החלטה בתיק ברע 393/04

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), אשר קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים בעלות תיקון מצמד הרכב שהושכר למשיבה ע"י המבקשים.

הרקע העובדתי הנחוץ לבקשה :

המשיבה שכרה רכב עבור בנה אצל מבקשת מס' 1. הבן שנהג ברכב, הספיק לנסוע בו כ- 5 דקות בלבד עד שנגרמה לו תקלה שלא איפשרה לו להמשיך בנסיעה. הבן הודיע למשכירת הרכב על התקלה, זו אספה הרכב והתברר כי המצמד במכונית נשחק לחלוטין ונשרף.

המבקשת 1 חייבה את השוכרת, המשיבה בעלות התיקון בסך 1,378 ש"ח, ובית המשפט קמא פסק כי יש להשיב למשיבה סכום זה, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני.

טענות המבקשים :

בית המשפט קמא הזדרז במתן פסק הדין וחרג מההסדר הדיוני, ולא איפשר לנתבעים להציג ראיותיהם וטיעוניהם כראוי, באשר הצדדים הסכימו על מינוי מומחה. לטענתם הבן נהג בחוסר תום לב ובניגוד לחוק השכירות והשאלה תשל"א 1971 ולחוק השומרים תשי"ז 1967, ויהיה עליו לתקן את התקלה שברכב.

טענת המשיבה :

ראשית טוענת המשיבה כי הבקשה לא הוגשה במועד אלא לאחר חלוף 15 הימים, ומפנה לדברי כב' השופט י' לוין בב"ש 230/88 עצמון נ' מ"י, פ"ד מ(2), 353. טוענת המשיבה שהמבקשים הם שפעלו בחוסר תום לב. תגובת המשיבה התקבלה כבקשה למחיקה על הסף, ולמעשה היא אינה מתייחסת לגוף העניין. כן טוענת המשיבה כי עד היום לא שולם לה הסכום שנפסק בבית משפט קמא.

פסק הדין של בית המשפט קמא :

בפסק הדין, שניתן ביום 1/8/04, בדק בית המשפט קמא את השאלות הרלוונטיות לעניין והן:

א.        האם הנתבעת (המבקשת) היתה רשאית לחייב את המשיבה בגין התקלה. בעניין זה מגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת לא הצביעה על בסיס חוקי לחיוב המשיבה. המבקשים טענו בכתב ההגנה כי הודיעו לבן, טרם בדקו את התקלה,  כי אם מדובר בתקלה במצמד יהא עליו לשאת בנזק.

ב.         מי גרם לתקלה? על פי חוות הדעת של המומחה יכול מצמד להגיע להרס סופי תוך זמן קצר, כאשר הוא שחוק משימוש קודם, בזדון או כתוצאה מנסיעה איטית בשיפוע, בפקק, וכשהנהג אינו מיומן. בית המשפט קבע איפוא על סמך חוות הדעת כי לא ייתכן שהבן גרם לתקלה כאשר הוא נסע ברכב חמש דקות בלבד, ולא הייתה טענה כי נהג בשיפוע חד ובפקק. בית המשפט קיבל את הטענה כי משך הנסיעה היה 5 דקות ולא שעה כטענת המבקשים, ואף אם אינו מיומן לא ייתכן שגרם לתקלה, בהתבסס על חוות דעת המומחה המוסכם.

כמו כן נקבע כי לא הוכח שהמבקשים משכירים רכב רק לנהגים מיומנים.

דיון :

אשר לאיחור בהגשת הבקשה. פסה"ד ניתן ביום 1/8/04 דהיינו במהלך פגרת בתי המשפט, והבקשה הוגשה ביום 9/9/04, דהינו במתחם 15 הימים.

לפיכך אני דוחה את הבקשה למחיקה על הסף.

פועל יוצא מהראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא הוא שהמשכיר - המבקשים - מסרו למשיבה רכב שהמצמד בו שחוק, ואף לדבריהם המצמד הוחלף 3 חודשים קודם לכן, ולפיכך חובה היה על המשכיר להודיע ללקוח על כך, שכן הם היו ערים לכך, וחיזוק לכך נמצא בשיחה הראשונה כשהבן הודיע שהרכב נתקע אמרו לו שאם זה בעיית המצמד עליו לשאת בהוצאות. התנהגות זו מהווה חוסר תום לב.

עמד על כך הנשיא א' ברק בספרו פרשנות במשפט בציינו:

תום הלב