החלטה בתיק ברע 604/05

1.         זהו גלגול שני של תיק זה.

המשיבים הגישו תביעה כספית נגד המבקש בסך 14,500 ש"ח לבית משפט לתביעות קטנות. תביעה זו נדחתה. הבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין האמור התקבלה. התיק הוחזר לבית משפט קמא תוך מתן הוראות שעיקרן דרישה להתייחס  למספר נקודות, כדי שפסק הדין אשר ינתן יהא מפורט ומנומק יותר, ויתייחס לכל אחד מהמשיבים. בגלגול השני פסק בית משפט קמא שעל המבקש לשלם למשיבים ביחד ולחוד סך של 13,000 ש"ח ומכאן עתירת המבקש להרשות לו לערער.

2.         בית משפט קמא כתב פסק דין מנומק ומפורט. טענות הצדדים נשקלו ונקבעו ממצאים עובדתיים. לנוכח האמור אין מקום להעתר לבקשה. בל נשכח שבקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. יצוין שאף בערעור בזכות תטה ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת. הטעם בדבר ברור. לערכאה המבררת היתרון על ערכאת הערעור הואיל והראשונה ורק הראשונה שמעה את העדים והתרשמה מהם ישירות. בעניננו ניתנה הוראה לבית משפט קמא לשקול מחדש את פסק הדין תוך הדגשה שערכאה זו אינה מביעה עמדה באשר לתוצאה הסופית הרצויה. בנסיבות אלו לא מצאתי בנימוקי המבקש הצדקה להתערב בפסיקת בית משפט קמא לגופא.

3.         עם זאת, ב"כ המבקש העלה מספר טענות שדורשות התיחסות. הטענה הראשונה הינה שלנוכח מהותה של התביעה דינה להשמע בפני בית משפט לעניני משפחה ולא בפני בית משפט לתביעות קטנות. אכן נהוג היה לחשוב שהטענה של חוסר סמכות עניינית דורשת בחינה בכל שלב של המשפט ובכל שלב של הערעור. הווה אומר שבית משפט אינו רשאי לפסוק בסכסוך שלגביו אין לו סמכות עניינית ומחובתו לעלות את הטענה אף ביוזמתו. ואולם גישה זו אינה מתווה את המדיניות המשפטית  כיום. כדברי השופט טירקל: "אכן, היה מקובל שטענה של חוסר סמכות עניינית היורדת לשורשו של ההליך המשפטי, ניתן להעלותה בכל שלב של הדיון, אולם לאחרונה מתחזקת והולכת בפסיקת בתי-המשפט המגמה שלא להיזקק לטענת היעדר סמכות עניינית הנטענת באיחור" (ברע"א 11183/02 כלפה נגד זהבי, פ"ד נח (3) 49 ). בענין אחר קבע כבוד השופט אור  "נראה לי, שככל שמדובר במערכת בתי המשפט הרגילים, רצוי לקבוע כלל, שלאחר שבית-משפט דן בעניין ונתן פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון" (ע"א 1049/94 דור אנרגיה נ' חמדן, פ"ד נ (5) 820). למסקנה דומה הגיע כב' השופטת בייניש בענין אחר (ע"א 4796/95 א' ח' אלעוברה נ' א' ע' אלעוברה, פ"ד נא (2) 669).

במקרה דנא המבקש התייחס לשאלת הסמכות העניינית בגילגולו הראשון של ההליך. אולם משמצא בית משפט קמא לנכון לדחות את תביעת המשיבים לגופו, לא הסתייג המבקש מתוצאה זו על ידי הגשת בקשה למתן רשות ערעור. ואל תשיבני שהתביעה נגד המבקש נדחתה ואם כן מה ילין על התוצאה. הרי רשאי היה לבקש לבטל את פסק הדין מהנימוק של חוסר סמכות עניינית ולבקש שהענין ידון בפני בית משפט לענייני משפחה. כמובן במישור המעשי אינני מצפה מצד להתנהג בצורה כזו אך העובדה היא שכאשר התוצאה היתה לטובת המבקש, מוכן היה להשלים עם המצב. אי לכך לאחר שהוחזר התיק לבית משפט קמא והתוצאה התהפכה אין המבקש רשאי היום לחזור ולעלות את  סוגיית הסמכות כאשר כבר השלים עמה, ובית משפט קמא השלים את מלאכתו. מכאן חשיבותה של הגישה החדשה של הסמכות העניינית היחסית לפיה על ערכאת הערעור להשקיף על נקודת הימצאו של ההליך. כאן ניתן פסק דין לגופו. ההליך הגיע לסיומו על ידי הערכאה המבררת, ועוד עסקינן בגלגולו השני של ההליך. לנוכח ההכרעה לגופא שעומדת במבחן הביקורת העירעורית נדמה שלא יהא ראוי לדון בטענת הסמכות שמא נכון יהיה להחזיר את התיק לבית משפט אחר בגלגולו השלישי של ההליך.

            טענה נוספת של המבקש הינה שטעה בית משפט קמא עת  איחד  את שתי התביעות של המשיבים. ברם, כתב התביעה מגלה שהתביעה הוגשה על ידי המשיבים מלכתחילה. עוד טוען המבקש ששגה בית משפט קמא הואיל וחישב את שיעור החיוב על בסיס מוטעה תוך הגדלת סכום התביעה. טענה זו אינה נכונה שכן החישוב הסופי של בית משפט קמא נערך על בסיס סכום התביעה (ראה ודייק בסעיף 27 לפסק הדין של בית משפט קמא, תוך השוואה לסעיף 17 לכתב התביעה).

4.         סוף דבר.

             הבקשה נדחית.

            בהעדר תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ד באדר, תשס"ו (24 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: