החלטה בתיק ברע 861/05

1.       עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מר אורי אוחיון (חיפה) שניתנה ביום 13.4.05 ובה דחה את בקשת האשה (להלן: " המבקשת") לחייב את בן זוגה (להלן: " המשיב") בתשלום דמי מזונות  בגובה הסכום שנפסק בערכאת הערעור בבית הדין המרוניטי לערעורים שמקום מושבו בלבנון (להלן: "בית הדין לערעורים"), באופן רטרואקטיבי החל מיום מתן ההחלטה בערכאה הדיונית  בבית הדין המרוניטי בחיפה (להלן: "ביה"ד בחיפה").

2.       העובדות הדרושות להכרעה

2.1.    תחילתו של הסכסוך בין בני הזוג בשנת 1989 עת חייב בית הדין המרוניטי בחיפה, את המשיב לשלם למבקשת דמי מזונות זמניים בסך 500 ש"ח. עם הזמן ובעקבות החלטות שונות של בית הדין השתנה מעת לעת שיעור דמי המזונות המשולמים ע"י המשיב למבקשת.

2.2.    בתאריך 14.4.97 ניתנה החלטה נוספת ע"י בית הדין המרוניטי בחיפה, הנוגעת לפירוד בין בני הזוג, תוך העמדת דמי המזונות על סך 300 ש"ח לחודש. על החלטתו זו של בית הדין בחיפה, ערערה המבקשת לבית הדין המרוניטי לערעורים.

2.3.    בית הדין לערעורים קיבל את ערעורה של המבקשת, בהחלטתו מיום 4.3.02 והעמיד את תשלומי המזונות על סך 2000 ש"ח לחודש. בהחלטתו לא קבע בית הדין את המועד בו יתחיל החיוב הנ"ל.

2.4.    פסק דינו - נשוא בקשה זו, של בית הדין לערעורים כתוב כטקסט בשפה הערבית, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנותו ומטבע הדברים שהמחלוקת נגעה גם לתרגום שיש לתת לסעיף 2 שבסיפא של פסק הדין - שבו קבע בית הדין לערעורים את גובה החיוב במזונות, כאמור בסעיף 2.3 שלעיל.

המחלוקת בין הצדדים

3.       בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר למועד תחילת פועלו של פסק הדין של ערכאת הערעור. המבקשת טוענת כי מועד תחילת פועלו של פסק הדין הוא מיום מתן ההחלטה בערכאה הראשונה ואילך, קרי: ביום 14.4.97 ואילך, ואילו המשיב גורס כי מועד תחילת פועלו של פסק הדין של ערכת הערעור הוא מיום שניתן ואילך, קרי: מיום 4.3.02.

ראש ההוצל"פ - שנתבקש לאכוף את בצוע פסק הדין, בהחלטתו מיום 13.4.05, קיבל את גישתו של המשיב בכך שהוא חוייב בתשלום מזונות בסך 2000 ש"ח לחודש החל מיום 4.3.02 ואילך - מועד מתן ההחלטה בערעור.

4.       בין הצדדים נתגלעה מחלוקות נוספת גם לגבי סמכותו של בעל דין - להבדיל מסמכותו של ראש ההוצל"פ, לפנות בעצמו לערכאה שנתנה את ההחלטה בבקשת הבהרה.

דיון

אעיר כי לאור הרגישות של הסכסוך, פרק הזמן הארוך בו הוא מתנהל ובעיקר הנפשות הפועלות בתיק זה, קיימתי מספר דיונים ואף הרחקתי לכת והצעתי הצעות פשרה; אך לא נותר לי אלא להיצר על כשלון ניסיונות אלה.

5.       סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל אינו מבחין, לעניין בקשת הבהרה, בין פסק ישראלי לבין פסק דין אכיף אחר.

"פסק-דין הטעון הבהרה

היה ראש ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב ביצועו של אותו חלק של פסק-הדין שאינו טעון הבהרה."

כבר נפסק כי בעל דין הסבור כי פסק הדין דורש הבהרה, עליו לפנות לראש ההוצל"פ ולשכנעו בכך על מנת שהלה יפנה ויבקש הבהרה של פסה"ד, שרק בידו הסמכות לפנות בבקשת הבהרה לפי סעיף 12. (ראו לעניין זה רע"א 103/03 - יהושע פירו ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. תק-על 2003 (2), 770 ,עמ'  771, ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב (1), 667; רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח (5), 785.

אולם, פרשנות תכליתית של הסעיף לא בהכרח חייבת להוביל אל מסקנה שגם במקרה דנן אמור היה ראש ההוצל"פ לפנות בעצמו אל הערכאה הזרה ולבקש הבהרה. פנייה כזו מבוססת על אמנות בינלאומיות העוסקות בסיוע משפטי בינמדינתי, ובאין בסיס כזה לפנייה האמורה יהיה זה נכון ומעשי להתיר לבעלי הדין לפנות בעצמם אל הערכאה הזרה כדי שישיגו בעצמם את ההבהרה הנדרשת.

ייתכן גם שלערכאת הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ - במקרה שלנו לבית משפט המחוזי -  תינתן סמכות מקבילה לסמכות ההבהרה הנתונה לערכאה שנתנה את פסק הדין ועל ידי כך לחסוך הפנייתם של בעלי הדין לערכאה הזרה לצורך הבהרת הפסק שניתן על ידה. (ראו לעניין זה בספרו של דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, 2005 - עמ' 143, המ' (חיפה) 162/82 פלונים נ' פלוני, פס"מ תשמ"ג (ב), 289.

6.       המקרה שלפנינו מיוחד בכך שראש ההוצל"פ סבר כי פסק-הדין בערכאת הערעור ברור ואינו טעון הבהרה. ראש ההוצל"פ לא הפעיל את סמכותו הקבועה עפ"י סעיף 12 לחוק ולא ציווה על הבאת הבהרה לפס"ד ע"י בעלי הדין. בהחלטתו מיום 13.4.05 קבע כי המדובר "בחיוב עתידי ברור".