החלטה בתיק בש 10635/04

בקשה להחזרת תפוס.

המדובר בבקשה להחזרת כספים, ושחרור רכב משעבוד, נכסים שנתפסו ע"י יחידת איסור הלבנת הון של משטרת ישראל וע"י משרד האוצר - אגף המכס והמע"מ. בהחלטתי הקודמת, שניתנה במסגרת בש 5376/03 אלעמאר דרום נ' ימ"ר דרום משטרת ישראל, הוריתי כי רכבו של המבקש יוחזר בכפוף להתחייבות המבקש, שלא לבצע דיספוזיציה בבעלות עליו. בנוסף, הוריתי כי הכספים שנתפסו, יופקדו בידי המדינה עד לתום ההליכים המשפטיים.

כעת, טוען ב"כ המבקש, כי בשל העובדה, כי המשיבה לא נקטה בבקשה להארכת התפיסה, מעבר לסמכותה בחוק שנקבעה לתקופה של שישה חודשים, וכן לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש, הרי שאין כל סמכות חוקית להמשך תפיסת המשיבה, את הנכסים שנתפסו.

בשל פגיעת המשך התפיסה בזכותו הקניינית של המבקש, הרי שמבקש הוא כעת להורות על החזרתם לידיו.

סמכות המשיבה להחזיק בתפוס, נלמדת מ פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 וכן מסעיף 109 ל חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. בשני חוקים אלה, סעיף35 לפקודת החיפוש וסעיף111(ה) לחוק המע"מ, מופיעה הוראה דומה בדבר החזרת התפוס, מקום בו לא הוגש כתב אישום, כפי העניין שבפנינו -

חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975

111. העשיה בתפוס

...

(ה) נתפסו טובין לפי סעיף 109, ותוך ששה חדשים מיום התפיסה לא הוגשה לבית המשפט קובלנה על עבירה על חוק זה שבגללה נתפסו, ולא כופרה העבירה, יוחזרו למי שנתפסו ממנו; בית משפט השלום רשאי, לפי בקשת המנהל, להאריך את התקופה בששה חדשים נוספים.

השאלה העומדת לפני, היא האם תום ששת החודשים הנובעים מסמכות המשיבה דלעיל, בלא שהוגשה בקשה להארכת תפיסה או להגשת כתב אישום, יש בהם כדי להוות הוראה אוטומטית להחזרת התפוסים לידי המבקש.

ובכן, נראהלי כי הזכות אינה אוטומטית. כך אף עולה מעיון בבג"צ 2393/91 עזריאל פרידנברג נ' שופטת השלום בתל-אביב , פ"ד מה(4), 490. יש לפעול איפוא על דרך סעיף34 לפקודת החיפוש, היינו לקיים דיון במעמד הצדדים, בו תינתן למשיבה זכות לטעון להמשך התפיסה, על אף חלוף התקופה הקבועה בחוק. הרציונאל העומד מאחורי זה, היא הסיבה הראשונית להיות נכסים אלה בגדר תפוסים. כך, מציין בית המשפט, שם, כי לא יעלה על הדעת, שעברייני סמים, או מכונות מזל ואף עבריינים על חוק מטבע חוץ, ייהנו מזכות אוטומטית הנובעת מחלוף התקופה, והתפוסים יוחזרו לבעליהם למרות היותם חשודים כי תולדתם בעבירה. לכן, קובע כב' השופט גולדברג, בסיפא של החלטתו -

המסקנה המתבקשת היא כי השבה "בתנאים שייקבעו", אפשרית היא אך ורק במסגרת בקשה המוגשת לפי סעיף 34, כאמור בסעיף זה. ומשיופעל שיקול הדעת, בדיון בבקשה כזאת, לא יגיע בית המשפט לתוצאה המתחייבת מן הפרשנות אותה מבקש בא כוח העותר לתת לסעיף 35.

ראה לעניין זה אף ע"פ (באר-שבע) 7155/01 צמרת מועדוני נ' מדינת ישראל , תק-מח 2002(3), 3605.

זאת ועוד, שהרי יש לתת את הדעת לכוונת בית המשפט בהורותו -

לגבי הכספים- יופקדו בידי המדינה עד לתום ההליכים המשפטיים.

(עמוד 20, שורה 10 לפרוטוקול בב"ש 5376/04)

האם הייתה הכוונה כי ניתנה למשיבה סמכות תפיסה עד להחלטה להעמיד את המבקש לדין או לסגירת התיק, או שמא מחמת העובדה כי טרם נקטה המשיבה כל פעולה, וכי הסמכות הנקובה בחוק להמשך תפיסה הינה 6 חודשים תוך שהמשך התפיסה תלוי בבקשה להארכתה, ועל כן ממחמת העובדה כי טרם הוגש כתב אישום כנגד המבקש או שנתקבלה החלטה אחרת בעניין, יש ללמוד כי תמה התקופה החוקית להחזקת או הגבלת התפוסים?

לצורך הכרעה בשאלה זו אקיים דיון במעמד הצדדים תוך קבלת עמדת המשיבה לעניין הבקשה.

קובע לדיון במעמד הצדדים ליום 15.2.05 בשעה 08:30. הצדדים מתבקשים לדייק וזאת בשל דיון ארוך המתחיל מיד לאחר המועד הנ"ל.