החלטה בתיק בש 1100/06

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בתיק פ"ח 3008/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה  ובה מבקשת המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. זו הבקשה שבפני.

ענינו של כתב האישום בעבירות על בטחון המדינה. המאשימה מיחסת למשיב עבירות של מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין; קשר למסור ידיעות לאויב, עבירה לפי סעיפים 92 + 111 לחוק העונשין וחיפוי, עבירה לפי סעיף 99+95 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום יצר המשיב קשר עם אנשי מודיעין אירניים ותחת מסווה של הקמת מכון מחקר פעל כדי לספק לאירניים מידע על המערכת הפוליטית הישראלית. יצוין כי החומר שהתבקש המשיב להשיג עבור האירניים, ושהחל באיסופו, הוא חומר מחקרי גלוי המצוי בספריות ציבוריות. המשיב פעל, על פי הנטען, לאיסוף החומר הנ"ל, תרגומו והעברתו לאירניים, הכל כאמור במסווה של מכון מחקר.

 למען הסדר יצוין כי המשיב הינו אזרח ישראלי. בשנות ה 70 עבר ללבנון והצטרף לארגון הפת"ח ופעל במסגרתו. בשנת 1996 חזר לארץ ומאז מתגורר בכפר פסוטה. בתקופת פעילות בפת"ח הכיר ופעל ביחד עם אדם בשם האני עבדאללה מתוואלי שהיה אזרח ישראלי ועבר עם משפחתו ללבנון.  אותו האני הוא האדם שקישר בין המשיב לאירניים.

עיקר העובדות כלל לא שנוי במחלוקת. הקשר בין האני למשיב אינו שנוי במחלוקת והמשיב מאשר כי מדובר בקשר חברות שנמשך שנים רבות. גם עצם המפגשים עם האירניים אינם שנויים במחלוקת. אין חולק גם כי הנאשם פעל לאסוף חומר מחקרי גלוי על המערכת הפוליטית בישראל, על כלכלת ישראל וכד' ואף החל בתרגומו. למעשה טענתו העיקרית של המשיב היא כי פעל תוך הבנה כי אכן מדובר במרכז מחקר לצרכים אקדמיים טהורים. לטענתו כאשר נפגש עם האירניים הבהיר כי אינו מעוניין בקשרי עבודה עימם. מכאן, טוען הוא, כי לא היה בפעולותיו כל נסיון לפגוע במדינה ולטענתו מדובר בפעילות אקדמית של תרגום עבור מרכז מחקרים שאמור היה לפעול בקפריסין.

המחלוקת, כפי שתתמקד בדיון בפני ההרכב, תתמקד בעיקרי הדברים בשאלת מודעות המשיב לטיב המפגשים עם האירניים והכוונה האמיתי שמאחרי המפגשים ופעילות איסוף ותרגום החומר הגלוי על ידו. מעצם הגדרת המחלוקת ניתן לאומר גם כי על פניו קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו. כי הרי היסוד העובדתי מוסכם ברובו. עיקרי המחלוקת הנה בתחומי היסוד הנפשי של העבירות המיוחסות לו.

לעניין זה של מודעות רלוונטי גם כל האמור בפרק המבוא בכתב האישום, המפרט את עברו של המשיב כפעיל פת"ח במסגרת של איסוף מידע על הנעשה בישראל. המשיב מעלה שורה של טענות מקדמיות לעניין כתב האישום וטוען הוא כי לא היה מקום להוסיף את כל אותו פרק מבוא שבכתב האישום, שלטענתו כל מטרתו הינה להשחיר את פניו. אינני מוצא כל מקום לדון במסגרת הליך זה בטענות מקדמיות כנגד האמור בכתב האישום. מקומן של טענות אלו במסגרת הדיון בתיק העיקרי והמותב הדן בתיק העיקרי כבר נתן החלטתו בענין זה ביום 2/2/06. אומר רק כי בכל הנוגע לבקשת מעצר עד לתום הליכים אין כל פגם בציון עברו ופעילותו של המשיב בפת"ח, כשם שאין כל פגם לציין עבר פלילי של נאשם, דבר המשליך על המסוכנות הנשקפת ממנו וכן על מידת מודעותו לפעולות המבוצעות על ידו.

מעיון בעדויותיו של המשיב עצמו, לא כל שכן חומר ראיות נוסף, עולה כי לכאורה היה המשיב מודע היטב לטיב המפגשים עם האירניים. מדובר במספר מפגשים לאורך זמן. נראה כי כבר בשלב הראשון של המפגשים ניתן ליחס למשיב לפחות עצימת עיניים בכל הנוגע למטרות האמיתיות של מרכז המחקר ואיסוף החומר שהתבקש לבצע. בהמשך, וכך על פי דברי המשיב עצמו, הפכה עצימת העיניים למודעות בפועל כי מדובר בסוכנים אירניים המבקשים לאסוף מידע על הנעשה בישראל. אינני מוצא לנכון לפרט את כל הראיות וההתבטאויות של המשיב עצמו המעידות על מודעותו. אלו פורטו בהרחבה בסיכומי המאשימה בבקשה זו. די בכך שאפנה לעדויותיו של המשיב מיום 18/12/05 ומיום 15/12/05 וזאת ביחד עם תוצאות האזנות הסתר לשיחות הטלפוניות שהתקיימו בין האני למשיב.  כל מקרה עניין המודעות והיסוד הנפשי מקומו להתברר במסגרת ההליך העיקרי. במסגרת ההליך העיקרי ניתן יהיה לברר גם את טענתו של המשיב כי בפועל הבהיר לידידו האני כי אין לו כל עניין בקשר עם האירניים, ולשקול האם יש בהתנהגותו כדי לבסס טענת הגנה של פטור עקב חרטה. בכל מקרה - וככל שהדבר נוגע לשלב הדיוני המצוי בפני, אין אלא לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה שמגלמות בסיס סביר להרשעתו בדין. ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

כאמור, ובסיכומו של דבר, סבור אני כי יש ראיות לכאורה שמגלמות בסיס סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.

עצם העבירות המיוחסות למשיב, המבוססות כדבעי בראיות, מקימות עילת מסוכנות וזאת בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.  מוכן אני להניח, לצורך הדיון בבקשה ומבלי לקבוע כל ממצא בענין זה, כי בשלב בו נעצר המשיב לא נגרם למדינה כל נזק מפעילותו. עם זאת טיבו של קשר עם מערך מודיעין של אויב כי הוא עלול, ומטבע הדברים מיועד, לגלוש לאיסוף מידע שיש בו פוטנציאל של פגיעה בבטחון המדינה. מכאן גם חזקת המסוכנות. אוסיף עוד כי מעבר לחזקה הקבועה בחוק - עברו של המשיב כפעיל פת"ח בעבר מגביר את המסוכנות הנשקפת ממעשיו כי הרי כבר הוכיח כי אין לו מניעה לחבור לפעילות שמטרתה פגיעה במדינה. מכאן שבנסיבותיו של המקרה קיימת עילה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. 

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה: