החלטה בתיק בש 1022/08

כללי:

1.         כנגד משיב 2 מתנהלת חקירה בחשד לשימוש במידע פנים, לשם רכישת מניות בבורסה לניירות ערך.

            המשיב שוחרר ממעצר ע"י כב' השופט דוריאן ביום 11/2/08. באותו יום נתן השופט צו האוסר פרסום זהותו של החשוד, זאת למרות התנגדותה של משיבה מס' 1.

2.         בהחלטתו הסתמך כב' השופט דוריאן להלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון בבש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל נ"ח (6), 658 וכן לפרשנות שניתנה לפסק דין תורג'מן ע"י כב' השופט מודריק בבית המשפט המחוזי ת"א בב"ש 92685/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

3.         המבקשת שלא הייתה צד בהליך שבפניי כב' השופט דוריאן, סבורה כי יש מקום  לבטל או לצמצם את צו איסור הפרסום.

4.         המבקשת מדגישה את חשיבות העקרון של פומביות הדיון ואת הצורך לפרש על דרך הצמצום אתהחריגים לעקרון זה.

            המבקשת מציינת כי בחברה דמוקרטית יש לכבד את זכות הציבור לדעת ולאפשר לעיתונות למלא את התפקיד החשוב המוטל עליה בתחום זה.

5.         המבקשת סבורה כי במקרה זה קיים עניין מיוחד בפרסום שמו של החשוד, כיוון "שאמינותו של החשוד מהווה שיקול מרכזי במערכת השיקולים אותם מביאים משקיעים בחשבון". המבקשת מוסיפה וטוענת כי "לחשיפת שימוש במידע פנים חשיבות עצומה לגבי אמינות שוק ההון וצפיות המשקיעים בבורסה".

6.         המבקשת טוענת עוד כי משיב 2 לא הוכיח  ע"י הגשת תצהיר שיגרם לו "נזק חמור" אם שמו יפורסם.

7.         ב"כ משיב 2 טוענת כי שמו הטוב של המשיב הוא הנכס היחיד שיש לו וכי פרסום שמו בשלב זה, כאשר עדיין לא ברור, אם יוגש נגדו כתב אישום, יגרום לו פגיעה בלתי הפיכה ונזק חמור לפרנסתו.

המצב המשפטי:

8.         עיקרון פומביות הדיון מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה:

            "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או בית המשפט הורה אחרת לפי חוק".

            כפי שצוין בפסק דין תורג'מן עמ' 597:

            "וזה דבר ההלכה: ,הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעקרון פומביות הדיון, לרבות בדרך של איסור פרסום פסק דין אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או על פי החלטת בית משפט מכוח עילות מפורשות שנקבע בחוק' (ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל פ"ד נ"ג (3) 714, 719) ועוד חשוב שנדע ונזכור: מדברים אנו בחריגים, ביוציאם מן הכלל, וכנדרש מכך יש לפרשם על דרך הצימצום... ולעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון".

9.         החריג לכלל פומביות הדיון שעומד להכרעה בתיק זה הינו החריג שנקבע בסעיף 70 (ה1) (1) לחוק בתי המשפט הקובע:

            "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום".

10.       בהתייחסו לפרשנותו של סעיף 70 (ה1) (1) קובע כב' השופט חשין בהלכת תורג'מן:

            "...עד שיחליט לאסור פרסום שמו של חשוד, חייב בית המשפט להשתכנע כי הפרסום 'עלול לגרום לחשוד נזק חמור', ולא עוד אלא שהצורך במניעת אותו נזק גובר על  העניין הציבורי בפרסום. ארבעה המה  יסודות שלל העניין: אחד נזק חמור לחשוד; שניים (נזק חמור לחשוד) עלול להיגרם עקב הפרסום; שלושה, העניין הציבורי שבפרסום; וארבעה, אינטרס החשוד יש להעדיפו על אינטרס הפרסום... יסוד העדפתו של אינטרס אי-הפרסום על אינטרס הפרסום, יסוד של הערכה בנסיבותיו של כל עניין ועניין,  תוך בדיקת משקלם ועוצמתם היחסית אהדדי  של האינטרסים המתגוששים...".