החלטה בתיק ברע 941/06

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן)  מיום 13.11.2006, בו התקבלה תביעת המשיב לפיצוי בגין ליקויים במערכת הביוב.

1.         המבקשת מכרה דירות בבניין שנבנה על ידה ברחוב בת חן 44 בחיפה.  החל מחודש אפריל 2000 החלה מסירת הדירות בבניין כאשר האחרונה נמסרה בחודש ספטמבר 2000. בשנת 2005 נתגלו ליקויים במערכת הביוב המרכזית, ולאחר שבמהלך התקופה הוצפו מספר דירות, נתקבלה בחודש פברואר 2006 חוות דעת של מומחה, שקבע שהדבר נובע מקריסה של אחת מבריכות הביוב (להלן: " חוות הדעת").

            בחודש מרץ 2006 פנה ב"כ המשיב למבקשת בדרישה לתקן את הליקוי אולם המבקשת דחתה את הדרישה והכחישה אחריותה לפגם. משכך, נאלצו הדיירים לתקן הליקוי על חשבונם.

2.         ביום 10.7.2006 הגיש המשיב נגד התובעת תביעה בשם דיירי הבניין לפיצוי בגין הוצאות תיקון הליקוי במערכת הביוב, תוך הסתמכות על חוות הדעת. הליקויים תוקנו החל מחודש נובמבר 2005 עד לתיקון הסופי במאי 2006 וההוצאות הסתכמו בסך 13,631 ש"ח.

            בית המשפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי מדובר בליקוי נסתר שרוכשי הדירות לא יכלו לגלות באופן סביר בעת העמדת הדירות לרשותם ואף לא בחלוף תקופת הבדק והאחריות. בית המשפט קמא סבר, כי חרף העובדה שחוות הדעת אינה נוקבת בסיבת שקיעת בריכת הביוב, הרי בהיעדר חוות דעת מטעם המבקשת ולאור נסיון החיים, סביר

יותר להניח כי הסיבה לשקיעת הבריכה היא עבודתה הרשלנית של המבקשת ולא בלאי סביר כטענתה. בית המשפט קמא החיל על המקרה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין וקבע, כי משלא הוגשה חוות דעת מטעם המבקשת, היא לא הוכיחה שלא מתקיימים תנאי הסעיף.

עוד נקבע, כי חל סעיף 4 לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, אך קשה להלום כי בהיעדר ידיעה או יכולת לדעת אודות הפגם במערכת הביוב, יאבדו הרוכשים את זכותם להגיש תובענה על הפגם. בית המשפט החיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 וקבע שמרוץ ההתיישנות יחל רק ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה. בכל מקרה המבקשת לא טענה להתיישנות ועל כן התביעה לא התיישנה. בית המשפט קבע עוד, כי למשיב עילת תביעה גם מכוח דיני הנזיקין וחוק המכר, וכי חוק המכר (דירות) אינו גורע מזכויות הקונים על-פי דינים אחרים.

            מכאן הבקשה לרשות ערעור.

3.         המבקשת משיגה על פסק הדין וטוענת כי בית המשפט טעה במסקנותיו העובדתיות והמשפטיות. לטענתה, לא נכון היה להגיע למסקנה כי הגורם לסתימה בביוב היה נעוץ בליקוי תכנוני או ביצועי בשלב הבניה וכי המשיב כשל בהוכחת נקודה זו. בנוסף טענה כי היה ניתן לגלות את הפגם קודם למועד שנקבע. המבקשת טענה עוד, כי משחלפה תקופת הבדק ותקופת האחריות לפי חוק המכר (דירות), לא ניתן להטיל עליה אחריות לליקוי, ומכיוון שחוק המכר (דירות) הוא חוק ספציפי, לא עומדות למשיב עילות תביעה על פי דיני הנזיקין.

4.         אין בידי לקבל טענות המבקשת. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, מה עוד שברשות ערעור עסקינן ופסק הדין אינו מעלה שאלה שיש ליתן בגינה רשות ערעור. פסק דינו של בית המשפט קמא מושתת על ממצאים עובדתיים ועל  מסקנות חוות הדעת מטעם המשיב. המבקשת לא הגישה חוות דעת מטעמה ובכך כשלה להוכיח טענותיה. מסקנתו של בית המשפט קמא כי בריכת ביוב אינה אמורה לשקוע כעבור 6-7 שנים מסיום הבניה, מעוגנת בשכר הישר ובניסיון החיים אין מקום להתערב בה. 

סעיף 7 לחוק המכר (דירות) קובע כי החוק אינו גורע מזכויות הקונה הניתנות לו על פי כל דין, ולכן למשיב עומדות גם עילות אי ההתאמה על פי חוק המכר הכללי, וגם העילה הנזיקית. בנסיבות העניין החיל בית המשפט  כדין את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, והמבקשת לא הצליחה להוכיח כי לא התרשלה. במצב דברים זה, הסיק בית המשפט כי האחריות לליקוי מוטלת על שכמה של המבקשת, בין אם על פי חוק המכר (דירות), בין אם מכוח חוק המכר התשכ"ח-1968 ובין אם על פי עוולת הרשלנות.

מסכים אני גם לניתוח שעשה בית המשפט לגבי תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על המקרים המנויים בסעיף 4 לחוק המכר (דירות).

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב.

כיוון שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון, אם הופקד, יושב למבקשת.

ניתנה היום ו' בשבט, תשס"ז (25 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

צפה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: