החלטה בתיק ברע 788/05

1.      בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי) מיום 14.4.05, בבש"א 1106/05 בה"פ 782/03, בה הותנה עיכוב הליכי פינוי המבקשים יחד עם ששת ילדיהם מדירת מגוריהם, בתשלום סך של 80,000 ש"ח עד תאריך 5.5.05, ובהפקדת סכום נוסף של 25,000 ש"ח בקופת בית-המשפט עד לתאריך 6.6.05.

רקע עובדתי

2.      המבקשים, החייבים לבנק יתרת תשלום בגין המשכנתא על דירת המגורים, ניסו להגיע להסדר עם המשיב 1, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק), לתשלום החוב. בהמרצת הפתיחה האמורה לעיל, טענו המבקשים לאי-חוקיות ריבית הפיגורים, בה חויבו במסגרת המשכנתא, ולאי-חוקיות הליכי פינויים, יחד עם ששת ילדיהם, מביתם. בית-המשפט נעתר לבקשת עיכוב הליכי הפינוי ללא תנאי שהוא. בדיון מיום 10.10.04 הגיעו הצדדים לשורה של הסכמות דיוניות, שעיקריהן כדלקמן:

·        המבקשים ישלמו לבנק סך כולל של 80,000 ש"ח בשני תשלומים, האחד על סך 60,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 ימים, והשני בסך 20,000 ש"ח לתשלום תוך 120 ימים.

·        המבקשים ישלמו סך של 2,800 כהחזר חודשי של המשכנתא.

·        המשיב 2 (להלן: הכונס) ימציא לידי בא-כוח המבקשים את העתקי הקבלות של כל הכספים שהופקדו באמצעותו לבנק, וזאת בתוך 30 ימים.

·        על סמך החומר האמור, יהיו המבקשים זכאים להעיר הערותיהם בפני הבנק, ו/או לבדוק את חשבון ההלוואה, ולעתור במידת הצורך לבית-המשפט בכל בקשה.

·        הצדדים שומרים על כל זכויותיהם הדיוניות והמהותיות אם יהיה צורך בהמשך הדיון.

המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהתאם להסכמה מיום 10.10.04, והבנק מצידו לא העביר את המסמכים.

הבנק עתר לבית-המשפט קמא לביטול עיכוב הליכי הפינוי. המבקשים התנגדו לבקשה, וצירפו לתגובתם הצעות להסדר דיוני חדש, הכוללות את תשלום הסך של 80,000 ש"ח בשני תשלומים, או תשלום לאלתר של 60,000 ש"ח, וכן הסכמתם לסנקציה של ביטול עיכוב הליכי הפינוי באם לא יעמדו בהם.

בהחלטתו מיום 14.4.05 קבע בית-המשפט קמא, כי המשך עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעניין פינוי המבקשים יהיה מותנה בתנאים הבאים:

·        העברת תשלום בסך 80,000 ש"ח מהמבקשים לבנק עד ליום 5.5.05.

·        הפקדת סכום נוסף של 25,000 ש"ח על-ידי המבקשים בקופת בית-המשפט עד ליום 6.6.05.

·        המשך התשלומים החודשיים בהתאם להסכמה מ-10.10.04, באורח שוטף.

·        די באי-קיום אחת ההוראות הנ"ל כדי שיבוטל מאליו עיכוב ההליכים, והבנק יהיה רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לפינוי המבקשים.

על החלטה זו משיגים המבקשים בענייננו.

3.      לטענת בא-כוח המבקשים, בהסכמות שקיבלו תוקף של החלטה ביום 10.10.04, לא נכללה סנקציה למקרה בו מי מהצדדים לא יעמוד בחיוביו, ושגה בית-המשפט קמא כאשר הטיל על המבקשים תשלום נוסף בסך של 25,000 ש"ח, שכן בכך הוא נותן גושפנקא לריבית הנשך בה הם מחויבים על-ידי הבנק, ובפרט מאחר שבית-המשפט עצמו הביע טרוניה כלפי הבנק על שנמנע מהעברת המסמכים למבקשים לצורך הגשת חוות דעת מטעמם לגבי סכום חובם לבנק. חוסר יכולתם הכלכלית של המבקשים לגייס עד ליום 5.5.05 סך של 20,000 ש"ח, מעבר לסך 60,000 ש"ח, שכבר השיגו בשיק הבנקאי, היא אשר מונעת את יומם בבית-המשפט, והמשך הליכי הפינוי מביתם, יחד עם ילדיהם, מהווה פגיעה אנושה בזכות החוקתית לגישה לערכאות. חסימת שערי בית-המשפט בפני המבקשים מקבלת משנה חומרה לאור סיכוייהם לזכות בעתירה. העילה העיקרית בתביעה היא אי-החוקיות של ריבית הפיגורים בה מחויב חשבון ההלוואות, כאשר הריבית הבנקאית היא מוסד משפטי הקבוע בחוק וכפופה לו ולעקרונות היסוד של השיטה. הואיל והמבקשים ציינו את הנתונים המספריים והנסיבות המוכיחו ריבית נשך, וכן לאור סירוב הבנק להמציא להם את מסמכי ההלוואה, הרי שבכך הוכיחו, לכאורה, הפרה של חוק הבנקאות וכללי הבנקאות הנוגעים למסירת מסמכים ולדרכי חישוב הריבית, ובמיוחד שהפר הבנק את חובת הנאמנות, חובת הזהירות וחובת תום הלב, שבהן הנו מחויב כלפי המבקשים.

בנוסף טענו המבקשים, כי ראוי שתצא הלכה ברורה מבית-המשפט, לפיה בנק המלווה כספים שפרעונם נפרש לטווח ארוך, אגב הבטחת כספי הבנק במשכון נכס נדלנ"י, אינו זכאי כלל לריבית פיגורים מוסכמת. כמו-כן, המבקשים פטורים מלשלם את ההוצאות המופרזות שגובה בא-כוח הבנק בגין הליכי הכינוס, וכן למבקשים הזכות לבצע מימוש של מכירת הדירה.

בהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 30.5.05, אישר בא-כוח המבקשים בהודעה מיום 1.6.05, דבר הפקדת סך של 80,000 ש"ח לזכות חשבון ההלוואה בבנק בידי המבקשים.

4.      לטענת בא-כוח המשיבים, הבנק לא העביר למבקשים את המסמכים המורים על קבלת הכספים שהועברו לבנק, אותם התחייב להעביר לבא-כוחם, מאחר שהמתין להעברת התשלום מאת המבקשים, בהתאם להחלטת בית-המשפט. לשיטתו, חמורה אף יותר התעלמות המבקשים מההחלטה, שעה שבא-כוחם ביקש בדיון מיום 10.10.04 כי הסכמות הצדדים יקבלו תוקף של החלטת בית-משפט. בנסיבות אלו, ההחלטה לחייבם להפקיד סך של 80,000 ש"ח וכן סך נוסף של 25,000 ש"ח בקופת בית-המשפט, מובנת מאליה. גם סך של 80,000 ש"ח, שלטענת המבקשים שילמו, הועבר באיחור רב, ותוך התעלמות מהמועדים שנקבעו על-ידי בית-המשפט.