החלטה בתיק ברע 862/05

לפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כב' הרשם שמעון רומי) מיום 3/2/05. ההליך נרשם בטעות כבקשת רשות ערעור, על אף שמדובר בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, שהוגש עפ"י סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: " החוק").

בדיון שהתקיים בפני בית משפט זה, הסכימו הצדדים שבית המשפט ידון בבקשה כבערעור, הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

כללי

ראשיתו של תיק זה ביום 17.8.1998, עת פתח המשיב (להלן: " הזוכה") נגד המערערים (להלן: " החייבים") תיק הוצל"פ (תיק הוצל"פ מספר 12-10869-98-2), למימוש שטר משכנתא הרשומה על מקרקעין הידועים כחלקה 6 בגוש 17535 מאדמות נצרת עילית, תוך העמדת מלוא יתרת חוב ההלוואה לפירעון. המערערים התנגדו להליך המימוש והגישו את הבקשה דנן. בעקבות בקשתם זו,  עוכבו הליכי המימוש והתנהל דיון לגופה של הבקשה.

לעת הדיון בבקשה, נסתבר כי לא בוצעה מסירת אזהרה לחייבים כדבעי. ראש ההוצל"פ (כבוד הרשם אהוד קפלן - כתוארו אז),  הורה למשיב לבצע מסירה לב"כ החייבים, תוך שהוא מבהיר כי "האזהרה שתומצא לחייבים תהיה עדכנית ליום המצאתה". על החלטה זו הגיש הזוכה בר"ע 1399/02. ביום 25/11/02, דחה בית המשפט (כב' השופט כהן) את הבר"ע והורה על ביצוע המסירה מחדש. בסופו של דבר, ביום 22/1/03, נמסרו האזהרות לחייבים, ובמקביל לכך, התקיים הדיון בטענת "פרעתי".

בפני ראש ההוצל"פ נשמעו עדים, לרבות מומחים, הוגשו סיכומים מטעם שני הצדדים ולבסוף דחה כב' ראש ההוצל"פ את בקשת המערערים שבה טענו לפרעון החוב וחייב אותם בהוצאות מיוחדות.

טענות החייבים

במסגרת הערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בטענת "פרעתי", העלו החייבים שורה של טענות שחלקן אינו רלוונטי לערעור שבפני, היות וענייננו בטענות שלא ממין הטענות הקשורות לטענת "פרעתי" אף לא ממין הטענות שלראש ההוצל"פ, סמכות לדון בהן כמו טענות שעיקרן כנגד שטר המשכנתא וחוזה ההלוואה או כנגד כשרות החייבים לחתום על שטר המשכנתא.

שתיים הן הטענות שהחייבים התמקדו בהן: האחת: שאלת תחולתו של תיקון מס' 23 לחוק. החייבים טוענים כי ביום המצאת האזהרה לידיהם (קרי ביום 22.1.03), חל על המקרה נשוא תיק ההוצל"פ, תיקון 23 לחוק, וכי פועל יוצא של התיקון הוא העמדת החוב על גובה חוב הפיגורים בלבד ולא על מלוא יתרת חוב ההלוואה. השנייה: אליה התייחסו החייבים בהרחבה, הנה שאלת קבילותם של ספרי הזוכה. החייבים טוענים כי למרות שעפ"י מסמכי ההלוואה, הריבית קבועה, הזוכה חישב את יתרת החוב לפי ריבית משתנה.

טענות הזוכה

בטיעוניו שב וחזר ב"כ הזוכה על בקשתו לדחות את הערעור על הסף מהנימוק כי המערערים איחרו את המועד להגשת הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, כפי שזה קבוע בתקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן " התקנות").

ב"כ הזוכה טוען לפגם דיוני נוסף בהגשת הערעור ע"י המערערים, אשר התבטא בכך שלערעור לא צורף תצהיר לאימות העובדות, כפי שמצווה המערער לעשות עפ"י  הוראת תקנה 120 (ג) לתקנות.

גם לגופו של עניין, הזוכה טוען כי לא עלה בידי החייבים להוכיח כי החוב בתיק אכן נפרע, יודגש כבר, כי לגישתו של הזוכה החוב בתיק הנו מלוא סכום יתרת ההלוואה, אשר הועמד לפירעון מיידי ולא רק סכום הפיגור בתשלום ההלוואה.

לשיטת הזוכה, טענת החייבים לפיה היה עליו לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על סכום הפיגורים בלבד, נידונה ע"י ראש ההוצל"פ ונדחתה. לגישתו, החלטה זו של ראש ההוצל"פ הפכה לקביעה סופית, הואיל והחייבים החליטו שלא לערער עליה במועדים הקבועים לכך בתקנות.

לחלופין, טוען הזוכה כי גם אם ייקבע כי תיקון 23 לחוק חל על בקשת המימוש דנן, הרי אין בפני ביהמ"ש בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם שלא להחיל על הסוגייה שבפניו הוראות תיקון 23 לחוק. 

דיון והכרעה

תיקון 23 לחוק שביטויו בהתקן, סעיף 81ב' רבתי לחוק, כלל חידוש בכל הקשור לאופן ההוצאה לפועל של משכנתא או משכון על דירת מגורים.

סעיף 81ב1(ב)(1) מורה כי בקשה לביצוע משכנתא על דירת מגורים, תוגש תחילה על החוב שבפיגור, כאשר בסעיף 81ב1(ג)(3) לחוק נקבעו חריגים שבהתקיים אחד מהם ניתן יהיה לפתוח תיק הוצל"פ על מלוא סכום ההלוואה.

לפני שאדוש בשאלת תחולת תיקון 23 על בקשת המימוש נשוא תיק זה, אפנה לטענות המקדמיות שהציג הזוכה.

האיחור בהגשת הערעור

החלטת כב' ראש ההוצל"פ נשוא ערעור זה הומצאה למערערים ביום 11.2.05. סמוך לפקיעת המועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור, פנו המערערים, ביום 27.2.05, לבית משפט זה, בבקשה להארכת המועד. לאחר שבית המשפט מצא בנימוקי המערערים "טעם מיוחד", הוא נעתר לבקשה, חרף התנגדות הזוכה, והורה על הארכת המועד ב- 45 ימים. החלטת בית המשפט ניתנה ביום 13.3.05 בהאי לישנא: