החלטה בתיק ברע 737/04

1.         המשיב נפגע בתאונת דרכים ב-1994 ושבוע בטרם חלפה תקופת ההתיישנות [ב-12/01] תבע מהמשיבות בבימ"ש השלום פיצויים לנזקי גוף בגין אותה תאונה.

            בקשתו למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה נדחתה ע"י בימ"ש השלום [כב' השופטת ו. מרוז] ביולי 2002 ובקשת רשות ערעור שהגיש לבימ"ש זה [כב' השופט נ. הנדל] נדחתה במרץ 2003 - וזאת מהנימוק כי בבקשתו למינוי המומחה "לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת להצדיק מינוי מומחה במקרה זה".

            המשיב לא הגיש בקשת רשות לערער לביהמ"ש העליון, וחלף זאת פנה כעבור שמונה חודשים - בינואר 2004 - בבקשה נוספת לבימ"ש השלום למינוי המומחה האורטופדי.

            בבקשתו טען כי טעו בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי בהחלטותיהם הדוחות את בקשתו למינוי המומחה.

            עוד הוסיף וטען כי בבדיקה רפואית נוספת שנערכה לבקשתו ביום 25.5.03, אובחנה פגיעה בדיסק שבין החוליות 5-C ל-6-C וכי מימצא זה עולה כדי "החמרה" במצבו הרפואי המצדיק בחינה מחודשת של בקשתו.

2.         בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי מימצאי הסריקה הטומוגרפית שנערכה למשיב ביום 25.5.03 מהוות "ראשית ראיה להחמרה במצבו הרפואי מאז עריכת המסמך מיום 19.12.00 ומאז החלטת כב' השופטת מרוז מ-8.7.02"

            בשל כך נעתר לבקשה והורה על מינוי המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה.

            כנגד החלטה זו עותרות המבקשות לרשות ערעור.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, לקבל הערעור ולבטל החלטת בימ"ש קמא.

3.         משנדחתה בראשונה בקשת התובע למינוי המומחה הרפואי ונדחתה בקשתו לרשות לערער על אותה ההחלטה, הסמכות להיזקק פעם נוספת לאותו העניין נותרה לערכאת הערעור - ולה בלבד.

המסמך הרפואי מיום 25.5.03 [לאחר שניתנו אותן ההחלטות], מן הדין היה שייבחן לנוכח המפורט במסמכים הרפואיים שעמדו בפני הערכאות הקודמות שדנו בבקשתו הראשונה של המשיב והחליטו את שהחליטו לגביהן.

לאמור, האם כלולים בו מימצאים שלא היו בפני אותן הערכאות, וגם אם היו בו כאלה - מה הסיבה או הנימוק שניתנו ע"י המשיב לאי הבאת אותם המימצאים באותו שלב של בקשות ודיונים.

בחינה זו מן הראוי שתהיה מוקפדת, שכן מבלעדי מימצא חיובי לעניין "החדשנות" שבמימצא הרפואי והנמקה מספקת לעיתוי חידושו - עולה הבקשה דנן כדי פגיעה בהליך הדיוני וסופיות ההחלטות שבמהלכו.

4.         עיון במימצאי הטומוגרפיה שבמסמך מ-25.5.03 אינו עולה לדעתי כדי החדשנות או החידוש המצדיקים בחינה מחודשת של החלטות הערכאות הקודמות, ובכך חלוק אני על מסקנת בימ"ש קמא.

אותו מסמך שב ומפנה למימצא של "שינויים ניווניים מינימליים" בסריקת החוליות 5-C ו-6-C.

במסמך הרפואי מ-19.12.00 שעמד בפני הערכאות הקודמות, נקבע מימצא כמעט זהה של "שינויים ניווניים בגובה הנ"ל".

המימצא הבסיסי שבשני המסמכים הנ"ל זהה בעיקרו, ועניינו כאמור ב"שינויים ניווניים" שבאותו הדיסק.

לעניין זה נזקקו בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי במסגרת בקשתו הקודמת של התובע למינוי מומחה רפואי וקבעו בהחלטותיהם כי אין בו כדי "ראשית הראיה" הנדרשת להורות על מינוי המומחה.

זאת ועוד. במסמך ממאי 2003, אין התייחסות כלשהי למימצאי הבדיקה האמורה מדצמבר 2000 ואין נקודת ייחוס כלשהי בין "שלב הניוון" הנסקר בה ל"שלב הניוון" האמור במסמך מדצמבר 2000.