החלטה בתיק בש 1120/05

 [המשיב 3]

1.         כתב אישום שהוגש נגד המשיבים מתאר פרשיית סמים בה היו מעורבים השלושה, וזו תמציתה:

רפי אפרגן (להלן - 'רפי'), שוטר סמוי, פנה למשיב 1 (להלן - 'מנוח') וביקש לרכוש ממנו קנאבוס. האחרון הסכים, והעסקה יצאה אל הפועל. מנוח מכר לרפי 2.95 ק"ג קנבוס תמורת 2,000 ש"ח.

לאחר שנתבצעה עסקה זו הסכימו השניים לבצע עסקה גדולה יותר, והפעם הסכים מנוח להשיג לרפי 60 ק"ג קנבוס שמקורם בדרום הארץ. הם ייעדו את העסקה ליום 12.1.2005, ואמנם במועד זה, סמוך לשעה 20:00, הגיע רפי, יחד עם שוטר סמוי אחר (שי כהן שמו, ולהלן - 'שי'), לביתו של מנוח, שם המתינו לסמים, שאמורים היו להגיע מדרום הארץ. המשיב 3 (להלן - 'יוחנן') נכח אותה שעה בביתו של מנוח והשתתף ב'ארגון העסקה'. בשלב כלשהו עזב מנוח את המקום במכוניתו, על מנת להיפגש עם המשיב 2 (להלן - 'אילוז'), שהוביל במונית שבה נהג 50.41 ק"ג קנבוס בחמישה שקים מדרום הארץ עבור מנוח.

בהמשך הגיעו מנוח ואילוז, כל אחד במכוניתו הוא, לחצר ביתו של מנוח. שי ומנוח ניגשו לתא המטען של המונית, פתחו אותו, ושי בדק את הסם. אחר כך הועבר הסם למכוניתו של מנוח, ויוחנן נסע עם המכונית (ובה הסם) למקום אחר, שם התכוון מנוח להעבירו לידי רפי. נהיגתו של יוחנן במכונית היתה בלא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף.

2.         משום הדברים הללו הואשמו המשיבים בסחר בסם מסוכן (ס' 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973), החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (ס' 7(א)+(ג) רישא לפקודה הנ"ל), קשר לפשע (ס' 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) והמסתייע ברכב לביצוע פשע (ס' 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961). יוחנן הואשם עוד בנהיגה ללא רשיון וללא ביטוח (ס' 10 ו-62 לפקודת התעבורה הנ"ל, וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970).

3.         עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיבים עד תום משפטם. סניגוריהם של מנוח ויוחנן ביקשו לדחות את שמיעת הבקשה, לשם לימוד של חומר נוסף, שטרם קיבלוהו מאת המבקשת. אלא שסניגוריתו של אילוז עמדה על שמיעת הבקשה בלא דיחוי. על כן פיצלתי את הדיון, ודנתי בבקשה ככל שהיא נוגעת לאילוז, וסופו של יום עצרתיו עד תום הליכים. מנוח הסכים, בהמשך, למעצרו שלו עד תום הליכים, וכך אמנם ציוויתי. לא נותר לנו אלא עניינו של יוחנן, ובו נכריע עתה.

4.         סניגורו של יוחנן הסכים לקיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. יחד עם זאת הוא ביקש לשכנע, כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופה, ומשום כך ביקש לקבל תסקיר מעצר, ולבקשתו זו נעניתי, ותסקיר אמנם ניתן, ובו נבחנה חלופה שהציע יוחנן, משמע מעצר בית בבית אביו. שירות המבחן לא התרשם, כי חלופה זו עשויה לנטרל את המסוכנות ולהוות גורם מציב גבולות, כלשון התסקיר. בנוסף התרשם קצין המבחן מאישיותו של יוחנן, התרשמות שהובילתהו למסקנה, כי 'קשה ... לשלול רמת סיכון לפריצת גבולות'. על כן לא יכול היה השירות להמליץ על שחרורו של יוחנן ממעצרו.

5.         בטיעונו ביקש הסניגור לשכנע, כי חלקו של מרשו במעשה העבירה המיוחס לו הוא שולי ביותר, הגם שכתב האישום מיחס לו מעורבות רק בעסקה השניה. הוא לא היה הרוח החיה, כמו מנוח, כפי שלא היה מי שהוביל את הסמים מן הדרום הרחוק ועד למושב בית יוסף (מעשה המיוחס לאילוז). הסניגור ביקש עוד לשכנע, כי חרף האמור בתסקיר המבחן - ניתן להפיג את המסוכנות הנובעת מיוחנן - על ידי שחרורו לחלופה המוצעת.

6.         אמנם נכון, יוחנן איננו עומד במרכזה של הפרשיה הנדונה. במרכז עומד מנוח. אלא שלצידו עומדים שניים, משמע אילוז, שהוביל את הסמים מן הדרום, ויוחנן, שסייע בידי מנוח במאורעות שארעו בתוך המושב, כפי שתארנו למעלה. העבירה בה אנו מדברים היא חמורה, על כמות הסמים בה אנו מדברים (כחמישים ק"ג קנבוס), ומכאן נלמדת המסוכנות הרבה הנודעת מיוחנן, גם אם חלקו אינו כחלקו של מנוח כאמור. מסוכנות זו לא ניתן להפיג בחלופה, משום שבידי יוחנן לא היה להצביע על כל טעם, שיהא בו כדי ללמד על כך, שמסוכנות זו עשויה להתפוגג אם ישוחרר ממעצר. אדרבא, ראינו את הדברים שבאו בתסקיר המעצר, ובסופם המסקנה, משמע העדרה של המלצה לשחרור מן המעצר. על אלה נוסף עברו הפלילי של יוחנן, ומעל לכל עומדת העובדה, שהעבירה בה עסקינן נעברה (לכאורה) בעת שמעל ראשו של יוחנן תלוי ועומד מאסר מותנה.

7.         סיכומם של דברים, תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום, כמו גם עילה למעצר, מתקיימות בעניינו של יוחנן, והדברים אמנם נתאשרו מפי סניגורו בהגינות, עוד בפתח הדיון בבקשה. ואשר לחלופה - משום הטעמים שהטעמתי למעלה לא ראיתי לנגד עיניי כל חלופה העשויה לפוגג את מסוכנותו של יוחנן. לטעמי - יש להותירו מאחורי סורג ובריח עד תום משפטו.

            על כן אני נענה לבקשת המבקשת ועוצר את המשיב 3 (יוחנן) עד תום משפטו.

ניתנה היום ח' ב אדר א, תשס"ה (17 בפברואר 2005) במעמד הנוכחים.

001120/05בש 054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: