החלטה בתיק ברע 808/05

1.      בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (הרשם חיים אורגיל; דמ 12429/04), אשר דחה את תביעתו של המבקש להפרשי שכר עבודה וגמול עבור עבודה בימי ו', בתוספת פיצויי הלנת שכר והוצאות.

2.      בבית הדין האזורי טען המבקש, כי עבד אצל המשיבה יותר מ- 3 שנים, במשרה מלאה - חמישה ימים בשבוע, ועבודה בימי ו' לסירוגין, עד להתפטרותו. המבקש טען, כי במהלך חודש יוני 2004 נוכה משכרו סך של 6,667.20 ש"ח בגין ניצול ביתר של ימי חופשה וכן 18 ימי הודעה מוקדמת. לטענתו, אולץ לצאת לחופשה במועדים הרצויים למשיבה, בניגוד לרצונו, ולפיכך טען לזכאותו להחזר 28 ימי חופשה ולתגמול עבור עבודה בימי ו'.

3.      המשיבה טענה בבית הדין האזורי, כי היקף משרתו של המבקש השתנה בהתאם לצרכיה, וכי בסיום תקופת העסקתו שולמו לו הרכיבים להם היה זכאי. כן טענה המשיבה, כי במהלך תקופת עבודתו, ולמרות שיתרת ימי החופשה של המבקש היתה שלילית, לא הופחת שכרו, אלא שיתרה זו נוכתה לו עם סיום עבודתו. כן טענה המשיבה, כי במהלך תקופת העבודה רכש ממנה המבקש שרותי תיירות בסך 700$, שהינה זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לו.

4.      בית הדין האזורי פסק כי המשיבה הוכיחה, כי המבקש שהה בחופשה למעלה מן המגיע לו בהתאם לחוק, וימים אלו לא נוכו לו משכרו; הוכח, כי למרות קיצור שבוע העבודה בחורף, שכרו של המבקש לא נפגע; יתרת ימי החופשה של המבקש היתה שלילית; צבירת היתרה השלילית היתה ביוזמתו ולבקשתו של המבקש, ועל מנת שלא לפגוע בשכרו, ואף החופשה נלקחה בהתאם למועדים שהתאימו לו; לבסוף קבע בית הדין האזורי, כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה לשכנע, כי הועסק בצורה סדירה בימי שישי. בשל כל האמור לעיל, נדחתה תביעתו של המבקש בבית הדין האזורי.

5.      בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי פסק דינו של בית הדין האזורי אינו מנומק, וכי אין בו דיון או הכרעה בעובדות השנויות במחלוקת. כמו כן, קובל המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. בעניין זה טוען המבקש, כי מחומר הראיות עולה, כי עובדיה של המשיבה, לרבות המבקש, אולצו לשהות בחופשה על חשבון ימי החופשה הצבורים, וכי המשיבה לא השכילה להוכיח קיומה של הסכמה בעניין זה. עוד נטען, כי חלק מקביעותיו של בית הדין האזורי לא היו במחלוקת בין הצדדים, וכי בית הדין לא נתן דעתו לטענות המבקש כנגד הפרתן של הוראות חוק חופשה שנתית התשי"א - 1951 על ידי המשיבה.

6.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסק דינו של בית הדין האזורי, אני מחליטה שלא ליתן רשות ערעור, בלא לבקש את תגובת המשיבה. זאת לפי תקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות. (ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. בית הדין האזורי קבע, כי יתרת החופשה השלילית שנותרה למבקש היתה לאור בקשתו, מיוזמתו, לצאת לחופשה, בהתאם למועדים שהתאימו לו. בנסיבות אלו, צדק בית הדין במסקנתו, כי המבקש אינו זכאי לקבל החזר עבור ימי חופשה אלו. כמו כן, צדק בית הדין משדחה את התביעה לגמול עבור עבודה בימי ו', לאחר שקבע, כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח, כי עבד באופן מסודר וקבוע בימי ו'.

בנסיבות העניין, נחה דעתי, כי ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי ראויים להתאשר, משלא מצאתי סתירה בולטת לעין בחומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

אשר לטענתו של המבקש, לפיה יש לקבל את בקשתו למתן רשות ערעור, מאחר ופסק הדין האזורי אינו מנומק, ואינו מפרט דיון והכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, אציין, כי מוטב היה לו פירט יותר בית הדין האזורי את הטעמים להכרעתו והנימוקים לפיהם הגיע לפסוק את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות. אולם, יחד עם זאת, אין בעובדה זו לבדה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור בהליך זה. זאת כאמור, משלא מצאתי טעם של ממש המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין גופו.

7.      סוף דבר - הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשס"ו (28.11.05) ותישלח לצדדים בדואר.

                                                                        ורדה וירט ליבנה, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: