החלטה בתיק ברע 666/05

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, מיום 6.2.05, שניתנה לאחר חקירת יכולת שנערכה למבקשת - החייבת (להלן: "המבקשת"). בהחלטה זו הועמד צו התשלומים כנגד המבקשת על סך של 500 ש"ח לחודש, בשעה שצו התשלומים הקודם שניתן היה על סך של 300 ש"ח לחודש.

רקע עובדתי

1.         במהלך שנות ה - 90 נפתחו כנגד המבקשת שישה תיקי הוצל"פ. נעשה איחוד תיקים והמבקשת הוכרזה כמוגבלת באמצעים.

2.         ביום 18.4.04, לאחר חקירת יכולת שנערכה למבקשת, קבע ראש ההוצל"פ צו תשלומים אשר יעמוד על סך של 300 ש"ח (להלן: "צו התשלומים הראשון"). בחקירה זו הסתבר, בין השאר, כי משכורתה של המבקשת מוכנסת לחשבון בנק על שם אמה, וכאשר נזקקת היא לכספים למימון הוצאותיה מושכת אמה כספים ומעבירה לה.

לבקשת ב"כ המשיב קבע ראש ההוצל"פ, כי המבקשת תעמיד לעיונו של ב"כ המשיב דפי החשבון הנזכרים.

3.         לאחר התמהמהות של מספר חודשים הועמדו דפי חשבון הבנק לעיון ב"כ המשיב, ולאחר מכן הגיש ב"כ המשיב בקשה להגדלת צו החיוב בתשלומים ב-200 ש"ח נוספים. בקשה זו התבססה על כך, כי מחשבון הבנק האמור מופרשים מידי חודש 100 ש"ח כתרומה ל "אור היהדות והתורה" וסכום דומה לתוכנית חיסכון, ולפיכך, נטען, כי אין כל הצדקה שהמבקשת תתרום מכספה או תפריש לתוכנית חיסכון בזמן שתלויים נגדה חובות בסדר גודל של למעלה מ-8 מיליון שקלים.

            בתגובתה לבקשה השיבה המבקשת, כי יש לדחות את הבקשה וכי יש להזמינה לחקירת יכולת.

4.         ביום 6.2.05 התנהלה בלשכת ההוצל"פ חקירת יכולת של המבקשת. לאחריה נתן ראש ההוצל"פ החלטתו בהאי לישנא:

"מדפי החשבון שהגישה החייבת עולה בבירור כי ההכנסה היחידה לחשבון בנק זה הינה משכרתה של החייבת.

לאור האמור לעיל טענת החייבת כי אינה יודעת דבר על המתרחש בחשבון זה נראית תמוהה והיא אינה מקובלת עליי.

בחקירתה ביום 18.4.04 טענה החייבת כי יש בינה ובין אמה הסכם בדבר שכר הדירה שעליה לשלם, היא לא משלמת תמיד את שכר הדירה אלא כל זמן שיש באפשרותה.

בחקירתה החוזרת היום טענה החייבת כי היא מכניסה את מלוא משכרתה לחשבון הבנק עבור שכר דירה. די בסתירה זו כדי לדחות את גירסתה של החייבת.

לאור האמור, ומאחר ועל פי דפי הבנק קיימות הפרשות בגין תרומה בסך 100 ש"ח לחודש, והוראת קבע לחיסכון בסך 100 ש"ח לחודש, אני מקבל את טענת הזוכה שיש להעלות את שיעורו של צו התשלומים בסכומם המצטבר של הוצאות אלו ומורה כי צו התשלומים יועמד על סך של 500 ש"ח לחודש, החל מחודש מרץ 2005".

5.         על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

תמצית טענות הצדדים

6.         בנימוקיו לבקשה טען ב"כ המבקשת, בין היתר, כי הסתירה שמצא ראש ההוצל"פ בדבריה של המבקשת ועליה ביסס החלטתו, לאו סתירה היא, שכן משכורתה של המבקשת אכן משמשת רובה ככולה לתשלום שכר דירה לאמה עבור החדר אותו היא שוכרת ממנה, בסך של 350$ לחודש, וזאת כאשר אין יתרת חובה בחשבון האם, ולעומת זאת כאשר ישנה יתרת חובה אמה מוחלת לה על תשלום שכר הדירה במועד, שכן היא נזקקת לתשלום להוצאות מעבר לשכר הדירה, ואין בכך כדי להביא להגדלת צו התשלומים.

            עוד נטען, כי כאשר המבקשת נזקקת לכסף היא מבקשת מאמה וזו נותנת לה את הסכום הנדרש, ואם יוותר צו התשלומים המוגדל על כנו ייגרם עוול גם לאמה של המבקשת שתצטרך לשאת בתשלום הנוסף.

            ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי המבקשת מכניסה את מלוא משכורתה לחשבון האם עבור שכר דירה, ומה שנותר בחשבון מעבר לתשלומים בגין שכר הדירה משמש את המבקשת למעשה עבור הוצאותיה האחרות, וכי ההפרשות מהחשבון הן מהסכום שנועד לשכר דירה לאמה ואין לייחס הפרשות אלה למבקשת.

            עוד נטען, כי לא יעלה על הדעת שהמבקשת תתרום כספים או תחסוך סכום כסף בשעה שהינה מכלכלת עצמה כיום בקושי רב.

7.         ב"כ המשיב טען, כי בחקירת היכולת השנייה טענה המבקשת, כי אינה יודעת אודות המתרחש בחשבון הבנק ואינה יודעת אם אמה תורמת וחוסכת, והמבקשת לא זימנה את אמה לעדות.