החלטה בתיק ברע 406/07

1.      בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב  (דמ 9005/05).  פסק הדין ניתן ביום 17.5.2007 והומצא למבקש ביום 28.5.2007. בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 13.6.2007.

2.      בפסק הדין מושא הבקשה נדחו תביעותיו של המבקש לתשלום הפרשי שכר הנובעים מעבודה בשעות נוספות, החזר ניכוי מס ארגון ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. בפסק הדין נתקבלה, בהסכמת המשיבה, התביעה לתשלום פדיון חופשה והחזר ניכוי שכר בסך של 45 ש"ח.

3.      בתשובה לבקשת רשות ערעור טענה המשיבה כי יש לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור, בשל העובדה שהוגשה באיחור בן יום אחד, ללא שנתבקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, ותוך ניסיון להטעות את בית הדין לעניין מועד המצאת פסק הדין למבקש. כן טענה כי גם לגופו של עניין יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

4.      בתגובה לטענה בנוגע לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור השיב המבקש כי טעה בתום לב בעניין המועד בו הומצא לו פסק הדין. המבקש טען כי ביום 8.5.07 נפגע בתאונת עבודה, בה נפגע בגבו. המבקש חתם על אישור המסירה, בלא שציין לעצמו את מועד המצאת פסק הדין, ובעת פגישתו עם באת כוחו ציין כי למיטב זכרונו קיבל את פסק הדין ביום 29.5.07. בעת הכנת בקשת רשות הערעור גם לא ניתן היה לברר את מועד המצאת פסק הדין למבקש במערכת מזכירות נט, כיון שאישור המסירה טרם נסרק. המבקש טען כי איחור בן מספר ימים בודדים איננו יוצר לצדדים הסתמכות על תוצאות ההליך; מדובר באיחור בן יום אחד, והמשיבה לא טענה כי הספיקה להסתמך על סיום ההתדיינות; סיכויי הערעור טובים.

5.      לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כמפורט להלן.

6.       אין לדחות בקשת רשות הערעור על הסף:

6.1.   אין מחלוקת, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור בן יום אחד.

6.2.   בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא.

[עא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005].

6.3.   שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי הוא סיכויי הערעור [בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה; ניתנה ביום 21.8.2005]. כפי שיפורט להלן, לדעתי, על פני הדברים, למבקש טענות הראויות להיבחן על ידי ערכאת הערעור.

6.4.   לאמור לעיל יש להוסיף כי מדובר באיחור בן יום אחד בלבד. אמנם גם איחור בן יום אחד טעון צידוק, אולם יש ליתן משקל למידת האיחור. יתר על כן. עד להכנת תשובתה לבקשת רשות ערעור המשיבה לא ידעה באיזה מועד הומצא פסק הדין למבקש. בנסיבות אלה, בעת הגשת בקשת רשות הערעור, טרם  התגבשה למשיבה צפייה לגיטימית לסופיות ההתדיינות.

6.5.   לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד למועד הגשתה, ודוחה את בקשת המשיבה לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור.

7.       יש ליתן רשות ערעור על פסק הדין:

7.1.   לאחר עיון בבקשה ובתגובה, על נספחיהן, ובכלל החומר בתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי יש ליתן רשות ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

7.2.   באשר לתביעה לגמול שעות נוספות: בית הדין קמא קבע כי לא הוכח כי התובע עבד שעות נוספות בכלל. אולם, הן מכרטיסי הנוכחות והן מהדו"חות המודפסים שהוגשו על ידי המשיבה עולה כי המבקש עבד בשעות נוספות, ולא שולם לו גמול בעד עבודה בשעות נוספות.  זאת ועוד, על פי כתב ההגנה הוחלף המבקש מדי יום לשעה, ובחלק מהימים עבד למעלה מתשע שעות. לפיכך, מן הראוי שטענות המבקש בעניין זכאותו לגמול שעות נוספות יתבררו על ידי ערכאת הערעור. 

7.3.    באשר לתביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה:  המבקש הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, בה עתר לתשלום פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, וזאת על פי סעיף יב1 לצו ההרחבה בענף השמירה. הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 18.1.2006.לפיכך, הקביעה בפסק הדין לפיה המבקש לא הצביע על מקור זכותו להפרשה לפנסיה אינה מדויקת. המשיבה סומכת הגנתה על הסכמת העובד להעסקתו כעובד זמני לאחר תום תקופת הניסיון, כאשר היא מאשרת בכתב ההגנה (מיום 20.1.06) כי המבקש היה עובד טוב, וכי הארכת תקופת הזמניות נעשתה רק כדי להימנע מלשלם לו תשלומים המגיעים לו על פי החוק. ספק בעיני, אם יש לתת תוקף להארכת תקופת הניסיון של עובד שנעשית שלא משיקולים ענייניים אלא רק כדי להימנע מתשלום הזכויות המגיעות לו על פי צו ההרחבה. לפיכך, גם בעניין זה מן הראוי כי טענות המבקש יתבררו בפני ערכאת הערעור.

8.       סוף דבר:  בקשת רשות הערעור מתקבלת. הואיל ופסק הדין ניתן על ידי רשמת בית דין האזורי, הערעור יידון בפני בית הדין האזורי בתל אביב. ההחלטה ותיק בית הדין האזורי יועברו לבית הדין האזורי בתל אביב, אשר ייתן הנחיות לעניין המשך הדיון בערעור.