החלטה בתיק ברע 631/06

1. המבקש עותר להרשות לו לערער על החלטת בית משפט השלום, לפיה נדחתה בקשתו למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה וזאת במסגרת תביעתו של המבקש נגד המשיבה על פי חוק הפלת"ד.

2. בית משפט קמא דחה את הבקשה. נימוקו העיקרי הינו כי התביעה מבוססת על נזק נפשי שנגרם למבקש עקב כך שחזה במותו של אחד הנוסעים ברכב בו נהג. המנוח היה חבר טוב של המבקש. בית משפט קמא קבע כי אין בנתונים האמורים כדי להקים למבקש עילת פיצויים המוכרת על פי דין. 

הקביעה האמורה מעוגנת בדין. בעניין אלסוחה (רע"א 444/87 עיזבון דהן נ' אלסוחה, פ"ד מד(3) 397) נפסק כי אפילו אדם שלא נוכח בזמן התאונה רשאי לתבוע פיצויים על פי חוק הפלת"ד, אם נפגע נפשית כתוצאה מהפגיעה של אחר בתאונה, בכפוף לשני תנאים. האחד, שהפגיעה הנפשית בתובע אשר לא היה נוכח בזמן התאונה הינה מהותית. השני, כי המעורב בתאונה הינו קרוב משפחה בדרגה ראשונה של התובע. בעניין חטיב, התעוררה הוריאציה העובדתית הבאה של הסוגיה האמורה - באיזו מידה רשאי תובע שנכח בתאונה לתבוע בגין נכות נפשית שנגרמה לו על פי הנטען, כתוצאה מכך שראה את פגיעתו הקטלנית של אחר באותה תאונה. כב' השופט אור הבהיר כי הלכת אלסוחה, על תנאיה, חלה גם במקרה האמור (ע"א 3798/95 הסנה נ' חטיב, פ"ד מט (ה) 651).

בענייננו, לא מדובר בקרוב משפחה בדרגה ראשונה ולא בפגיעה נפשית באורח קשה דוגמת פסיכוזה, ולכן אין המבקש רשאי לתבוע בגין הנזק הנפשי שנגרם לו, אם נגרם לו, כתוצאה מכך שהיה עד ראייה למותו של חברו הטוב.

3. כמובן, שמבחינה אנליטית ומשיקולי מדיניות משפטית ניתן להגיע לתוצאה אחרת מזו שנקבעה בעניין אלסוחה. באותה מידה ניתן לאמץ ולבסס את חתימת הגבול, כפי שנקבע בדבר הזכות לפיצוי בגין פגיעה נפשית עקב תאונה של אחר מבעד לעדשת המדיניות המשפטית הרצוייה. אך לא סוגיה זו עומדת בפנינו. בבקשה המונחת בפני טוען המבקש כי הוא אינו תובע פיצוי כספי בגין הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה מתאונת חברו, אלא כתוצאה מהנזק הנפשי הישיר שנגרם לו מהיותו הוא מעורב בתאונה.

אכן אבחנה זו במקומה. הלכת אלסוחה אינה מתייחסת לנכות נפשית שנגרמה לאדם בשל מעורבותו הישירה בתאונה. כפי שכתב המשנה לנשיא א.ריבלין בספרו: "אין ההלכות האלה מדברות בנזק שנגרם עקב פגיעה שסבלו התובעים עצמם בתאונה בין אם המדובר בנזק "פיסי" ובין אם המדובר בנזק נפשי. הנפגעים הישירים זכאים לפיצוי בגין כל נזק נפשי גם אם המדובר בנזק קל" (תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, עמ' 296). נדמה כי כל תוצאה אחרת היתה מפלה לרעה אדם שנפגע נפשית באופן ישיר מתאונה בה היה מעורב. במקרה בו נטען כי נפגע אדם נפשית בשל מעורבותו הישירה שלו בתאונה, וגם בשל נכות נפשית שנגרמה לו בשל היותו עד לפגיעה מהותית באדם אחר שאינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה, עלולים להתעורר קשיים בהכרעה. כפי שמסביר כב' המשנה לנשיא ריבלין: "קושי של ממש עשוי להתקיים מקום בו הנכות הנפשית היא בחלקה תוצאה של התאונה בה נפגע הניזוק וחלקה תוצאה מכך שראה את הפגיעה שהוסבה לקרוב משפחה שלו, באותה תאונה, וקיים קושי לקבוע איזה חלק מן הנכות נגרם על ידי כל אחד מהגורמים האלה" (שם, עמ' 298). אך יהיו הקשיים אשר יהיו, אין למנוע מתובע לזכות בפיצוי שרשאי לקבל על פי דין  כל עוד יוכיח קיומו של נזק מתאים.

4. ברם, הבעייתיות בבקשת המבקש להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי כדי למדוד את הנכות הנפשית שנגרמה לו כתוצאה ממעורבותו בתאונה מצוייה ברובד אחר של ההליך. כתב התביעה שהגיש המבקש תובע פיצויים בגין נזק נפשי כאשר התאור העובדתי נסוב סביב הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפגיעה של חברו הטוב. בסעיפים 8 עד 10 לכתב התביעה, המבקש מתייחס לכך שחברו הטוב "היה לו כאח וגדל יחד עמו, נפטר ומת לנגד עיניו... אירועים אלו הותירו אצל התובע כאמור צלקת קשה ביותר ונזקים פסיכולוגים...". כתב התביעה אינו מאזכר נכות נפשית שנגרמה למבקש עקב מעורבותו בתאונה, ללא קשר למותו של חברו הטוב. בבקשה זו מנסה המבקש לאנוס את הכתוב ולייחס משמעות למונח "פגיעה פסיכולוגית" בכתב התביעה שאינה הולמת את הכתוב בסעיפים הרלוונטיים.

למעשה המבקש שינה כיוון. בהליך דנא כנראה השלים המבקש עם אי יכולתו לתבוע פיצויים בגין נוכחותו בעת מות חברו היות ועל אף הקירבה ביניהם, המנוח אינו חלק מהמעגל המשפחתי בדרגה ראשונה. או אז, עותר המבקש למנות לו מומחה שיבדוק את נכותו הנפשית כתוצאה מפגיעתו הישירה בתאונה.

5. קבלת הבקשה בנסיבות אלה תיצור סוג של אי סימטריה בין הבקשה למינוי מומחה לבין האמור בכתב התביעה. נכון הוא כי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) ותקנות סד"א הינן מסלולים נפרדים. עיסוקיהם שונים. תקנות סדר הדין האזרחי מתוות את הכללים בניהול המשפט. תקנות הפלת"ד (מומחים) הינן הסדר מיוחד למינוי מומחים על פי חוק הפלת"ד, כאשר הדרך המקובלת למינוי מומחה בהליך אזרחי הינה בהתאם לפרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי. ברם, על אף השוני בין תקנות הפלת"ד (מומחים) לבין תקנות סדר הדין האזרחי, חייב להיות קשר ענייני ביניהם במסגרת המקרה הפרטני. מסקנה זו נובעת מהדין ומההגיון. מהדין, כי אף תקנות הפלת"ד (מומחים) מכירות בתחולת תקנות סדר הדין האזרחי ביתר העניינים של סדרי דין למעט מינוי מומחה. כאמור, בתקנה 21 לתקנות המומחים: "על ההליכים לפי תקנות אלה יחולו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, למעט פרק י"א בהן". מההגיון, כי לא יעלה על הדעת שנושא הבקשה למינוי מומחה יעמוד בסתירה לאמור בכתב התביעה. ההיפך הוא הנכון. כתב התביעה משמש צוהר להגדרת עמדת התובע. במסמך זה יש לציין את העובדות הרלוונטיות לתאונה, לרבות העתירה ולו בקווים כלליים למינוי מומחה.. תקנה 2 לתקנות הפלת"ד (מומחים) מלמדת אף היא על הקשר בין הבקשה למינוי מומחה לבין כתב התביעה. כלשונה: "נפגע הטוען בכתב תביעתו לעניין נכותו הרפואית... או לעניין כל נושא רפואי שאינו נכות... יצרף לכתב התביעה... בקשה למינוי מומחה".

העולה מן האמור, כי המבקש אינו יכול להתעלם מהאמור בכתב התביעה ולשנות את הבסיס לבקשתו למינוי מומחה בתחום הנפשי בעוד כתב התביעה נותר כפי שהוא. מהצד האחר, סדר דין מטרתו לעשיית סדר אך אין הוא תחליף למהות.

6. סוף דבר, הנני מורה על דחיית הבקשה. עם זאת, היה והמבקש יחליט להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתו ובקשה זו תתקבל - שהרי הגישה בכגון דא הינה ליברלית - רשאי יהא באותו שלב להגיש בקשה חדשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי וזאת מבלי להביע עמדה היה ותוגש בקשה כאמור.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום ט"ו באדר, תשס"ז (5 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

000631/06ברע055 ציונה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: