החלטה בתיק ברע 751/07

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (דמ 5329/06 ; השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר גולדנברג ומר פיינברג), במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המבקש כנגד המשיבות 1 ו - 2 (להלן - המשיבות) ונפסק כי על המשיבות לשלם למבקש את הסכומים הבאים : דמי חגים בסכום של 179.9 ש"ח ; פדיון חופשה שנתית בסך 1,105 ש"ח ; דמי הבראה בסכום של 1,396 ש"ח. בנוסף, הורה בית הדין האזורי על קיזוז סכום של 1,309 ש"ח ו - 89.95 ש"ח.

2.         המבקש עבד במשיבה 1 ולאחר מכן במשיבה 2 החל מיום 5.8.2004 ועד ליום 8.1.2006, מועד בו פוטר, לטענתו, מעבודתו. המשיבות הן חברות המספקות שירותי כוח אדם. אין חולק, כי המבקש הועסק באמצעותן כעובד יומי באתרי חפירה שונים של רשות העתיקות לצורך ביצוע עבודות חפירה ארכיאולוגיות. המבקש עבד מספר ימים משתנה בכל חודש וחודשו, וזאת בהתאם לעבודות החפירה שהתקיימו באותה העת. שכרו השעתי של המבקש עמד על 17.93 ש"ח.

3.         בחודש פברואר 2006 הגיש המבקש שתי תביעות כנגד המשיבות : האחת, לתשלום פיצויי פיטורים והשנייה לתשלום פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. בכתב התביעה המתוקן שהגיש המבקש הוסיף וטען כי על המשיבות לשלם לו דמי חגים וכן פיצוי בגין אי העברת הפרשות לקרן פנסיה כמתחייב מצו ההרחבה החל על הצדדים - הוא צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם (להלן - צו ההרחבה).

4.         המשיבות הכחישו זכאותו של המבקש לסכומים הנתבעים על ידו והוסיפו וטענו טענות אלה : המבקש לא פוטר מעבודתו אלא התפטר מעבודתו כיוון שמצא עבודה אחרת ; צו ההרחבה אינו חל על הצדדים  ; ככל שיפסקו סכומים לזכות המבקש יש לקזז מסכומים אלה רכיב ששולם למבקש מדי חודש בחודשו שכונה "ח.מ.ה." רכיב זה הוא החלק היחסי של התנאים הסוציאליים להם זכאי המבקש, כגון חופשה ודמי הבראה ; כמו כן יש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת שהיה על המבקש ליתן למשיבות ; המבקש אינו זכאי לדמי חגים גם כיוון שלא הוכיח כי עבד יום לפני החג ויום לאחריו.

5.         בית הדין האזורי בפסק דינו קבע את הממצאים הבאים : יש להעדיף את גרסת המשיבות, לפיה לא התייצב המבקש לעבודתו ללא כל סיבה מספקת ; ניתן על פי דו"חות הנוכחות שהוגשו לבחון האם עבד המבקש לפני ואחרי יום חג ובדיקה זו מעלה כי על המשיבות לשלם למבקש דמי חג בסכום של 179.9 ש"ח ; צו ההרחבה חל רק על עובדים המועסקים בסקטור העסקי. במקרה שלפנינו רשות העתיקות מהווה "שירות ציבורי", ולכן צו ההרחבה לא חל על הצדדים. כפועל יוצא מכך, יש לדחות  תביעת המבקש לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ; יש לשלם למבקש סכום של 1,105 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית וסכום של 1,396 ש"ח בגין דמי הבראה, אך מסכומים אלה יש לנכות את הסכומים ששולמו למבקש ברכיב שכונה "ח.מ.ה".

6.         בקשת רשות הערעור  מוסבת כנגד שלוש קביעות של בית הדין האזורי : האחת, הקביעה כי יש לנכות מסכומים שנפסקו לזכות המבקש את הסכומים ששולמו לו בגין הרכיב שכונה "ח.מ.ה". בהקשר זה טען המבקש כי פסיקת בית הדין האזורי נוגדת הלכות שיצאו מלפני בית דין זה, לפיהן לא ניתן במהלך תקופת העבודה לשלם לעובד סכומי כסף עבור חופשה שנתית כתחליף למתן חופשה. הקביעה השנייה של בית הדין אליה מתייחסת הבקשה היא הקביעה כי צו ההרחבה לא חל על הצדדים. המבקש טען כי   בהתאם לסעיף ההגדרות בהסכם לא מהווה רשות העתיקות "שירות ציבורי", ולכן חל ההסכם על הצדדים. הקביעה השלישית עליה מבוקש לערער היא הקביעה כי המבקש לא זכאי לפיצויי פיטורים. בהקשר זה טען המבקש כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בעילה של חילופי מעבידים כאמור בפסק דינו של בית דין זה בפרשת אצ'ילדייב (ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 27.3.2006), וכי בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בטענה זו.

6.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובתגובת המשיב אני מחליט שלא ליתן רשות ערעור בכל הנוגע לזכאותו של המבקש לפיצויי פיטורים בעילה של חילופי מעבידים. זאת, מן הטעמים הבאים :  בכתב התביעה שהגיש המבקש תיאר המבקש את העילה בגינה הוא תובע פיצויי פיטורים באופן הבא : " עקב מחסור בהזמנות בעבודה וצימצומים נתבקשתי לסיים את עבודתי". טענה ברוח דומה נטענה בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי המבקש. רק בסיכומיו לראשונה הועלתה הטענה כי המבקש זכאי לפיצויי פיטורים בעילה של חילופי מעבידים. המשיבות מצידן התנגדו בסיכומיהן לעילה זו בטענה של הרחבת חזית אסורה (סעיפים 23-24 לסיכומי המשיבות בבית הדין האזורי). בנסיבות אלה אין לתמוה כי בית הדין האזורי לא התייחס לעילה זו בעת פסיקת הדין וכמובן כי אין ליתן רשות ערעור בעניין זה.  יחד עם זה, אני מחליט ליתן רשות ערעור בשני עניינים הבאים : האחד, קיזוז הרכיב שכונה "ח.מ.ה" מסכומים שנפסקו לזכות המבקש והשני הקביעה כי צו ההרחבה לא חל על הצדדים. לאור האמור, אני מורה כדלקמן:

1.      המזכירות תרשום את בקשת רשות הערעור ככתב ערעור.

2.      עד ליום 31.1.2008 ימציא המבקש לבית הדין חמישה עותקים מבקשת רשות הערעור.

3.      עד למועד האמור בסעיף 2 לעיל, ישלם המבקש את האגרה בגין פתיחת תיק הערעור. 

ניתנה היום, י' שבט, תשס"ח (17 ינואר 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: