החלטה בתיק ברע 596/05

בית הדין הארצי לעבודה

בקשה לרשות ערעור

בפני השופט שמואל צור

ה ח ל ט ה

1.         זוהי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (דמ 011371/04 ; הרשם מירון שוורץ), בו התקבלה תביעתה של המשיבה לתשלום שכר עבודתה.

2.         בבית הדין האזורי בחיפה התבררה, בהליך של דיון מהיר, תביעה שהגישה המשיבה נגד המשיבה הפורמאלית (להלן - החברה) והמבקש, שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל החברה ובעל מניות בה. בכתב התביעה עתרה המשיבה לתשלום שכר עבודה ודמי נסיעה עבור התקופה  1.9.2004 - 5.12.2004 וכן להרמת מסך ההתאגדות. בכתב ההגנה טענה החברה כי המשיבה הועסקה בחברה עד ליום 30.9.2004, ולפיכך היא אינה זכאית לתשלום שכר עבודה ונלווים מעבר ליום זה. עוד נטען בכתב ההגנה כי החברה שרויה בקשיים כלכליים ולכן אין באפשרותה לשלם למשיבה את שכר העבודה עבור חודש ספטמבר 2004. המבקש מצידו טען בכתב ההגנה שהגיש כי אין לחייבו בחובות החברה.

3.         בית הדין האזורי קבע כי יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו עד ליום 5.12.2004 ומשכך חייבת החברה לשלם למשיבה שכר עבודה ודמי נסיעה עבור תקופה זו. כמו כן מצא בית הדין האזורי להרים את מסך ההתאגדות תוך שהוא קובע כי "בניהול עסקי הנתבעת, היה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" וכי "עדויות הנתבעים מלמדות על עירוב נכסים בוטה, בין הנתבעת לבין בעליה ולבין חברה אחרת הנמצאת בבעלותם". לאחר שבחן את כלל נסיבות המקרה מצא בית הדין האזורי לחייב את החברה ואת המבקש בתשלום שכרה של המשיבה וכן בפיצויי הלנה מלאים.

4.         לטענת המבקש, טעה בית הדין האזורי בכך שקבע כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 5.12.2004. הוסיף וטען המבקש, כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות. כן טען המבקש כי בית הדין האזורי טעה בהסתמכו על סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות) אשר תוקן ארבעה חודשים טרם מתן פסק הדין וכי לא היה מקום לחייבו בתשלום פיצויי הלנה מלאים.

5.         המשיבה מצידה התנגדה למתן רשות ערעור והדגישה בתגובתה כי היה מקום לחייב את המבקש בפיצויי הלנה שכן הטענה כי בין הצדדים הייתה מחלוקת לא נטענה בבית הדין האזורי והועלתה לראשונה בבקשת רשות הערעור וכי לאור התנהלותו של המבקש, כפי שמצאה ביטויה בפסק הדין מושא הערעור, מן הראוי היה לחייבו בתשלום פיצויי הלנה.