החלטה בתיק בש 090873/05

1.                   בפניי בקשה, שהוגשה ביום 08.03.2005, מטעמו של סרגיי דשקביץ (להלן- "המבקש"), לפיה התבקש בית-המשפט לצוות על תשלום פיצויים למבקש בגין הוצאות הגנתו ובעד ימי מעצרו, בשל אשמה ממנה זוכה, וזאת מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן -"חוק העונשין") .

רקע כללי

2.                   בבוקרו של  יום ה-23.06.2003, מצאה את מותה בירייה אשת הנאשם, המנוחה אנה דשקביץ (להלן- "המנוחה"), כתוצאה מפגיעת קליע שעבר דרך בית החזה וגרם נזק חמור ללב ולריאה הימנית.

בעקבות מותה הטראגי של המנוחה, נעצר המבקש בו ביום (23.06.2003), בחשד כי הוא זה שגרם למותה בכוונה תחילה.

מעצרו של המבקש הוארך מעת לעת, עד ליום 06.07.2003, המועד בו הוגש כתב האישום נגדו, שם יוחסה לו עבירת רצח, לפי  סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים במשפטו.

ביום 03.08.2003, לאחר מספר דחיות, התקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני כב' השופטת דניה קרת-מאיר, דיון בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים, של המבקש.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר הראיות שבידי התביעה, קבעה כב' השופטת קרת-מאיר בהחלטתה, כי אמנם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, אולם אין מדובר בראיות בעלות עוצמה מספקת, על-מנת  להצדיק מעצר עד לתום ההליכים. לפיכך, החליטה כב' השופטת קרת-מאיר להורות על שחרורו של המבקש למעצר בית מוחלט, תוך הטלת ערבויות כספיות גבוהות. היות והמבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה, הורה בית-המשפט המחוזי, ביום 04.08.2003, על מעצרו של המבקש  עד לסיום ההליכים בעניינו.

ביום 07.08.2003, הגיש ב"כ המבקש, עו"ד שקלאר, ערר לבית-המשפט העליון הנוגע לשאלת מעצרו של המבקש. לאחר מספר דחיות שבאו מצידו של עו"ד שקלאר, הוגשה ביום 26.08.2005 "הודעה מטעם המשיבה" ובה מציין סגן פרקליטת המדינה, עו"ד מיכאל קרשן, כי לאחר עיון נוסף בחומר הראיות באה התביעה לכלל מסקנה " כי ראוי במקרה זה, להתנות את שחרורו של העורר ממעצר בערבויות כספיות בלבד".

בין הצדדים הוסכם, כי המבקש יחתום על ערבות כספית וימציא ערבויות צד ג', של שני ערבים נוספים. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה על-ידי כב' השופטת נאור בבית-המשפט העליון. לאחר שניתנו הערבויות המתאימות, שוחרר המבקש, ביום 27.08.2003, ממעצרו. המבקש היה נתון, אפוא, במעצר סגור במשך 65 ימים, מתאריך 23.06.2003, ועד ליום 27.08.2003.

כאמור, כתב האישום באשמת רצח הוגש נגד המבקש ביום 06.07.2003. כעבור כחמישה חודשים, היינו ביום 30.11.2003, הגישה התובעת לבית-המשפט המחוזי בקשה לתיקון כתב האישום והעברתו לדיון בפני דן יחיד.

התיקון העיקרי בכתב האישום הינו שינוי אשמת הרצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, לעבירה של הריגה, לפי  סעיף 298 לחוק העונשין.

לכתב האישום המתוקן הוספו שתי עבירות: תקיפה חבלנית של בן-זוג, לפי סעיף   382(ג), בנסיבות סעיף 380 לחוק, ועבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

ייאמר כבר עתה, כי במהלך המשפט חזרה בה התביעה מהעבירה שעניינה תקיפה חבלנית של בן-זוג.

המבקש כפר באשמות שיוחסו לו ולפיכך נשמעו ראיות התביעה וההגנה.

ביום 23.02.2005, החליט בית-המשפט על זיכויו של המבקש מכל האשמות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

התשתית העובדתית:

3.                   כפי שצוין לעיל, מצאה המנוחה את מותה ביום 23.06.2003, כתוצאה מפגיעת קליע

שעבר דרך בית החזה וגרם נזק חמור לאיברים חיוניים בגופה. הקליע יצא דרך זרוע ימין של המנוחה, ופגע בגוו של המבקש, בצידו השמאלי. אין מחלוקת, כי באותו יום, פרצה מריבה בין המנוחה לבין המבקש, על רקע בקשתו של האחרון כי המנוחה תמסור לידיו סכום של 1200 ש"ח לתשלום חשבון החשמל. המנוחה הגיבה באומרה כי סכום כסף זה מצוי בידה, אך אין בכוונתה להעבירו לידי המבקש. בעקבות כך, התפתח ויכוח בין השניים, שבמהלכו נקרעו שני שטרות כסף, והיתר קומטו. בלהט המאבק בין המנוחה למבקש, נורתה ירייה מאקדח, אשר גרמה לתוצאה הקטלנית.

אין חולק, כי הקליע הקטלני נורה מאקדחו של המבקש, מדגם "בול צ'ירוקי" 9 מ"מ, שהוחזק על ידו כדין, במסגרת עבודתו כמאבטח.