החלטה בתיק ברע 632/06

1. המבקשים הינם ערבים לחוב שהמשיב זכאי לו. בקשתם להרשות להם לערער מופנית כנגד החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר קיבל את בקשת המשיב לקבוע כי מוצו כל הליכי ההוצאה לפועל לפי סעיף 27 לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 ועל כן ניתן לפתוח בהליכים נגדם.

2. סעיף 27 לחוק הערבות מהווה את המסגרת הנורמטיבית בבקשה זו. סעיף זה קובע כי לא ניתן להגיש תובענה נגד ערב מוגן אלא בהתקיים שני תנאים. האחד, כי ניתן פסק דין נגד החייב. האחר: "יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל... והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין".

המילים בסיפא "והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין", קובעים מבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי. כדברי המלומד בר-אופיר: " אין די בכך שהאמצעים יהיו סבירים לפי אמות מידה כלליות ואובייקטיביות בלבד, אלא עליהם להיות סבירים בנסיבות המיוחדות של העניין בו אנו דנים. מדובר כאן במונחים בעלי משמעות אובייקטיבית וסובייקטיבית משולבת. האמצעים יהיו הגיוניים ומתקבלים על הדעת לפי אמות מידה כלליות, כשהם עוברים את המבחן העובדתי והמסוים לפי הנתונים המיוחדים לכל מקרה. שילוב מונחים זה ("באמצעים סבירים בנסיבות העניין") בא לעיתים להכביד על הנושה ולעיתים להקל איתו, הכל לפי המסכת העובדתית המיוחדת אשר נפרשת בבית המשפט או בלשכת ההוצאה לפועל. ראוי לזכור כי המחוקק הציב חומת מגן סביב הערבים (לפי התקונים שבחוק הערבות) ומנע הגשת תובענה נגדם בטרם מוצו כל הליכי הוצאה לפועל נגד החייב.." (עמ' 270 - 271 בספרו של בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות) . הדו-שלביות של מבחן הסבירות משים דגש על ההיבטים הקונקרטיים של המקרה הנידון.

3.   ומן הכלל אל היישום. המבקשים טוענים שהמשיב לא פעל בנחרצות הדרושה וגם לא שיתף אותם כנדרש בהתפתחות ההליכים. אינני קובע כי שיקולים אלה אינם רלוונטים להכרעה של ראש ההוצאה לפועל במסגרת סעיף 27. אף מוכן אני להניח לצורך הכרעה בבקשה זו, כי המשיב היה יכול לפעול בזריזות וביעילות יותר מכפי שפעל. ברם, בסופו של הכרעה, על ראש ההוצאה לפועל לבדוק מתן אישור על פי סעיף 27(א)(2) על רקע יכולתו של המשיב למצות את הליכי הגבייה נגד החייב.

בענייננו, לא השתכנעתי כי המשיב בהתנהגותו מנע גביית החוב מהחייב. במידה וחלף זמן, הרי הדבר בא לידי ביטוי גם במועד הגשת הבקשה הנדונה בפני ראש ההוצאה לפועל. עיקרו של דבר, כאמור לא מימד הזמן ולא היקף העשייה גרמו לכך שהגורם המועדף בתשלום החוב - הוא החייב - לא סיפק את הסחורה. על פי הנתונים שהוצגו בפני ראש ההוצאה לפועל, לרבות חובות אחרים של החייב ויכולתו הכלכלית כפי שעולה מהחומר, ולאחר שהחייב נחקר נגדית, עולה כי המשיב יצליח לגבות את החוב מהחייב רק כעבור שנים רבות, אם בכלל. לנוכח זאת, העדפת החייב כי המשיב יפעל נגדו ולא נגד המבקשים, אינה מעלה או מורידה. החוק כאמור מעדיף שהחייב הוא אשר יישא בחוב. אך באותה מידה ערב שחותם על ערבות מודע לאפשרות - אחרת למה חתם? - כי היה ולא ניתן לגבות את החוב מהחייב, בעל החוב יפנה אליו. הנתונים אותם הציג ראש ההוצאה לפועל תומכים במסקנה כי מבחינה מעשית גביית החוב מהחייב הינה הליך נפסד. שאלה יפה וחשובה היא, מה הם גבולות הסבירות בבקשה מעין זו ובאיזו מידה מחובתו של המשיב להמתין כדי שחיצי הגבייה יופנו נגד החייב. ברם במסגרת בקשה זו אין צורך לקבוע מבחנים מדוייקים. די לומר כי על סמך הנתונים, החלטת ראש ההוצאה לפועל מוצדקת היא. מתן ההחלטה בבקשה זו עוכב במידת מה אך עד היום המבקשים לא הצביעו בפועל על קיומם של מקורות גבייה נוספים של החייב.

כמובן אין בהחלטה זו למנוע משני הצדדים להמשיך בהליכי גבייה נגד החייב העיקרי.

4.  סוף דבר, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לאור נימוקי ובהעדר דיון, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ג באדר, תשס"ז (13 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

000632/06ברע055 ציונה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: