החלטה בתיק ברע 484/04

נשוא החלטה זו הנו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד) מיום 10.10.04, אשר ניתנה בבש"א 5843/04 (ת.א. 8806/04), בה נעתר בית משפט קמא לבקשה למתן צו מניעה כנגד המבקש ביחס לנכס ברחוב יפו 78 בירושלים, והורה על פינוי המבקש ובני משפחתו מהדירה ברחוב שמעון רוקח 33 בירושלים.

הבקשה הועברה לטיפולי ביום 6.1.05.

1.                המבקש הנו הבעלים של רבע מזכויות הבעלות בנכס הרשום כספר 1015 דף 3560, ברחוב שמעון רוקח 33 בירושלים, וכן בחנות ברחוב יפו 78, הרשומה כחלקה 113/4 בגוש 30071 (להלן: הנכסים). המשיבים, דודיו של המבקש (אחיו של אביו), הנם הבעלים של יתר החלקים בנכסים האמורים, רבע לכל אחד מהם. ביום 12.7.04 הגישו המשיבים בבית משפט השלום בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקש, אשר ימנע ממנו להתקרב לנכסים, בטענה כי המבקש הגיע לנכס שבבניין ברחוב שמעון רוקח 33 (להלן: הדירה או הנכס), איים על הדיירים שוכרי הדירה והבהילם, וזאת כדי שיעזבו את הדירה והוא יוכל להשתלט עליה ולהתגורר בה. מדובר בנכס אשר נוהל על ידי כונס נכסים, הושכר ודמי השכירות היו מחולקים בין כל השותפים באמצעות הכונס.

בדיון שהתקיים ביום 13.7.04 בנוכחות המשיבים ובהיעדר המבקש, לאחר שהוברר כי המבקש כבר נכנס לנכס ופלש לדירה, אסר עליו בית משפט השלום להתקרב לנכסים והורה לו לפנות את הדירה עד יום 14.7.04. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר בהחלטה מיום 1.8.04 הורה, בהסכמת הצדדים, על ביטול ההחלטה מיום 13.7.04, ואפשר לבא-כוח המבקש להגיש תשובה לבקשת צו המניעה. בהחלטה מיום 10.10.04 קבע בית המשפט קמא, כי המבקש פלש לדירה בניגוד להסכמת יתר השותפים, שהם רוב הבעלים, ובלא הסכמת הכונס, ונעתר לבקשה למתן צו מניעה כנגד המבקש בכך שאסר עליו להיכנס לנכס ברחוב יפו 78 ירושלים, הורה על פינוי המבקש ובני משפחתו מהדירה בתוך 30 יום, ואסר עליו להתקרב לנכס. על החלטה זו משיג המבקש.

2.                בא-כוח המבקש טען, כי לא הובהרה הסיבה בעטיה הוגשה בקשת צו מניעה רק בחלוף 12 יום ממועד חתימת התצהיר שצורף לה, ומשכך חל שיהוי בהגשת הבקשה. לטענתו, אין במסקנת בית משפט קמא, לפיה המשיבים לא ידעו על מועד כניסתו של המבקש לדירה, כדי למוטט את טענת השיהוי, מאחר שהטענה לא עסקה בידיעת המשיבים לגבי מועד כניסתו לדירה אלא בעובדה שהשתהו בהגשת בקשה לבית המשפט. בנוסף, טעה בית משפט כשהתייחס בהחלטתו בהרחבה לאירועים שקרו לאחר הגשת הבקשה, למרות שמנע מהמבקש לחקור על נושא זה. בית המשפט גם התעלם מטענת המבקש הנסמכת על הוראות חוק המקרקעין, לפיהן כשותף הוא רשאי וזכאי לעשות שימוש בנכס אף ללא קבלת הסכמת השותפים האחרים, ובלבד שאינו מונע מהם שימוש דומה, וכן התעלם מהפסיקה, לפיה יש להגן על זכות החזקה גם מקום שנטען כי היא אינה נובעת מזכות כדין.

בא-כוח המבקש טען עוד, כי שגה בית משפט קמא במתן צו עשה לפינוי הדירה, בעוד נתבקש צו מניעה בלבד, ובתיתו סעד שהוא למעשה הסעד הסופי שנתבקש בגדר ההליך העיקרי. בניגוד לצו מניעה זמני שמטרתו לשמור על מצב קיים, משמעות מתן צו עשה בנסיבות דנן הוא שינוי במצב שהיה קיים קודם להגשת הבקשה, ולא זו בלבד, אלא שניתן סעד של פינוי כאשר המשיבים עצמם לא ביקשו זאת. נוסף לזאת, אין בהחלטה קביעה פוזיטיבית באשר לנחיצות הצו הזמני, בבחינת קיומו של "נזק בלתי הפיך".

3.                בא-כוח המשיבים טען כי המבקש, שהנו בעל רבע מהזכויות בנכסים, נכנס והשתלט על הדירה בכוח, תוך שגירש את השוכרים והתיישב בה בניגוד לרצון המשיבים, שלהם שלושה רבעים מהזכויות בנכס. לעמדתו, היה על המבקש, לכל הפחות, להראות נכונות לשלם את דמי השכירות בנכס. משכך, טען כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא בהחלטה מיום 10.10.04, אשר עומדות בעינן ומנומקות היטב.

4.                טענותיו המפורטות של מבקש רשות הערעור נטענו כבר בתשובתו לבקשת צו המניעה, ועמדו בפני בית משפט קמא בהחלטה בבקשת צו המניעה.

בית המשפט קמא דחה את טענת השיהוי, לאחר שקבע כי הגם שתצהיר המבקשים נערך כבר ביום 30.6.04 ובקשת צו המניעה הוגשה רק ביום 12.7.04, המשיבים לא ידעו על כניסת המבקש לנכס ביום 7.7.04 אלא לאחר הגשת הבקשה ביום 12.7.04, ולכן אין בכך שיהוי לגבי חמשת ימי שהייתו בנכס. כמו-כן, ציין בית המשפט, כי אף שנתבקש סעד של צו מניעה זמני במטרה למנוע את השתלטות המבקש על הנכס, לא ניתן להתעלם מהמצב העובדתי שהשתנה, כאשר המבקש נכנס לנכס בניגוד להסכמת הבעלים. משלא ניתן לשמור עוד על המצב שהיה קיים קודם לבקשה, הסעד המתחייב כאן הוא מתן צו עשה הגם שלא נתבקש, ואין הצדקה כי בשל אי ידיעת המשיבים על פלישת המבקש, תידחה הבקשה משום שהסעד לו עתרו הפך להיות לא רלוונטי.

מטעמים אלו ומטעמים נוספים שפורטו ונומקו היטב, קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבים למתן צו מניעה כנגד המבקש, והורה על פינוי המבקש ובני משפחתו מהנכס, ואין צורך לחזור ולפרט נימוקים אלה.

5.                אשר על כן, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור.

המבקש יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום ב' בשבט תשס"ה (12 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: