החלטה בתיק ברע 517/08

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט אביטל חן) מיום 27.5.08 בת"ק 2114/07, לפיו נדחתה התביעה שהמבקש הגיש נגד המדינה.

בתביעה דרש המבקש פיצויים מהמדינה בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפסקת עבודתו כמנהל מכללת באר טוביה. המבקש התמנה כמנהל המכללה בהתאם להסכם פשרה בינו לבין חברת ל.ה.ט.מ. לקידום ההכשרה הטכנולוגית בע"מ. ל.ה.ט.מ. נכנסה בנעליה של "לקידום" - אגודה לקידום החינוך הדתי מדעי טכנולוגי בישראל, עמה התקשרה המדינה בהסכם להפעלת קורסים להכשרה מקצועית. חודשיים לאחר תחילת עבודתו של המבקש כמנהל המכללה, החליטו נציגי המדינה ומנהלי לה.ט.מ. להעבירו מתפקידו ולמנות מנהל אחר תחתיו. המבקש טען בתביעתו כי המדינה גרמה בכך להפרת ההסכם בינו לבין ל.ה.ט.מ. ולפיכך מחויבת היא לפצותו על נזקיו.

בדחותו את התביעה קבע בית משפט קמא כי המדינה לא התקשרה מעולם עם המבקש בהסכם, ואף לא הייתה צד להסכם הפשרה בין המבקש לבין ל.ה.ט.מ. ההתקשרות היחידה לה המדינה הייתה צד הנה עם "לקידום", ומכוחה פעלה "לקידום" כמבצע מאושר של קורסים להכשרה מקצועית המוזמנים על ידי המדינה. התחייבותה של "לקידום" - ואפשר גם של ל.ה.ט.מ. מכוח כניסתה בנעלי "לקידום" - לבצע את הקורסים באמצעות כוח אדם אשר יאושר על ידי המדינה, אינה יוצרת יריבות חוזית בין המדינה לבין המבקש ואינה מקימה בידי המבקש עילת תביעה נגד המדינה בשל התערבות נציגיה לשם הפסקת ניהול המכללה על ידו. כך, בין היתר, משלא הוכח כי המדינה ידעה על הסכם הפשרה בין ל.ה.ט.מ. לבין המבקש; וכך, הגם שבעת כריתת הסכם הפשרה לא נאמר למבקש כי מינויו לתפקיד מותנה באישור המדינה שאף רשאית, במסגרת פיקוחה המקצועי, להורות לל.ה.ט.מ. להעביר עובד מתפקידו אם לדעתה אין הוא עומד בדרישות התפקיד.

המבקש אינו חולק על הצגת העובדות בפסק הדין אלא על הניתוח המשפטי שהוביל את בית המשפט לדחות את התביעה. לטענת המבקש, מסקנת בית המשפט בדבר העדר קשר חוזי בינו לבין המדינה אינה מספיקה לצורך דחיית התביעה, שהנה תביעה נזיקית המבוססת על העוולות של גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין ושל הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה. פקודת הנזיקין הלא אינה דורשת קיומו של קשר משפטי חוזי בין המזיק לבין הניזוק.

טענה זו של המבקש אינה מצריכה תשובה, ודינה להידחות.

בכל הנוגע לעוולה של גרם הפרת חוזה, הרי סעיף 62 לפקודת הנזיקין קובע כי עוולה זו מתבצעת על ידי " מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי" (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, אחד מיסודות העוולה הנו ידיעת המעוול על כך שהוא גורם להפרת חוזה תקף בין פלוני לאלמוני. יסוד זה אינו מתקיים בנסיבות המקרה דנן, לנוכח קביעתו העובדתית של בית המשפט (שבהתאם לאמור בסעיף 4 לבקשה מקובלת על המבקש) לפיה " לא הוכח שהנתבעת ידעה על הסכם הפשרה בין להט"מ לתובע או על סוג מערכת היחסים בין להט"מ או 'לקידום' ובין התובע".

בכל הנוגע לעוולה של הפרת חובה חקוקה, הרי בכתב התביעה לא הזכיר המבקש חיקוק כלשהו אותו המדינה הפרה עת הורתה לל.ה.ט.מ. להפסיק את עבודתו כמנהל המכללה (השוו תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת: " הועלתה בכתב טענות טענה של הפרת חובה חקוקה, יצויין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה"; תקנה זו חלה בענייננו מכוח היקש או מכוח תקנה 2 לאותן תקנות, כפי שנפסק ברע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ, פ"ד נז(2) 108, 112-114). זאת ועוד: העילה של הפרת חובה חקוקה גם היא אינה מוזכרת בכתב התביעה, המציג בכותרתו את עילותיו כמכוונות אך נגד " שרירות שלטונית וגרימת הפרת הסכם".                        

לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. משלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. הערבון יושב למבקש.

נ יתנה היום, ט"ז באלול תשס"ח (16 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: