החלטה בתיק ברע 896/05

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ מר שמעון רומי בחדרה מיום 10.4.05 בתיק הוצל"פ (חדרה) שמספרו  12-08761-01-6בה נתן  אישור למכירת זכויות המבקשים במקרקעין ברובע  ט  ברחוב אדוננו ברוך באשדוד הידועה כגוש 2023 חלקה 10 מגרש 208 ( להלן: הנכס). ביום 8/5/05 יצאה מלפני בית משפט זה החלטה על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להכרעה בבקשה לרשות הערעור כפוף להפקדת ערבות ע"י המבקשים על סך 10,000 ש"ח.

רקע  כללי:

המבקשים קיבלו הלוואה מן המשיב ובהתאם להסכם ההלוואה הם מישכנו לטובת הבנק זכויות שיש להם בנכס כבטוחה להחזרת ההלוואה.

המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם עפ"י הסכמי ההלוואה שנחתמו עם הבנק, והאחרון העמיד את כל יתרת ההלוואה לפירעון מיידי שבעקבותיו נפתח תיק ההוצל"פ נשוא בקשה זו למימוש הנכס.

תיק ההוצל"פ דנן עבר מספר שלבים וניתנו בו מספר החלטות טרם הגיעו לפני. כבר ביום 17/7/2002 ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצל"פ למכירת הנכס. על החלטה זו  הוגשה ע"י המבקשים, בקשת ערעור שנידונה בבמ"ש המחוזי בחיפה בפני כבוד השופט יצחק כהן. המבקשים טענו כי בהחלטת ראש ההוצל"פ דאז, בה אישר את מכירת הנכס נפל פגם, שכן הוא אישר את המכירה על בסיס בקשת הכונס בלבד מבלי שניתנה למבקשים  הזדמנות לטעון בפניו. כב' השופט כהן קיבל את הערעור מבלי לבטל את הליך המימוש. הוא הורה לראש ההוצל"פ לדון מחדש באישור המכירה לאחר שישמע את עמדת המבקשים.

ביום 28/2/2003 ניתנה ע"י ראש ההוצל"פ החלטה שנייה לאישור מכירת הנכס ובתום תהליך התמחרות נמכר הנכס, אלא שהקונים הודיעו - זמן קצר לאחר שנחתם עמם חוזה המכר,  על אי יכולתם לעמוד בתשלום הסכום המוצע והם ביטלו את העסקה.

בעקבות ביטול  עסקת המכר האחרונה, פנו המבקשים לבנק בבקשה להגיע להסדר תשלומים, הבנק נתן את הסכמתו וביום 3/11/2003 חתמו המבקשים על הסדר תשלומים שעל-פי טענת המשיבים הופר ע"י המבקשים.(להלן: " הסדר התשלומים"  או  " ההסדר")

בעקבות ההפרה הנטענת, חידש הבנק את הליך המימוש וביום 10/4/2005 נתן ראש ההוצל"פ החלטה שלישית במספר, למכירת הנכס.

על החלטתו האחרונה משיגים המבקשים, בבקשה זו.

טענות המבקשים:

טענתם המרכזית של המבקשים מתרכזת בצו מניעה שלטענתם קיים על הנכס שאוסר על כל פעולה בנכס - צו שניתן לטענתם ע"י ביהמ"ש המחוזי בב"ש. המבקשים טוענים עוד על גובה השומה, אופן התנהלותו של הכונס בכך שהפר את הסדר התשלומים, קשיים שצפויים להם ולבני משפחתם אם יימכר הנכס.

בדיון שהתקיים לפני ביום 27/6/2005 העלה ב"כ המבקשים בהרחבה טענה אחרת בה השיג על החלטת ראש ההוצל"פ לפיה הוא נטה לאמץ טענת הכונס לגבי גובה החוב.

תגובת המשיבים:

הבנק טוען לזכותו עפ"י הסכמי ההלוואה שנחתמו עם המבקשים, לטענת המשיבים, משהופרו הסכמי ההלוואה ע"י המבקשים קמה להם הזכות לפדות את הנכס בתשלום החוב, נכס שמלכתחילה מושכן למטרה זו. המשיבים טוענים כי צו המניעה עליו מבססים המבקשים את עיקר טענתם אינו רלוונטי לצורכי ההתדיינות בתיק מימוש נכס זה. לגישתם הסדר התשלומים המאוחר הופר ע"י המבקשים ולא על ידם.

מענות ותשובות.

טעם מרכזי לתמיכה בטענתם מוצאים המבקשים בהסדר התשלומים. לגישתם, במסגרת ההסדר  התחייב הבנק לעכב את הליכי ההוצל"פ למימוש הנכס ולא לנקוט כל פעולות כנגד המבקשים, כפוף לעמידתם של האחרונים בהתחייבויותיהם שבהסדר.  טענתם של המבקשים כי הכונס מטעם הבנק לא נתן להם הזדמנות לעמוד בהסדר אין בה ממש.

המבקשים בבקשתם מודים ב"רחל בתך הקטנה" כי לא יכלו לשלם במועד את שלושת התשלומים האחרונים על סך 30,000 ש"ח. שלושת השיקים שנמשכו ע"י המבקשים שמועד פרעונם חל בחודשים מרץ עד מאי בשנת 2003,  חוללו. יתר על כן,  המבקשים אינם כופרים בהפרת התחייבותם זו, אלא טוענים כי אי-עמידתם בתנאי התשלום עפ"י ההסדר מקורו  בעוקץ שהמבקשים נפלו לו קורבן. (ראו סעיפים 2 ו 3 לבקשת רשות ערעור), יוער כי המבקשים אינם טוענים כי למשיבים היה קשר כלשהו לתרגיל העוקץ הנטען על ידם.

רק בעקבות אי כיבוד ההסדר, הודיעו המשיבים למבקשים כי לאור אי עמידתם בתשלומים הם ממשיכים בהליכי מימוש הנכס (ראה מכתבה של עו"ד נילי ארינוביץ למבקש 1 מיום 22.6.05 -  נספח ח לתגובת המבקשים).

לדידי, הייתה למשיבים זכות עפ"י ההסדר להמשיך את הליך מימוש הנכס, תיק ההוצל"פ נותר פתוח בעקבות ההסדר ולא נסגר, יחד עם זאת המשיבים שמרו לעצמם אפשרות לשוב ולחדש את ההליכים בעקבות הפרת ההסדר ע"י המבקשים.