עילת מעצר. המדינה טוענת, כי  המיקום בו הוחזק הסכין והשעה בה מדובר מצביעים על כוונה לעשות שימוש בסכין וכי היה על בימ"ש קמא לייחס משקל גם להרשעותיו של העורר ולמאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו בגין אותה עבירה.

החלטת בימ"ש קמא-

בימ"ש קמא קבע, שלמרות פוטנציאל הסכנה שבעצם החזקת סכין למטרה לא כשירה, אין לומר, כי בכל פעם בו מבצע אדם עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1987, קיים יסוד סביר לחשש שאותו אדם יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, כלשון סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים").

בימ"ש קמא עיין בהרשעותיו הקודמות של העורר, הכוללות שתי הרשעות. האחת - הרשעה בגין עבירה של סחר בסמים, שנעברה ביום 1.1.05 והשנייה - הרשעה מיום 17.1.06 בגין עבירה של החזקת סכין, עבירה מיום 28.12.04, בגינה נגזר על העורר מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה בגין האישום דנן, וקבע, כי  עברו הפלילי ואף נסיבות העבירה אינן מעידות על מסוכנות ולכן לא קמה עילת מעצר ואין לבית המשפט סמכות להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כנגד טענת המדינה, לפיה מיקום הסכין מאפשר לשלפה במהירות, ציין בימ"ש קמא, כי " אילו ניסה מי שניסח את הבקשה 'לשלוף במהירות' סכין מתחתוניו, היה מגלה עד כמה קשה הדבר, אם לא בלתי אפשרי", קביעה אשר המדינה טוענת כנגדה.

ראיות אשר יש בהן להביא להרשעה-

ב"כ המשיב ייחד חלק נכבד מטיעונו לעוצמת הראיות הקיימות כנגד המשיב. לכאורה, לא היה מקום לעשות זאת, שכן בימ"ש קמא קבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת והמשיב לא הגיש ערר מטעמו, אולם משנטענו הטענות אתייחס אליהן, בקצרה.

ב"כ המשיב טוען כי למשיב גרסה "כשירה" לגבי החזקת לפיה, הוא לקח את הסכין מאביו, אשר מאושפז בבית החולים, על מנת להעבירה לביתו, שכן חשש שאביו ישים קץ לחייו, לאור מצבו הבריאותי הקשה. ב"כ המשיב טוען, כי גרסה זו נתמכת בעדויות שני הוריו של המשיב, אשר אף זיהו את הסכין בה מדובר מתוך תמונה בה היו מצולמים שני סכינים אשר נתפסו בחזקת המשיב. לאור כך, טוען ב"כ המשיב, כי מדובר בגרסה מבוססת אשר המשיב יוכל להוכיחה.

דא עקא, שבטיעונו זה מתעלם ב"כ המשיב מכך שהמשיב לא מסר את גרסתו הכשירה, מיד עם תפיסתו ועם חקירתו הראשונה. על פי דוח הפעולה, אשר ערך רס"ר אבי זרוק, שתפס את הסכין בתחתוניו של המשיב, גרסתו הראשונה של המשיב היתה, שהוא מחזיק את הסכין כדי לקלף תפוחים (וברכב בו נתפס לא נמצאו כל תפוחים או פירות אחרים). בחקירתו הראשונה, שנערכה ביום 3.1.08 בשעה 01:30, שמר המשיב על זכות השתיקה ולא מסר כל גרסה. רק בדיון אשר התקיים בבימ"ש קמא, ביום 3.1.08, בנוגע להארכת מעצרו, מסר המשיב את גרסתו הנוכחית "הכשירה", כאשר, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, אמו של המשיב נכחה באולם.

בחקירתו, מיום 4.1.08, אשר נערכה לאחר הדיון, שב ומסר המשיב את הגרסה אשר נמסרה על ידו בבית המשפט.

חקירת הוריו של המשיב נערכה רק ביום 6.1.08, יומיים לאחר הדיון הנ"ל, כך שמשקל דבריהם אינו גדול, אם בכלל.

בנסיבות אלה, ספק רב אם המשיב יוכל להוכיח כי החזיק את הסכין למטרה כשירה ונכון קבע בימ"ש קמא, כי קיימות ראיות אשר יש בהן סיכוי סביר להרשעה, אשר, כלשון ביהמ"ש בבש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י פ"ד נ(2) 133 בעמ' 147 מול האות "ג", הינן:

" ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעות אמינות ומשקל- יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר."

עילת המעצר-

סבורתני כי טעה בימ"ש קמא בקבעו, כי הנסיבות הנ"ל אינן מעידות על מסוכנות וכי לכן לא קמה עילת מעצר ואף טעה בקבעו כי מיקום הסכין אינו מאפשר שליפה מהירה.