החלטה בתיק ברע 631/06

1.         לפני בקשת רשות ערעור (בר"ע 631/06) על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 29.8.2006 (השופטת אורנית אגסי ונציגי ציבור גב' יעל רייכמן ומר יצחק פיינברג; בש"א 2109/06).

2.         הרקע למחלוקת בין הצדדים נעוץ בהחלטת מינהל החינוך בעיריית ירושלים להפריד את אגפי בית הספר "אהבת ישראל" (להלן: בית הספר) לשני בתי ספר נפרדים, האחד לבנים והאחר לבנות, וזאת החל משנת הלימודים תשס"ז. כפועל יוצא מכך התעורר הצורך לבחור מנהלת לבית הספר לבנות. משרד החינוך פרסם מכרז למשרה זו ביום 30.6.2006. למכרז נגשו שש מועמדות, בהן המשיבה 5 (להלן: גב' הרשלר) והמשיבה 6 (להלן: גב' טובול), אשר שימשה כסגנית מנהלת בית הספר טרם ההחלטה על פיצולו. זאת, חרף העובדה שגב' טובול לא עמדה באחד מתנאי הסף של המכרז - סיום קורס הכשרת מנהלים או למצער סיום שנה ראשונה של קורס זה.

ועדת היועצים לבחירת מנהלת בית הספר התכנסה ביום 31.7.2006 והמליצה בסיום ישיבתה, לאחר שראיינה את המועמדים השונים, למנות את גב' הרשלר לתפקיד מנהלת בית הספר. המשיב 3, הרב אוריאל עובדיה, המפקח הארצי על בתי הספר היסודיים במינהל החינוך הדתי במשרד החינוך, אשר שימש כיו"ר ועדת היועצים, הודיע לגב' הרשלר ביום 1.8.2006 על ההמלצה, ובעקבות כך אף התבקשה גב' הרשלר להסיר מועמדות שהגישה לניהול בית ספר אחר. ביום 6.8.2006, טרם מתן תוקף רשמי למינויה, הוזמנה גב' הרשלר לישיבה במינהל החינוך של עיריית ירושלים, לשם היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים.

3.         בשלב זה הגיש "ועד ההורים בבית הספר לבנות אהבת ישראל" (להלן: ועד ההורים) בקשה לבית הדין האזורי למתן צו מניעה זמני, אשר יורה שלא לבצע כל פעולה, לרבות פעולה מינהלית, בקשר לבחירת מנהלת לבית הספר, וכן יורה לגב' הרשלר להפסיק כל פעולה בה נקטה בקשר לכניסתה לתפקיד. במסגרת זו עמד ועד ההורים על פגמים שונים שנפלו, לטעמו, בהליך המכרז. בין היתר נטען כי לאחד מחברי ועדת היועצים הייתה דעה קדומה בנוגע לגב' טובול; כי בין חברי ועדת היועצים לא נמצאה אישה, כנדרש בחוזר המחייב בנדון; כי המכרז היה תפור על פי מידותיה של גב' הרשלר; וכי גב' טובול הינה המועמדת הראויה ביותר למשרה, על כן יש למנותה.

            יצוין, כי ועד ההורים טען לזכות עמידה בבקשה בהיותו עותר ציבורי וכן בשל העניין האישי של הורי תלמידות בית הספר בתוצאות המכרז.

            לבית הדין הוגשה בקשת הצטרפות להליך מטעם קבוצת הורים (המשיבים 8-16 לפנינו), שטענה כי היא המהווה את ועד ההורים בבית הספר, ולא ועד ההורים שהגיש את הבקשה ומתיימר לייצג את כלל ההורים.

4.         בית הדין האזורי, בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, קבע כי קבוצת ההורים המבקשים "אינם משמשים כוועד ההורים הנבחר והמייצג בביה"ס ועל כן לכאורה, לא עומדת להם הזכות להגיש בקשה כעותר ציבורי, מאחר ואינם גוף מייצג". זאת, הן טרם פיצול בית הספר, והן לאחר הפיצול, מכיוון ש"הבחירות באגף הבנות לא התקיימו בכל הכיתות". בכך הגיע בית הדין למסקנה שונה מזו שעמדה ביסוד החלטה קודמת, מיום 17.8.2006, בגדרה הוענקה לוועד ההורים זכות העמידה. זאת, לאור מסמכים ועובדות שהוצגו בפני בית הדין לאחר החלטתו הראשונה. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי יש "לדחות על הסף את הבקשה מאחר וברור כי קיימת מחלוקת אמיתית האם המבקשים הינם הגוף המייצג של הורי ביה"ס".

            עם זאת, מאחר וההחלטה התבססה על עובדות לכאוריות שהוצגו על ידי הצדדים, מצא בית הדין לנכון לבחון את הבקשה אף לגופו של עניין. בית הדין מצא כי גב' טובול "אינה עומדת בתנאי כשירות הסף הקבועים בחוזר מנכ"ל ואישורו של מנהל האגף להעמידה בפני הוועדה, נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד לדין, תוך פגיעה בשוויון ההזדמנויות שיש ליתן למועמדים למכרז". עוד קבע בית הדין, כי "לכאורה הוועדה ישבה ודנה בעניינם של המועמדים בנפש חפצה, תוך שמיעת ובדיקת כל המסמכים הנחוצים לשם קביעתם מי הזוכה"; כי "לא הייתה כל עדיפות למי מהמועמדים במכרז, בפרט לא לגב' הרשלר"; וכי "לא הוצגה לנו כל ראשית ראיה לכאורה, או ספק לכאורה, על חוסר תקינות הליכי המכרז, או פגם אשר יש בו משום פגיעה במי מהמועמדים, כנדרש בדין". כן מצא בית הדין, כי מאזן הנוחות "נוטה באופן מובהק" לטובת המשך הליך מינויה של גב' הרלשר לתפקיד מנהלת בית הספר. על כן, נדחתה הבקשה למתן סעדים זמניים.

5.         כנגד החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור, במסגרתה שב ועד ההורים על עיקר הטענות אותן העלה בפני בית הדין האזורי, הן בנוגע לעצם מעמדו כעותר ציבורי והן לעניין הטענות בנוגע לפגמים שנפלו במכרז לבחירת מנהלת בית הספר. בד בבד הגיש ועד ההורים בקשה למתן צו מניעה ארעי עד לדיון בבקשה למתן רשות ערעור (בש"א 631/06).

6.         לאחר שנתתי דעתי לטענות ועד ההורים ולכלל נסיבות העניין נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. עצם מעמדו של ועד ההורים, כוועד המייצג את הורי בית הספר לבנות, שנוי במחלוקת והוביל את בית הדין האזורי למסקנה כי בנסיבות העניין אין ליתן לוועד זכות עמידה כעותר ציבורי. מסקנה זו מקובלת עלי.

 עוד יודגש בהקשר זה כי גב' טובול, שהיא לטענת ועד ההורים הנפגעת הישירה מהחלטת ועדת היועצים להמליץ על מינויה של גב' הרשלר, לא פנתה לבית הדין באופן עצמאי. אכן, בית המשפט הגבוה לצדק, וכך אף בית דין זה, הכיר בזכות העמידה של עותר ציבורי בעניינים בעלי השלכה ציבורית משמעותית. אולם, זכות זו סויגה מקום בו יכול היה הנפגע הפרטי לעתור, ובחר שלא לעשות כן. בעניין זה נפסק, כי אין להיעתר לבקשתו של עותר ציבורי מקום שברקע העניין מצוי נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט. כך, כאשר העתירה תוקפת מעשה מינהלי הפוגע בזכות או באינטרס של אדם מסוים, ואותו אדם נמנע מלעתור לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי גם אם העניין שהוא מבקש להביא להכרעה נוגע לנושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו: בג"ץ 4068/06 לם נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 27.8.2006 והאסמכתאות שם).

במקרה שלפנינו, לאור הספק המשמעותי סביב עצם יציגותו של ועד ההורים ונוכח העובדה שגב' טובול לא פנתה לבית הדין בבקשה לעצור את הליך בחירתה של גב' הרשלר לתפקיד מנהלת בית הספר, צדק בית הדין במסקנתו לפיה היה מקום לדחות את הבקשה לסעדים זמניים על הסף.

אף לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. בית הדין, בהחלטה מנומקת ומפורטת, דחה אחת לאחת את הטענות שהעלה הוועד בדבר פגמים לכאורה שנפלו במכרז. לא מצאתי טעם לשנות מהחלטה זו. זאת, לאור הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשאלת מתן סעדים זמניים, אלא אם כן הופעל שיקול הדעת שלא כהלכה או שתוצאת הדברים מופרכת על פניה (ראו: דב"ע (ארצי) נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244).  

7.         סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה למתן צו מניעה ארעי. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אלול התשס"ו (3.9.2006) ותישלח לצדדים.

                    ורדה וירט-ליבנה, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: