החלטה בתיק ברע 896/05

סופיות הדיון הנו אחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט. החוק קובע כללים רבים שנועדו להסדיר את תחילת ההליך המשפטי ואת סיומו ובצדם קובע מספר חריגים. דומה שעקרון זה נעלם מעיניהם של המבקשים ובא כוחם. לרציונאליים של עקרון זה ראו, ע"א 5610/93 זלסקי נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ראשון לציון, פסקה 18 (1997).

המבקשים ממאנים להשלים עם ההכרעות השיפוטיות שניתנו בעניינם ומעסקים ערכאות משפטיות רבות בבקשות שונות ומשונות. בבקשות הנוכחיות המבקשים עותרים לביטול החלטה שנתתי עקב תרמית.

 במסגרת החלטה זו איני מתכוון לסקור את כל ההליכים והבקשות שהוגשו בפני ובפני בתי משפט אחרים ואסתפק בהבאת עיקר הדברים.

הפרשה שבפני עוסקת במימוש נכס של המבקשים בהליכי הוצאה לפועל. ביום 13/9/05 נתתי את החלטתי הראשונה במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בחדרה מר שמעון רומי. בהחלטה דחיתי את הבקשה ואישרתי את החלטת ראש ההוצל"פ.

על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון שמספרה רע"א 9945/05. ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה ביום 20.11.05 הן מפאת שהבקשה אינה מתאימה לדיון בגלגול שלישי, והן לגופו של עניין.

מאז ועד היום הגישו המבקשים מספר בקשות שדרכן, הם מנסים לפתוח את הפרשה מחדש וזאת בעזרת הטענה שפסק הדין הושג בתרמית וככזה דינו להתבטל. שתי בקשות דומות הוגשו בפני בעבר: בבש"א 6809/06 נתתי החלטה ביום 18/5/06 ולפיה היות ומדובר בבקשה שעניינה תרמית הרי שטבעי שראש ההוצאה לפעול שנתן את ההחלטה העיקרית הוא שידון בה ועל יסוד זאת דחיתי את הבקשה.

ביום 4/6/06 נתתי החלטה בבקשה דומה שהוגשה ובה דחיתי את בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין וקבעתי שמרגע שנתתי את פסק דיני והוגש ערעור הרי שמלאכתי הסתיימה ואף שבתי והפניתי להחלטתי הקודמת בעניין הצורך בהעלאת טענת התרמית והנחתה בפני כב' ראש ההוצל"פ.

בבקשות הנוכחיות עותרים המבקשים שוב לביטול פסק הדין בגין עילת התרמית וטענתם העיקרית הנה, שמסמכים שהגישו לתיק ביהמ"ש הוצאו ממנו ומכאן שההחלטות התקבלו כשעמדתם לא הייתה מונחת בפני. המבקשים מפנים חציהם בהוצאת תגובתם מהתיק אל המשיבים או מי מטעמם. אין בטענה הנ"ל כדי לבסס את טענת התרמית.

מכאן שאין לי אלא לחזור על החלטתי הקודמת ולפיה טענת התרמית מקומה אינו בערכאת הערעור אלא בערכאה הראשונה שנתנה את ההחלטה ועליה ביקשו להשיג בפניי במסגרת בר"ע.

מעבר לנדרש ובכדי להפיס את דעתם של המבקשים אתייחס בקצירת האומר לטענת התרמית לגופה.

טענה זו היתה ידועה למבקשים בטרם הגשת הערעור, שכן לדעתם ברור מההחלטה שמסמכים מסוימים לא היו מונחים בפני ואף על פי כן טענה זו לא הועלתה בבקשת רשות הערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון ודי בכך בכדי לדחות את הבקשות. זאת ועוד הבקשות הדומות שהוגשו בעבר והתייחסו לטענות התרמית, מהוות מעשה בית דין, לכן המבקשים היו מנועים לחזור ולהעלות את טענותיהם שוב או להעלות טענות אחרות שהיו בידיעתם בזמן הגשת הבקשות הקודמות.

זאת ועוד, ביטול פסק דין מכוח תרמית נעשה במקרים חריגים ונדירים וההלכה בעניין זה מצומצמת, לכאורה הנסיבות של המקרה דנן רחוקות מרחק רב מההלכה שנקבעה בנדון ודי אם אפנה לפסק דין ע"א 10564/05 רפאל גת נ' מאיר חיים מתיתיהו, פסקה 8 (1997) שם נאמר:

"אין מנוס מלהכיר בכך שלעיתים, ומדובר במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, יש לאפשר תקיפה של פסק דין חלוט. העילה הקלאסית לביטול פסק דין אזרחי חלוט הינה זו של תרמית (ראו למשל, ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449, 454-453 (1958); המ' 445/80 אברהם נ' יוחאי, פ"ד לה(1) 505 (1980); ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית פ"ד נח(3) 1, 17-16 (2004); ע"א 4511/91 רפאל נ' בלום (לא פורסם, 2.3.94)). כך למשל, ניתן לבטל פסק דין חלוט אם מתברר כי הפסק התבסס על עדות שנמצא לאחר מתן הפסק כי הייתה עדות שקר. הוא הדין אם פסק דין סמך על ראיה דוגמת מסמך, אשר הסתבר באיחור כי היה הוא מזויף (ראו, שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 214-213 (1999); וכן ראו, דנ"א 79/01 עין-גב נ' מקורות חברת מים בע"מ (לא פורסם, 29.11.01);  רע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נ' שאול (לא פורסם, 14.1.98)). דוגמאות אלה בהחלט מבהירות מדוע אין לאמץ כלל נוקשה ומוחלט לפיו לעולם לא ניתן יהיה לתקוף פסק דין חלוט." (ההדגשה הוספה, כ.ס). 

כאמור, המבקשים מעלים חשד להוצאת תגובתם מהתיק. התגובה אינה מסמך מהותי וכי עיון בתגובה זו, מראה כי הסיכוי שבימ"ש יגיע למסקנה שונה, הוא קלוש לחלוטין אם לא אפסי.

לאור כל האמור לעיל אני מחליט לדחות את הבקשה.

חרף התנהלות המבקשים, המנסים בכל דרך להחזיר לעצמם את קורת הגג וזכויותיהם בנכס תוך פדיונו, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. הדיון שהתקיים בבקשות היה קצר ועל אף הטרחה ניתן לגלות במידת מה, הבנה ללבם ולניסיונותיהם של המבקשים. על כן, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים וכן לקונים.

ניתנה היום ו' ב אדר ב, תשס"ח (13 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.