החלטה בתיק ברע 423/05

: | גרסת הדפסה
בר"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
423-05
27.12.2005
בפני :
יגאל פליטמן

- נגד -
:
משה קוריאט
:
המוסד לביטוח לאומי
החלטה

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת נטע רות; בל 2382/04), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 12.01.04 (להלן - הוועדה).

2.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין קמא. פשיטא כי תקנה 19 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נפגעי עבודה), אינה חלה בנוגע לנכות על פי פרק ט' ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. הדבר נובע מלשונה המפורשת של תקנה 2 ל תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות הנכות), לפיה "אחוז הנכות הרפואית של תובע ייקבע בהתאם לאחוז הנקוב לצד כל אחד מהליקויים והפגימות (להלן הליקויים) אשר ברשימת הליקויים, ובהתחשב באמור בסעיפים 2 ו - 4 שבחלק ג' של התוספת לתקנות נפגעי עבודה (חלק ג' לתוספת בוטל, וסעיפיו שולבו בתקנות גופן, י.פ)".   קרי, כאשר מתקין התקנות ביקש להחיל הסדרים מסויימים שבתקנות נפגעי עבודה ובחלק ג' לתוספת להן, אף על קביעת אחוזי הנכות בנכות כללית, הוא  קבע כך מפורשות . ודוק, רשימת הליקויים בתקנות הנכות, מתייחסת לליקויים ולפגימות המפורטים במבחנים שבחלק א' לתוספת לתקנות נפגעי עבודה (ראו סעיף ההגדרות בתקנות הנכות), בעוד דרך שקלול אחוזי הנכות, לא נקבעה ברשימת הליקויים, אלא בעקרונות שעוגנו בתקנות גופן ובסעיפי חלק ג' לתוספת, אשר בוטל וסעיפיו שולבו בתקנות כאמור לעיל. משכך, לא התחקתי אחר הלך מחשבתו של בא כוח המבקש, עת ציין בבקשה, כי "הליקויים בידיים שנמצאו אצל התובע, נשוא הערעור, נכללים ברשימת הליקויים המפורטת בחלק א' לתוספת לתקנות נפגעי עבודה ואינם קשורים לליקויים והפגימות שפורטו בתוספת לתקנות הנכות. המבקש יטען כי משאמצו תקנות הנכות את רשימת הליקויים המפורטת בחלק א' לתוספת לתקנות נפגעי עבודה ומשנמצאו בידיו של המבקש ליקויים שאינם קשורים לליקויים והפגימות שפורטו בתוספת לתקנות הנכות - היה על בית הדין הנכבד קמא לקבל את הערעור ולהורות על חישוב הפגימות בהתאם לתקנה 19 לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) באופן ובדרך המפורטים בה - דהיינו חישוב אריתמטי של אחוזי נכות לגבי הפגימות שנמצאו באיבר זוגי - בידיו של המבקש".  

3.         מתחזקים אנו במסקנתנו, אף לנוכח השוני האינהרנטי בין נכות מעבודה לבין נכות כללית. בעוד בנכות מעבודה נבחן הקשר הסיבתי בין הליקוי לבין הפגיעה בעבודה, ולעיתים יש לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם, הרי שבנכות כללית נבחן כלל מצבו של המבוטח בעת הבדיקה. לאור האמור, נקבע בתקנה 19, כי  "דרגת הנכות לרגל פגימה באבר זוגי אחד כשהאבר האחר פגוע מקודם, תקבע על ידי צירוף פגימות שני האברים וניכוי הפגימה הקודמת (הדגשות שלי, י.פ.)" . דרך חישוב זו, נותנת אף ביטוי לכך שכאשר נפגע בתאונה בעבודה אבר זוגי, כאשר האבר הזוגי השני פגום מקודם, הפגיעה המאוחרת היא שייצרה את מכלול ליקויו של המבוטח, שאחוזי הנכות הקבועים לו אפשר שיעלו על החיבור האריתמטי של פגיעות נפרדות בכל אחד מהאברים הזוגיים. כדי לסבר האוזן, נביא הדוגמא הבאה: בגין הגבלת שדה הראיה לקוטר של פחות מ - 20 מעלות בעין אחת נקבעים 30%. בגין הגבלה כאמור בשתי העיניים נקבעים 100% נכות. בהנחה שמבוטח שסבל מהגבלה קודמת בעין אחת, נפגע, באופן שהוגבלה ראייתו כאמור, בעינו השנייה בתאונה בעבודה - יקבעו לו 70% נכות ולא 30% נכות. בנכות כללית בה נבדק מצבו הכללי של המבוטח, היו נקבעים למי שלקה בשתי עיניו כאמור, ממילא 100% נכות, באשר זו הנכות הקבועה להגבלת שדה הראיה כאמור בשתי העיניים, כאשר אין חשיבות כלל לשאלה, באיזו עין נגרמה ההגבלה תחילה. נוסיף בהתייחס לליקוי בו לקה המבקש בשתי כתפיו, נוסיף כי למבוטח שלקה בהגבלת התנועות בפרק אחת מכתפיו כתוצאה מפגיעה בעבודה, וכתפו השניה נפגמה בליקוי זה קודם לכך,  היו נפסקים אחוזי נכות רק עבור הכתף שנפגעה בעבודה (ראו סעיף 41(4)(ד) למבחנים). מכאן, שאין כל אפשרות ללמוד גזרה שווה מתחום נכות זה לאחר ואין בדרכי החישוב השונות כל אפליה.

4.         ועוד זאת. המבקש אינו עותר למעשה להחלת תקנה 19 לתקנות נפגעי עבודה בעניינו, אלא הוא מבקש כי בית הדין יורה על חיבור אריתמטי של הנכויות בידיו. לא מצאתי בטיעוניו כל עיגון, בחוק,  בתקנות או בהלכה פסוקה, לבקשתו זו. פשרות אליהן הגיעו צדדים אחרים בנוגע לליקויים בגפיים התחתונות, בתחום שונה לחלוטין, קביעת אחוזי נכות לפטור ממס הכנסה לנכים בנכות קשה על פי חיקוקים שונים, אינן נוגעות לענייננו. המדובר על פני הדברים בתחום שונה, אשר בו יתכן, כפי שגורס המשיב, חפצו הצדדים לפשרה להחיל עקרונות זהים לעניין פטור ממס, לנכים על פי חוקים שונים.  אין בידנו להתחקות אחר כוונת הצדדים והגיונה, באשר אין מדובר בפסקי דין מנומקים, אלא במתן תוקף של פסק דין להסכמי פשרה כאמור, מכל מקום לא מצאנו מה זיקה מצא בא כוחו של המבקש בין הדברים.

5.         סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.  

ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשס"ו (27.12.05), בהעדר הצדדים.

יגאל פליטמן, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>