החלטה בתיק בש 10340/06

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"). בכך שביום 3.12.06 בסמוך לשעה 15:15 בצומת פלוגות, בתוך רכב מסוג אאודי החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1755.60 גרם נטו, מחולק ל- 18 אריזות, שלא לצריכתו העצמית, שלא כדין.

ביום 13.12.06 הסכים ב"כ המשיב כי אכן כנגד המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית וכן עילת מעצר בדבר מסוכנות. בהחלטה מיום 13.12.06 הופנה המשיב לבדיקה פסיכיאטרית וכן במסגרת תסקיר מעצרים לשירות המבחן על מנת שיבחן את נסיבותיו האישיות של המשיב וכן יבחן חלופת מעצר.

בדיון מיום 17/1/07 חזרה ב"כ המבקשת על הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ופנתה שוב לכתב האישום המייחס למשיב כמות גדולה מאוד של סם מחולקת לאריזות דבר המעיד על כך שאין המדובר בסם לצריכה עצמית. למשיב 3 מאסרים מותנים ברי הפעלה שלא הרתיעו אותו מלהמשיך ולבצע עבירות דבר המעיד על המסוכנות של המשיב.

בנוסף טענה ב"כ המבקשת כי היא מתנגדת לחלופת מעצר לפיה המשיב ישוחרר לבית ממנו יצא לביצוע העבירה.

ב"כ המשיב עותר לשחרור המשיב על פי המלצת שרות המבחן. לטענתו אין ידיעה כי החלופה ידעה על החזקת הסם. למשיב יש גירסה כי הסם הוטמן ברכבו וכן עומדת לזכותו חזקת החפות. למשיב אין רישום פלילי בגין הפרת הוראה חוקית ולכן יש לתת בו אמון.

מתסקיר שרות המבחן עולה כי המשיב, בן 52 ולו 4 ילדים, לדבריו מכור לסמים מסוג מריחואנה החל מתקופת שרותו הצבאי.

שירות המבחן התרשם כי המשיב חסר כוחות להשתלב בקהילה טיפולית ויתקשה לעמוד בדרישות שם. התרשמות שירות המבחן כי אשתו מסוגלת להציב למשיב תנאים ולפקח עליו.  כמו כן, חוות הדעת של העובדת הסוציאלית המטפלת במשיב ב"בית חוסן" המליצה על טיפול החזקתי בבית חוסן. לאור זאת ממליץ שירות המבחן על מעצר בית בבית אשתו תוך שילוב המשיב בבית חוסן ופיקוח מעצר של שירות המבחן למשך חצי שנה.

מחוות דעת פסיכיאטרית עולה כי המשיב אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית יתכן והמדובר באדם עם קווי אישיות ספציפיים גבוליים אנטיסוציאליים. הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.

החלטה זו עניינה בבחינת חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה על כן יש לבחון את טיב העבירה ומהותה לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מד"י, פד"י נא(4) 702: "מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שתי פניה של שאלה אחת - האם המשיב מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהנסיון להשיב עליה הוא, בעצם, נסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם... בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של המשיב, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה".

על פי התשתית הראייתית הלכאורית הסם הוחזק על- ידי המשיב שלא לצריכה עצמית. כמות הסם היא גדולה בהרבה מזו המפורטת בפקודה, ומקימה החזקה בחוק. כן עולה מתוך חומר הראיות שהסם היה מוכמן ומחולק ל-18אריזות.

הלכה פסוקה היא כי בעבירות של סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, מי שקיימות כנגדו ראיות לכאורה, לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא  במקרים חריגים ויוצאי דופן אשר בהם יתכן וניתן יהיה לאיין מסוכנות באמצעות חלופת מעצר כלומר להפיג את חזקת המסוכנות. ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2) 164; בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4001/06 אחמד עלי נ' מדינת ישראל(לא פורסם).

כאשר בוחנים את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת יש להביא בחשבון את הרשעותיו הקודמות של המשיב. למשיב הרשעות בשורה של עבירות פליליות ובעיקר הרשעות בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

המשיב הורשע ב- 5 עבירות של סחר בסם מסוכן, ב-3 עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית ובעבירות של החזקת כלים להכנת סם.

העובדה שמדובר במשיב מבוגר וששירות המבחן ממליץ לשחררו  יש בכך כדי להוות משקל מה נוסף במכלול השיקולים, אך אין היא עומדת, נגד אישום כה חמור ונוכח עברו הפלילי המכביד בעבירות סמים לרבות שלושה מאסרים מותנים. 

כאמור לצורך שקילת חלופת מעצר ביהמ"ש בוחן את המעשה ונסיבותיו, העושה ונסיבותיו ואת החלופה המוצעת (הערבים/המפקחים).

בענייננו, המעשה הינו החזקת סם במשקל 1755 גרם מחולק ל- 18 יחידות שלא לצריכה עצמית, העושה הינו עבריין סמים שכנגדו שלושה מאסרים מותנים ברי הפעלה והחלופה המוצעת הינה אשתו בבית המשפחה. האיזון בין שלושת היסודות האלה מצביע בבירור על כך שהחלופה אינה ראויה.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים אני סבור שאין בחלופה שהוצעה כדי להשיג את תכלית המעצר, אין בה כדי לאיין את המסוכנות, נוכח החומרה הקיימת בעבירות סמים והיות והחלופה המוצעת מהווה חזרה של המשיב לאותה סביבה ממנה ביצע את המיוחס לו ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו המוכחת הן עפ"י עברו הפלילי המכביד בסמים וקיומם של שלושה מאסרים מותנים ברי הפעלה שלא גרמו למשיב להירתע מהמשך עיסוקו בסמים.