החלטה בתיק ברע 97/08

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 3443/07; הרשמת דגית ויסמן). במסגרת פסק הדין התקבלה תביעת המשיב לתשלום שכר עבודה ופידיון חופשה, והמבקשים חוייבו לשלם לו סכום של 3264.5 ש"ח. בנוסף, הושתו על המבקשים הוצאות משפט בסכום של 1,200 ש"ח.

2.         המשיב עבד כטבח בבית קפה המצוי בבעלותה של המבקשת 2 (להלן - החברה) החל ממועד כלשהו בשנת 2005 ועד לסוף חודש ינואר 2007, מועד בו נסגר בית הקפה. על פי תדפיס רשם החברות המבקש מס' 1 (להלן - המבקש) הוא בעל מניות בחברה וכן משמש כמנהלה.

3.         בחודש מרץ 2007 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש לבית הדין האזורי, בה תבע שכר עבודה בגין עבודתו בחודש ינואר 2007 וכן פדיון חופשה שנתית. המבקש לא הגיש כתב הגנה וכן לא התייצב לישיבה שנקבעה בהליך, ומשכך ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה, בו חוייב במלוא סכום התביעה. בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין התקבלה. בהחלטת בית הדין, במסגרתה בוטל פסק הדין צורפה החברה להליכים.

4.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב לתשלום שכר עבודה ופדיון חופשה וקבע את הקביעות הבאות :  החברה לא הגישה כתב הגנה והמבקש שמשמש כמנהלה הודיע לבית הדין כי אין לו התנגדות כי התביעה נגדה תתקבל, ולכן יש מקום לקבל את התביעה ככל שהיא מכוונת לחברה ; יש לדחות את טענת המבקש כאילו עובדת בשם יוליה היא שניהלה את בית הקפה, כיוון שטענה זו אינה מגובה בראייה חיצונית ואותה עובדת לא הובאה לשם מתן עדות ; המשיב הציג במהלך הדיון מסמך עליו חתומים עובדי בית הקפה ובו הם דורשים מהמבקש להתחייב כי ישלם את המשכורות מסמך זה נחתם על ידי המבקש  שמקצועו עריכת דין "וחזקה כי הבין את משמעות חתימתו על המסמך" ; לא עלה בידי המבקש להוכיח כי שכר העבודה עבור חודש ינואר 2007 שולם למשיב ; מעדותו של המשיב עולה כי המבקש הוא שקיבלו לעבודה וקבע את שכרו. בנסיבות אלה, יש לחייב את המבקש בתשלום הסכומים שנתבעו על ידי המשיב.

5.         על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפני בגדרה שב וטען כי לא הוא קיבל את המשיב לעבודתו וכי את בית הקפה ניהלה החברה באמצעות עובדת בשם יוליה. המבקש הוסיף וטען כי במסמך עליו נסמך בית הדין אין התחייבות אישית שלו לתשלום שכר העבודה וכי בית הדין האזורי לא נתן משקל מספיק לאישור שהוגש על ידו ממנו עולה כי שכר חודש ינואר שולם למשיב. אשר לחברה - טען המבקש כי בניגוד לפסיקת בית הדין האזורי לא נתן הסכמתו לקבלת התביעה כנגדה.

6.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. בית הדין האזורי שמע עדויות הצדדים ומצא כי המבקש היה מעבידו של המשיב. מסקנה זו נלמדה הן מעדות המשיב, לה רחש בית הדין האזורי אמון, לפיה המבקש הוא שקיבלו לעבודה וקבע את תנאי עבודתו והן ממסמך שהוצג בבית הדין האזורי בו התחייב המבקש לשלם לעובדיו את שכר חודש ינואר 2007. טענת המבקש, לפיה עובדת בשם יוליה היא שניהלה את בית הקפה נטענה בעלמא מבלי שהובאה ולו ראשית ראייה להוכחתה. בהקשר זה יש לציין, כי המבקש לא השכיל להביא לעדות את אותה עובדת והימנעותו של המבקש מלהביאה לעדות פועלת לרעתו.

7.         זאת ועוד. טענתו של המבקש, לפיה שולם למשיב שכר העבודה בגין חודש ינואר 2007 היא טענת "פרעתי" המעבירה את נטל הההוכחה אליו. במקרה הנוכחי, לביסוס טענה זו הביא המבקש מסמך שרב הנסתר בו על הגלוי ולא ניתן ללמוד ממנו כי שכר חודש ינואר 2007 שולם למשיב. בנסיבות אלה, צדק בית הדין האזורי כאשר פסק את שפסק. אין מקום גם לקבל את טענת המבקש כאילו לא הסכים למתן פסק דין כנגד החברה, וזאת לאור דברים שאמר בישיבה שהתקיימה ביום 17.7.2007 בבקשה לביטול פסק דין.

לאור האמור ומשלא נמצאה סתירה בולטת לעין בחומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור אין מקום ליתן רשות ערעור.

7.         סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות

ניתנה היום, י"א אדר א',  תשס"ח (17 פברואר 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: