החלטה בתיק ברע 958/06

1.         בשל הפער המשמעותי בין המועד בו הוגשה הבקשה לעומת המועד בו ניתנת ההחלטה, במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, ראוי ליתן הבהרה לאיחור כביכול שחל במועד מתן ההחלטה.

            הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 12/12/06, אך הובאה, בהעדרי בשל חופשה, לפני שופט (כבוד השופטת בר-זיו) לראשונה ב- 25/2/07, לאחר שהמשיב הגיש תגובתו לבקשה.

בהחלטה שניתנה על כבוד השופטת בר-זיו ביום 25/2/07, במהלך שהותי בחופשה, כאמור, נקבע כי "אין כל דחיפות בבקשה", ומן הטעם האמור, הוחזר התיק לעיוני.

בשל תקלה נוספת הובא התיק לעיון לפני רק ביום 15/4/07.

מן הטעמים שפורטו עד כאן, ניתנת ההחלטה במועד זה.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

3.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש שלום (כבוד השופטת בטינה טאובר) מיום 12/11/06 בת"א 6895/03. המבקשת היא "התובעת", והמשיב הוא "הנתבע".

בהחלטה נקבע, כי:

"... ככל שהנתבע סבור שחוות הדעת שהוגשו מטעמו לא ממצות את כל טענותיו החשבונאיות, ניתנת כזאת לנתבע אורכה בת 30 יום להגיש חוות דעת משלימה המתייחסת לטענות חשבוניות ספציפיות ותומכת כל טענה וטענה בהעתקי המסמכים הרלוונטיים.

לתובעת שמורה הזכות להגיש חוות דעת נגדית משלימה מטעמה תוך 30 ימים לאחר מכן.

לאחר קבלת החומר יועבר החומר לעיונו של מומחה מטעם ביהמ"ש אשר מתבקש לערוך חוו"ד משלימה לאחר בדיקת הטענות הנוספות ככל שימצא לנכון".

4.         המדובר בתביעה שטרית וכן בתביעה כספית על בסיס עילת יסוד בקשר לרכישת מוצרים על ידי המשיב מן המבקשת במהלך שנים שבין 1996 ועד סוף שנת 2001 (תביעות נפרדות שהדיון בהן אוחד), כאשר לטענת המשיב אין דרישת החוב הכוללת של המבקשת מבוססת על חוב אמיתי קיים. המשיב טען, בין היתר, לאי ניהול כרטסת תקינה ו/או הפרזה בניפוח חשבונות, לרבות אי התאמה בין תעודות המשלוח לחשבוניות המס.

לאחר הגשת חוות דעת בין הצדדים, הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. לאחר חקירת המומחה בבית המשפט, לרבות בקשה לפסילתו של מומחה מטעם בית המשפט - בקשה שהוגשה על ידי המשיב - ניתנה ההחלטה האמורה על ידי בית משפט קמא.

5.         טענת המבקשת היא, כי שגה בית משפט קמא עת שנתן למשיב להגיש חוות דעת משלימה, כאשר המשיב העלה טענות חדשות שלא הוזכרו בכתבי הטענות המקוריים ובחוות הדעת שהוגשה מטעמו, ובין היתר מסתמך על אי סדרים כביכול בניהול פנקסים על ידי המבקשת, כאשר אלה מתייחסים לשנת 1996. ככל שהיו אי סדרים כאלה - טענה המוכחשת לחלוטין על ידי המבקשת - הרי עומדת למבקשת הגנה מכוח טענת התיישנות.

6.         כאמור, מבלי שניתנה החלטה המורה על הגשת תשובה מטעם המשיב, הגיש האחרון את תגובתו. המשיב מבקש לתמוך בהחלטת בית משפט קמא, ומדגיש כי נדרשה השלמה של חוות הדעת  של המומחה מטעם בית המשפט, מן הטעם שהאחרון לא התייחס לכלל המסמכים שהוצגו לו, ומשלא עשה כן - לא במסגרת חוות הדעת המשלימה ולא במסגרת עדותו בבית המשפט - התיר בית משפט קמא הגשת חוות הדעת על דרך ההשלמה, ובדין עשה כן.

7.         המשיב הוסיף והעלה טענה מקדמית, בנוגע לאיחור בהגשת בקשת הערעור. לאור הנסיבות שפורטו בסעיף 1 להחלטה זו.

ככל שאכן היה איחור בהגשת הבקשה, יש בדעתי ליתן הארכת מועד, וכך אני מורה.

            לפיכך תידון הבקשה לגופה.

8.         ככלל, הערכאה הדיונית היא המורה על אופן ניהולו של התיק, ואין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור, בדרך של מתן רשות ערעור. מצאתי גם טעמים חריגים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור במקרה דנן.