החלטה בתיק ברע 502/08

1.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) מיום 14.5.08 בת"ק 3579/07.

2.         המשיב הגיש תביעה נגד המבקש 1, שכנו לבית המשותף ויו"ר הנציגות היוצאת של הבית (להלן - המבקש). לאחר מכן כתב התביעה תוקן, והוספה בו כנתבעת נוספת המבקשת 2, נציגות הבית המשותף (להלן - הנציגות). בתביעה דרש המשיב פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאיחור בהמצאת אישור על כך שהוא פרע לנציגות סכום כסף בו חויב בפסק דין של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים (להלן - המפקח). המשיב טען כי האיחור בהמצאת האישור גרר אחריו עיכוב ברכישת דירתו (בה התגורר עד הרכישה כשוכר) מחברת עמידר, שנתבעה אף היא בהליך שהתנהל בפני המפקח, וכי איחור זה הסב לו נזק כספי המתבטא בתשלום דמי שכירות מיותרים, שינוי בתנאי מבצע הרכישה של עמידר ועליית שווי הדירה. כן תבע המשיב פיצוי בשל נזקו הלא ממוני. בכתב ההגנה טען המבקש כי האישור על התשלום נשלח לחברת עמידר ביום 21.12.06 על ידי חבר אחר של הנציגות (חיים סעדון). במקביל הגיש המבקש תביעה-שכנגד בה ביקש לחייב את המשיב בפיצוי בסך של 15,000 ש"ח בגין העובדה שהוא מגיש נגד המבקש ונגד הנציגות תביעות סרק חוזרות ונשנות באותם נושאים, ועל ידי כך מסב למבקש עגמת נפש וחוטא כלפיו ב" שקר וכזב ולשון הרע".

3.         בפסק הדין קבע בית המשפט כי האישור על סילוק החוב לא נמסר למשיב אלא בעת הדיון בתביעה שהתקיים ביום 2.3.08. זאת למרות שהאישור צריך היה להימסר למשיב לכל המאוחר בחודש פברואר 2007, הוא המועד המופיע על גבי אישורו הכתוב של ב"כ המבקשים לכך שמלוא החוב שולם על ידי המשיב ותיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו נסגר (נ/2). אמנם המבקש העיד כי הכניס את האישור נ/2 לתיבת הדואר של המשיב. אולם המשיב העיד כי לא קיבל מעולם את האישור. בית המשפט העדיף את גרסתו של המשיב, ומנה בפסק הדין את הטעמים לכך. לא עוד, קבע בית המשפט, אלא האישור לא נמסר למשיב גם לא לאחר ישיבת בית המשפט מיום 24.12.07, בה המבקש אישר כי החוב שולם וכי ניתן להמציא אישור על כך, ובה ניתנה החלטת בית המשפט המורה למבקשים להמציא את האישור. בנסיבות אלה ראה בית המשפט לנכון לפסוק למשיב פיצוי בעד עיכוב בן שנה במתן האישור. מול נזקי המשיב כתוצאה מעיכוב זה, העמיד בית המשפט את רשלנותו התורמת של המשיב בכך שלא הקטין את נזקיו על ידי זירוז המבקשים והצגת נוסח האישור המדויק אותו דורשת עמידר. סוף דבר, שהנציגות חויבה לפצות את המשיב בסך של 7,000 ש"ח בגין נזקיו הממוניים, ובסך של 800 ש"ח בגין נזקיו הלא ממוניים. הנציגות והמבקש חויבו יחד ולחוד לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 350 ש"ח. מאחר שתביעת המשיב נמצאה מוצדקת, התביעה-שכנגד של המבקש נדחתה.

4.         המבקשים טוענים כי בית משפט קמא שגה בכך שלא הבחין בין שני חובות שהיו למשיב כלפי הנציגות. החוב הראשון, בסך 20,314 ש"ח, הוטל על המשיב בפסק דין של המפקח מיום 16.11.05 במסגרת תביעה שהנציגות הגישה נגד המשיב ונגד חברת עמידר. בגין חוב זה נפתח נגד המשיב בשנת 2006 תיק הוצאה לפועל, ולאחר מכן המשיב סילק את החוב. החוב השני, בסך 5,000 ש"ח, נפסק נגד המשיב כהוצאות משפט לטובת הנציגות בפסק דין של המפקח מיום 28.3.07 במסגרת דחיית תביעה שהמשיב הגיש נגד הנציגות. בגין חוב זה נפתח נגד המשיב תיק הוצאה לפועל בשנת 2007. המשיב לא פרע חוב זה, עד שביום 11.7.07, במהלך דיון שהתקיים בבית משפט השלום בבקשות הנוגעות לביזיון בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה במספר עניינים, שקיבלה תוקף של החלטה. אחד מאותם עניינים היה סגירת תיק ההוצאה לפועל בגין החוב בסך 5,000 ש"ח. נמצא אפוא, טוענים המבקשים, כי לא היה מקום לזכות את המשיב בפיצוי בגין התקופה שעד ליום 11.7.07. למרות זאת, בית משפט קמא פסק למשיב פיצוי בגין התקופה שתחילתה בחודש פברואר 2007, ואף הסתמך על עליית ערך הדירה בהשוואה להערכת שמאי מיום 2.2.07. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט הסתמך על הערכות שמאיות של שווי הדירה שאינן נושאות את שם מזמין השמאות, וכן שבית המשפט נמנע מלהכריע בבקשת המבקש מיום 26.2.08 לדחיית התביעה הקטנה על הסף מהטעם שהמשיב העלה את אותן טענות הכלולות בה בתביעה שהגיש קודם לכן לבית משפט השלום.

5.         טענות אלו של המבקשים אינן מצריכות תשובה, ודינן להידחות על אתר כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

6.         גם לפי שיטתם של המבקשים לגבי מועד סילוק החוב של המשיב, הרי בעת הגשת תביעת המשיב לבית המשפט לתביעות קטנות ביום 9.8.07 כבר לא היה קיים אפילו לא החוב בסך 5,000 ש"ח. לפיכך, המינימום שהיה מצופה מהמבקשים הוא להמציא למשיב מיד עם קבלת כתב התביעה את האישור הנדרש על ידי עמידר. המבקשים לא עמדו בחובה אלמנטרית זו. תחת זאת הגיש המבקש ביום 16.9.07 כתב הגנה בו טען כי כבר " בתאריך 21.12.06 נשלחה הודעה לחברת עמידר ע"י מר חיים סעדון על קבלת כספים לפי פס"ד של המפקח ולאור כך לא היו לנציגות הבית שום תביעות נוספות כלפי מר ביטון". חוסר ההתאמה בין כתב ההגנה לבין בקשת רשות הערעור בולט לעין: כתב ההגנה הוגש קרוב לחצי שנה לאחר פסק הדין של המפקח בו חויב המשיב בתשלום ההוצאות בסך 5,000 ש"ח. למרות זאת לא נטען בכתב ההגנה ולו ברמז כי עד ליום 11.7.07 היו המבקשים רשאים להימנע ממתן האישור על סילוק החוב. להיפך: לפי כתב ההגנה, עוד ביום 21.12.06 אישרה הנציגות כי אין לה " שום תביעות נוספות כלפי מר ביטון". רק לאחר שנדחתה בפסק הדין של בית משפט קמא גרסת המבקשים, הן בדבר מסירת האישור מיום 21.12.06 והן בדבר מסירת אישורו הדומה של ב"כ המבקשים מחודש פברואר 2007, רק אז נשלפה לראשונה בבקשת רשות הערעור הטענה לפיה עד ליום 11.7.07 המשיב לא היה זכאי לקבל את האישור. טענה זו אין בכוחה להצדיק את מחדל המבקשים אשר בעטיו הוטלה עליהם בפסק הדין חובת הפיצוי, שהרי לפי קביעתו העובדתית של בית משפט קמא - שאין כל מקום להתערב בה ואף לא התבקשה התערבות כזאת - המבקש לא טרח למסור למשיב את אישור עורך-הדין נ/2 בדבר סילוק החוב. בזוכרנו כי אישור עורך-הדין נושא את התאריך 2.2.07, הרי שהיה על המבקשים, גם לשיטתם הם, למוסרו למשיב במהלך החודשיים לערך שחלפו מאז שעורך-הדין נתן את האישור ועד שהמפקח נתן את פסק הדין ביום 28.3.07. הלא רק ביום זה חויב המשיב בתשלום אותם 5,000 ש"ח אשר באמצעותם מנסים המבקשים להצדיק עתה את אי-מסירת האישור. הפרתה הנמשכת של החובה במשך קרוב לחודשיים, הסבה למשיב את הנזק בגינו פסק בית משפט קמא לפצותו, שהרי אם האישור היה נמסר למשיב במהלך אותה תקופה, היה באפשרותו להשלים את עסקת הרכישה מעמידר באמצעות האישור שכבר היה נמצא בידיו, ואפשר גם שהשלמת העסקה הייתה מקדימה את פסק דינו של המפקח מיום 28.3.07.

מובן אפוא מדוע נמנע המבקש מלהיתלות במסגרת כתב הגנתו בחוב הפסוק בסך 5,000 ש"ח. מאותו טעם גם מובן מדוע במכתב ב"כ המבקשים מיום 10.6.07 - חודשיים וחצי לאחר פסק דינו של המפקח מיום 28.3.07 - נאמר (בסעיף 2) כי ב"כ המבקשים הביא לידיעתם את בקשתו הדחופה של ב"כ המשיב לקבלת אישור על ביצוע התשלום וכי " עם קבלת העתק האישור אדאג מיד להעבירו לידיך". גם הפעם לא הוזכר חיוב ההוצאות בסך 5,000 ש"ח כסיבה המונעת את מתן האישור. כמדומה כי הסיבה לכך ברורה: חברת עמידר נתבעה יחד עם המשיב בהליך בו הוא חויב בפסק דינו של המפקח מיום 16.11.05 לשלם לנציגות סך של 20,314 ש"ח עבור תוספת הבניה. לפיכך התנתה עמידר את העברת הבעלות בדירה על שם המשיב בהמצאת אישור הנציגות על סילוק חוב פסוק זה. לעומת זאת, ההליך בגדרו חייב המפקח את המשיב ביום 28.3.07 בתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח לא נגע כלל אל עמידר, שלא הייתה צד להליך. לפיכך לא היה לעמידר צורך לקבל אישור על סילוק חוב הוצאות המשפט של המשיב לנציגות. אכן, במכתב עמידר למשיב מיום 17.5.07, במענה לבקשתו לרכישת הדירה, נאמר: " לא ניתן להנפיק מחיר לדירתך, ללא אישור ועד הבית בגין תוספת הבניה וסגירת החוב" (ההדגשה הוספה). עינינו הרואות: האישור שנדרש על ידי עמידר כתנאי למכירת הדירה למשיב הוא אישור על סילוק החוב לנציגות בגין תוספת הבניה. חוב של המשיב לנציגות בגין הוצאות משפט שנפסקו לזכותה בהליך שעמידר לא הייתה צד לו, אינו חוב שסילוקו יכול להוות תנאי לנכונות עמידר למכור את הדירה למשיב.

7.         בית משפט קמא סמך את הכרעתו על דו"חות שמאות הנוגעים לשווי דירת המשיב במועדים שונים. המבקשים לא התנגדו להגשת השמאויות, ובכל מקרה ציון שמו של מזמין השמאות אינו נתון בעל חשיבות של ממש שעה שההתחקות היא אחרי שווי הנכס. אשר לטענה בדבר הבקשה לסילוק התביעה הקטנה על הסף: ראשית, בבקשת המבקש מיום 26.2.08 התבקשה " דחית התביעה" ולא הוזכרה דחייה על הסף. שנית, מאחר שהבקשה הוגשה לאחר שכבר התקיים (ביום 24.12.07) דיון ראשון בתביעה, לא היה ניתן לבקש דחייה על הסף שהרי הדיון בתביעה כבר החל. שלישית, בדיון מיום 2.3.08 הסביר המבקש כי התביעה שהמשיב הגיש לבית משפט השלום הייתה למתן צו מניעה וצו עשה (עמ' 5 שו' 2-3 לפרוטוקול), היינו שאין מדובר בתביעה לסעד כספי כמו התביעה בה אנו עוסקים. רביעית, מאחר שאין בפי המבקשים טענה לפיה בית משפט השלום הטיל עליהם חיוב כספי בגין אותה עילה אשר על יסודה ניתן פסק הדין נושא בקשת רשות הערעור, אין בעצם הכפילות הנטענת כדי להצדיק מתן רשות ערעור על פסק הדין. על מנת למנוע חיוב כספי כפול, ככל שחשש לתרחיש שכזה בכלל קיים, די למבקשים אם ידווחו לבית משפט השלום על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.                                            

8.         בשל כל הטעמים הללו החלטתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור. מאחר שלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. העירבון יושב למבקשים.

ניתנה היום, ל' בסיון תשס"ח (3 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: