החלטה בתיק ברע 547/05

1.         המבקשת עותרת להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, לפיו חוייבה לשלם למשיבים סך של - 2,500 ש"ח. ברקע תביעת המשיבים נגד המבקשת בגין אי שביעות רצונם מהדרך בה האחרונה ערכה מסיבת בת מצווה עבור בתם. בית המשפט קמא פסק על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

2.         כלל ידוע הוא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקה על דרך הפשרה. ברם, המבקשת טוענת נגד הסכמתה בדיון. כדי לבחון את הסוגייה המשפטית, תחילה יש לדייק ולפרט את עובדות המקרה.

            לאחר קיומו של דיון בהליך קמא, איפשר בית המשפט לתביעות קטנות לשני הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. המבקשת, היא הנתבעת בהליך קמא, פתחה את סיכומיה במילים אלו: "ראשית ברצוני להבהיר כי עקב אי הבנה מטעם הנתבעת נפלה טעות בפרוטוקול... שבו נרשם כביכול שהנתבעת מסכימה כי בית משפט יפסוק על דרך הפשרה וברצוני לציין כי אינני מסכים כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה. כפי שיובהר להלן".

            עינינו הרואות כי המבקשת לוקחת אחריות בגין השתלשלות הדברים. כלשונה "עקב אי הבנה מטעם הנתבעת נפלה טעות בפרוטוקול". יוצא, שהמבקשת שקלה את עמדתה מחדש בין המועד של הדיון לבין המועד של הגשת סיכומיה, תקופה של כחודש ימים. במצב זה, יש לראות בעמדת המבקשת כמעין בקשה לחזור בה מההסכמה הדיונית. נכון הוא שהמבקשת לא הגישה בקשה כזו. אך בהליך שמתנהל עפ"י הכללים של תביעה קטנה, מחובתו של בית המשפט לסייע לצדדים לתת ביטוי למשמעות בקשותיהם הדיוניות, גם אם אין הם בקיאים ברזי סדרי הדין. במקרה דנא, אינני מתעלם מכך שהמבקשת הגישה בקשות לאחר מתן פסק הדין אך שונה כוחה של בקשה שמוגשת לפני מתן פסק הדין לזו שמוגשת לאחריו. בקשה מהסוג הראשון, בעלת עוצמה גבוהה יותר שכן, טרם נודעו תוצאות ההליך. ושוב, חוזרים אנו לנקודה שיש לתת משקל לאמור בסיכומי המבקשת.

            אי לכך, היה על בית משפט קמא לשקול את בקשת המבקשת לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה שהדין יוכרע על דרך הפשרה. בית משפט קמא לא נהג כך.

3.         משהוצג הכלל המשפטי, יש לעבור לאופי הדיוני של הליך דנא. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על ערכאת הערעור לשקול שיקולים רבים ומגוונים לרבות היבטים מעשיים של העניין. בכך שונה הליך מעין זה לעומת ערעור בזכות.

            סבורני שבדרך כלל טוב ינהג בית המשפט לתביעות קטנות אם ירשה לצד לחזור בו מההסכמה לנהל הליך על דרך הפשרה וזאת בכפוף לכך שבית המשפט טרם נתן את פסיקתו. אינני קובע כלל נחרץ אך דווקא מפני שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, רצוי שההסכמה תלווה את הצדדים לאורכו של הדיון. עם זאת, יש לזכור ששני צדדים להליך. על כן, היה וצד אחד יחפוץ לחזור בו מההסכמה הדיונית לפסיקה על דרך הפשרה, מחובתו של בית המשפט לקבל את עמדת הצד שכנגד טרם יחליט נגדו בבקשה. בענייננו, יען כי בית המשפט לא התייחס לעמדת המבקשת כבקשה לחזור בה מההסכם הדיוני, ולמעשה התעלם מהדברים באותו שלב, לא היתה כל פנייה למשיבים להביע את דעתם בנדון.

            עולה מן המקובץ שבמישור העקרוני, היה מקום לשקול החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת לשקול בקשת המבקשת לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה לפסיקה על דרך הפשרה. כאן השיקול המעשי תופס מקום חשוב. המדובר בפסק דין כספי שאינו בשיעור גבוה. משמעותה של פסיקה על דרך הפשרה הינה שאין קביעה של אחריות כלפי הצד שחוייב בפסיקה כספית, ובוודאי אין בפסק הדין כח של תקדים מחייב. במילים אחרות, אין כתם ואין השלכה לתיקים עתידיים. זאת ועוד. המבקשת שהיתה מיוצגת בהליך זה ע"י עורך דין, מיקדה את טענותיה במישור העקרוני. כאמור, במישור זה טענותיה נפלו על אוזן קשבת. עם זאת, המישור העקרוני מחייב שמיעת קולם של המשיבים, טרם תינתן החלטה נגדם. אינני סבור שיהא זה נכון מבחינה מעשית להחזיר את הדיון כאשר ייתכן והתוצאה לא תהא שונה ואף ייתכן שבית משפט קמא יגיע למסקנה שיש לפסוק סכום גבוה יותר לטובת המשיבים. כמובן, מודע אני לכך שהמבקשת מוכנה לקחת על עצמה סיכון זה. ברם, בית משפט זה אינו מסתכל רק על רצון המבקשת אלא גם על זכויות המשיבים, שיקולים של יעילות הדיון, ובאיזו מידה נפגעה זכותו של צד מטעות שנפלה בהליך קמא.

4.         סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות.

לאור נימוקי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ב בשבט, תשס"ו (20 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

000547/05ברע055 ציונה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: