החלטה בתיק ברע 461/05

בית הדין הארצי לעבודה

עדי זיידנוורם                                                                            המבקש

יוסי חבה                                                                                   המשיב

בקשה לרשות ערעור

בפני השופט שמואל צור

ה ח ל ט ה

1.         בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה, בהליך של דיון מהיר, תביעה שהגיש המשיב נגד המבקש לתשלום שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר. בכתב ההגנה טען המבקש כי המשיב לא הועסק על ידו אלא על ידי חברת A.Z.N. הנדסה מכונות ושינוע בע"מ (להלן - החברה), בה הוא משמש כמנהל ובעל השליטה. המשיב העיד בבית הדין האזורי כי הועסק על ידי המבקש מתוך ידיעה שאין ביכולתו לשלם לו שכר עקב קשיים אליהם נקלעה החברה. עוד העיד המשיב כי בקשתו לערוך חוזה העבודה לא נענתה כמו גם בקשתו לקבל מכתב פיטורים. התביעה של המשיב התבררה אפוא נגד המבקש בלבד.

2.         בית הדין האזורי (הרשמת מוניקה מרגלית; ד"מ 3628/04) קיבל את תביעת המשיב. בית הדין האזורי בחן את תבנית העסקתו של המשיב על פי מסכת הראיות שנפרשה בפניו. כמו כן בחן בית הדין כיצד ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם. בקשר לזה קבע בית הדין כי עובר לקליטתו של המשיב לעבודה החל תהליך קריסתה של החברה. כן נקבע כי הנסיון ליישב המחלוקת לא צלח עקב קשייו הכלכליים והאישיים של המבקש. עוד קבע בית הדין כי ניתן לראות בהפסקת פעילותה של החברה כניסיון להתחמק מתשלום החוב למשיב וליתר עובדים שהועסקו על ידי החברה. לאור נסיבות אלה מצא בית הדין האזורי לנכון לחייב את המבקש אישית לשלם למשיב 5,500 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר מופחתים  לשיעור הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט בסך 750 ש"ח.

3.        על פסק הדין של בית הדין האזורי הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור.  לטענת המבקש, על מנת להרים את מסך ההתאגדות יש להראות כי אותו בעל מניות ונושא תפקיד בחברה השתמש בנכסים שלא לצורכי החברה או העביר נכסים על מנת להתחמק מתשלום חובותיה. לטענתו, הרמת מסך הוא מהלך יוצא דופן וחריג והוא אפשרי רק מקום שהוכח שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה בניגוד לחוק. לטענתו, מאחר ובכתב התביעה לא התבקש סעד של הרמת המסך, הרי לא היה מקום להעניקו ובכל מקרה לא הוכחה עילה המצדיקה הרמת המסך ולכן לא היה מקום לחייבו באופן אישי בחובות החברה כלפי המשיב.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, לרבות בפסק הדין מושא הבקשה ובתגובת המשיב, אני מחליט לדחות את הבקשה, לפי תקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין], התשנ"ב- 1991.

5.         בית הדין האזורי שמע את הצדדים וקבע כי נסיבות המקרה מעידות על שימוש לרעה באישיותה המשפטית של החברה והתנהגות בלתי הוגנת כלפי המשיב. בית הדין האזורי הסתמך על מסכת הראיות שנפרשה בפניו וקבע שקיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב בעל השליטה בחברה באופן אישי בחובות החברה. בנקודה זו פסק דינו של בית הדין האזורי בהיר, מפורט ומנומק כראוי. פסק הדין מעוגן היטב בתשתית הראייתית כפי שנפרשה בפניו, בנסיבות המיוחדות של המקרה ובהלכה המשפטית הנוגעת לעניין ואין הצדקה להתערבות בפסיקתו.

6.         העסקת העובד חייבת להיות מעוגנת בחוזה עבודה מפורט, בכתב או בעל פה, בו יסוכמו תנאי העסקתו. במקרה דנן לא נערך חוזה העסקה עם המשיב ולא נקבעו, בכתב או בעל פה, תנאי שכרו והעסקתו. שכרו של המשיב לא שולם לו כלל. אלה נורמות שאינן מקובלות ונוגדות את החוק (סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 וסעיף 1 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002).

7.         אשר לטענה כי לא התבקש סעד להרמת מסך - הרי, בפועל, סוגיה זו עמדה לדיון בבית הדין האזורי. מדובר בעובד אשר מכיר את המבקש, הבעלים של החברה, כמי שקיבל אותו לעבודה. מעדותו של המשיב בבית הדין האזורי עולה כי הועסק על ידי המבקש במהלך חודש וחצי ולא שולם שכרו. כן העיד המשיב כי חרף בקשות לא נערך עימו חוזה עבודה. המבקש העיד מנגד כי המשיב אמור היה לשמש אחד העוזרים בתהליך של ארגון מחדש של החברה בבעלותו, אשר, לימים, קרסה. כן הסביר המבקש כי הסכם העבודה לא הומצא למשיב עקב סכסוך בינו לבין הבעלים של המבנה בו נוהלו עסקיה של החברה. דברים אלה מצביעים על שימוש לרעה באישיותה המשפטית של החברה והתנהגות בלתי הוגנת על מנת להתחמק מהחובה שבחוק לשלם שכר עבודה. הדיון התקיים בהליך של דיון מהיר. שאלת הרמת המסך עמדה לדיון בבית הדין. כך, לשאלת בית הדין על הרמת מסך, ציין המבקש כי המשיב רשאי לעתור להרמת מסך ההתאגדות. בנסיבות אלה, צדק בית הדין בכך שהחליט להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקש אישית בתשלום שכרו של המשיב. מעבר לכך, לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל נימוק של ממש המצדיק קיום הדיון בערכאת הערעור, מקום שאין זכות ערעור בחוק.

8.       הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסכום של 1,000 ש"ח, נכון להיום.

ניתנה היום ו' תמוז, תשס"ה (13 יולי, 2005) בהעדר הצדדים.

                                                                                                _____________

                                                                                                שמואל צור, שופט