החלטה בתיק ברע 390/08

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, בגידרה הושת על המשיב צו תשלומים בסך 3,000 ש"ח לחודש. המבקש מבקש להפחית הצו לסכום של 250 ש"ח לחודש.
2. לאחר שהצדדים הביעו את הסכמתם, כי ניתן לראות בבקשה ובתשובה סיכומים בכתב, וניתן להגיע להכרעה מבלי לקיים דיון בעל פה, לא מצאתי צורך לקיים דיון בבקשה נשוא החלטה זו.

רקע עובדתי

3. על פי רישומי ההוצאה לפועל, נגד המבקש, במסגרת תיק האיחוד, תלויים ועומדים 17 תיקי הוצאה לפועל פרטניים בסכום כולל העולה על 12,192,000 ש"ח.
4. ביום 24.2.08, לאחר שנערכה למבקש חקירת יכולת, ניתן צו תשלומים בסך של 3,000ש"ח לחודש. ראש ההוצאה לפועל פירט בהחלטתו לענין ההכנסות, שהמבקש משתכר 4,844 ש"ח לחודש, אשתו של המבקש משתכרת כ-4,500 ש"ח לחודש, ואין להביא בחשבון הכנסות התא המשפחתי את הכנסות הילדים הבגירים. מכאן שהכנסות התא המשפחתי מסתכמות בכ-9,300 ש"ח לחודש. לעניין ההוצאות קבע ראש ההוצאה לפועל, כי ילדיו הבגירים של המבקש יכולים לכלכל את עצמם ואין להביא את הוצאותיהם בסך הכולל של הוצאות המשפחה. בהתחשב בהרכב המשפחה, המבקש, רעייתו ושני ילדיו הקטינים, העריך ראש ההוצאה לפועל את הוצאות הכלכלה ההכרחיות בסך של 2,800 ש"ח לחודש. לענין הוצאות שנטענו בגין תשלום משכנתא נמנע ראש ההוצאה לפועל מלכלול בהוצאות וציין, כי ככל שהדבר דרוש על המבקש לפעול למכירת ביתו, קוטג' בן חמישה חדרים, ולהתגורר בשכירות בהוצאה חודשית שלא תעלה על 2,500 ש"ח לחודש. לכך הוסיף ראש ההוצאה לפועל הוצאות בגין אחזקת דירה, טלפון וביטוח רפואי בשיעורים עליהם הצהיר החייב, וקבע את סך כל ההוצאות המשפחה על כ-6,100 ש"ח. על יסוד אלה  קבע את צו התשלומים כהפרש שבין ההכנסות להוצאות שנקבעו.
5. על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש בקשת רשות ערעור זו.

הבקשה וטענות הצדדים

6. בבקשתו טוען המבקש, כי ראש ההוצאה לפועל שגה בהחלטתו כאשר קבע את הכנסות המשפחה על סמך משכורות הברוטו של המבקש ורעייתו ולא על בסיס שכר הנטו המסתכם ב-8,360 ש"ח; שלא  כלל  הוצאות  ארנונה בסכום חודשי של 690 ש"ח; שקבע כי ההוצאות ההכרחיות לכלכלה הן 2,800 ש"ח בלבד כאשר על שולחנו סמוכות שש נפשות; וכי על המבקש לממש את דירתו וזאת על אף שהדירה בכינוס נכסים.
7. בתגובתה טענה ב"כ המשיבה 1, כי ראש ההוצאה לפועל הסתמך בקביעותיו על תשובותיו של המבקש בחקירת היכולת. כך לעניין קביעת ההכנסות, הסכומים הנקובים בהחלטת ראש ההוצאה לפועל הם הסכומים עליהם הצהיר המבקש בחקירתו. כך גם לענין תשלום הארנונה, היות שהמבקש הצהיר, כי הוא אינו משלם ארנונה לא נקבעה הוצאה כזו. כך גם לענין מכירת הדירה, המבקש לא הוכיח כי הדירה בכינוס נכסים אלא אמר בחקירתו, כי הוא עומד בתשלומי המשכנתא. אם כך אכן הדברים יש בכך העדפת נושים אסורה.

המבקש הגיש תגובה לתגובת המשיבה 1.

8. בתגובתו העלה ב"כ המשיבה 2 טענה מקדמית, כי דין הבקשה להדחות על הסף בשל כך שהוגשה באיחור. לגופו של עניין טוען ב"כ המשיבה 2, כי ראש ההוצאה לפועל בחן את טענות המבקש לעומק ואין מקום לערכאת הערעור להתערב בקביעותיו של ראש ההוצאה לפועל. עוד טען, כי קביעת הכנסתו של המבקש נעשתה בהתבסס על הצהרת המבקש, וכי יש להניח שהמבקש משתכר סכום גבוה ממה שהצהיר עליו, וכי תלושי משכורתה של רעייתו צורפו פעם ראשונה רק לבקשה זו, המבקש לא טרח לצרף אותם לשאלון או להביא אותם לחקירת היכולת. לענין הארנונה משיב ב"כ המשיבה 2 כי הוצאה זו נכללת בהוצאות האחזקה של הבית. לעניין הוצאות כלכלה נטען, כי ראש ההוצאה לפועל לא כלל את שני הילדים הבגירים של המשיב בניגוד לאמור בבקשה. לענין טענת המבקש כי הדירה נמצאת בכינוס נכסים נטען, כי המבקש ציין כי הוא עומד בתשלומי המשכנתא.

דיון והכרעה

9. בקשת רשות ערעור זו הינה על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 24.2.08 שניתנה במעמד המבקש. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת, כי יש להגיש בקשה למתן רשות ערעור בתוך 15 יום מיום מתן ההחלטה נשוא הערעור. בקשה זו הוגשה ביום 11.3.08, כלומר באיחור של יום, ומטעם זה בלבד ניתן לדחותה. יצויין עוד, כי בניגוד לקבוע בתקנה האמורה, לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה, וגם מטעם זה ניתן לדחות את הבקשה.

יוזכר, בקשת רשות ערעור על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 והתקנות הנזכרות יש להגיש (עדיין) בדרך המרצה, היינו, קיימת חובה לצרף תצהיר לבקשה לאימות העובדות, בניגוד לבקשה בכתב המוגשת על פי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שלה אין צורך לצרף תצהיר.

10. דין הבקשה להידחות גם לגופה. ככלל, מידת התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת הינה במקרים חריגים בלבד. ראש ההוצאה לפועל הוא המופקד על פי החוק על עריכת חקירת יכולת לחייבים וערכאת הערעור תתערב בהכרעותיו במקרים נדירים בלבד (ד. בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות הוצאת פרלשטיין -גינוסר, מהדורה שישית -2007 עמ' 316-317; בר"ע (ת"א) 2184/01 אלי ברקול נ' יעקב לוי (לא פורסם - 13.8.03); בר"ע (ירושלים) מואיז נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם - 14.3.06).
11. ראש ההוצאה לפועל שקל את השיקולים הרלוונטים ובהחלטה מנומקת קבע את  צו התשלומים על סך של 3,000 ש"ח לחודש. אין בית המשפט נוהג לבדוק ולבחון כל סכום מהוצאותיו והכנסותיו של המבקש, אלא בוחן את סבירותה הכללית של ההחלטה. ראש ההוצאה לפועל אף כתב בהחלטתו " בצדק טוענים הזוכים כי רב הנסתר על הגלוי" וכי "קיים קושי לקבל את טענתו האמורה של החייב, שכן עזרה בסכומים של עשרות אלפי שקלים, אם לא למעלה מכך, מצדדי ג' אינה מתיישבת עם המציאות". לא מצאתי בבקשת המבקש נימוק המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

ביתר פירוט. אשר לטענה בדבר ההכנסות הכוללות של המבקש ורעייתו. אכן, מעיון בתלושי השכר שצירף המבקש לבקשה עולה, כי ההכנסה החודשית הכוללת הינה בסך של 8,360 ש"ח בלבד, דא עקא, בחקירתו העיד המבקש כי הכנסתו החודשית הינה בסך 4,844 ש"ח (במדוייק) מבלי לציין כי המדובר בסכום ברוטו, ומה הנטו בעקבות כך, ואף לא טרח לצרף תלושי השכר של רעייתו. ראש ההוצאה לפועל קבע את שקבע על יסוד הנתונים שהיו לפניו, ואין להתערב בכך. גם אם נחשב את הכנסתו של המבקש נטו בסך של 4,500 ש"ח לחודש, כי אז יחד עם משכורת הברוטו של רעייתו בסך 4,500 לחודש (שהרי את תלושי השכר שלה לא המציא המבקש להוצאה לפועל) הכנסתם הכוללת מגיעה לסכום של 9,000 ש"ח לחודש. בניכוי ההוצאות שנקבעו על סך 6,100 ש"ח לחודש נותרים למבקש 2,900 ש"ח לחודש פנויים להחזיר חובותיו, שהם רק 100 ש"ח פחות ממה שקבע ראש ההוצאה לפועל. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב כאשר המדובר בסכומים כה קטנים.

כך גם בעניין הוצאות הכלכלה ההכרחיות שנקבעו על בסיס הרכב משפחתי של המבקש. המבקש ציין בבקשתו כי על שולחנו סמוכים שש נפשות, ברם ראש ההוצאה לפועל ביסס חישוביו בהחלטתו לפי ארבע נפשות בלבד ונקבע במפורש, כי אין להכליל את הוצאות הילדים הבגירים בהוצאות המשפחה, כפי שלא כלל את הכנסותיהם.

לענין קביעתו של ראש ההוצאה לפועל שעל המבקש למכור את דירתו ולעבור להתגורר בשכירות, המבקש לא המציא ראיה כי דירתו בכינוס ולא ברור מחקירתו של המבקש האם הדירה בכינוס נכסים, אם לאו. בתחילה העיד המבקש (פר' עמ' 2 באמצע), כי הדירה בכינוס נכסים מטעם בנק טפחות וכונס הנכסים הוא גיא יצחק. ואילו בהמשך (פר' עמ' 2 למטה) העיד המבקש כי המשכנתא בסך 5,400 ש"ח לחודש משולמת מעזרה שהוא ורעייתו מקבלים מהילדים שעובדים ומרוויחים. אם אכן נכונה טענתו האחרונה של המבקש, כי אז יש לראות בכך, לכאורה, משום העדפת נושים פסולה, שאין לקבלה. בכל מקרה, מקובלת עליי קביעתו של ראש ההוצאה לפועל, כי " לצורך קביעת ההוצאות של החייב לא יובאו בחשבון אלא הוצאות הכרחיות לקיומו של התא המשפחתי, ואילו כל הוצאה מעבר לכך, אשר איננה הכרחית, מחוייב החייב להפסיקה, ולייעד את הסכום הכרוך בהוצאה זו לשם פרעון חובותיו". אין לראות בהוצאות בגין קוטג' בן חמישה  חדרים הוצאה הכרחית בהיקף חובותיו של המבקש. ועל כן נכונה קביעתו של ראש ההוצאה לפועל, כי " ככל הדרוש, על החייב לפעול למכירת או מימוש דירתו ולעבור להתגורר בשכירות בהוצאה חודשית שלא תעלה על 2,500 ש"ח לחודש". במיוחד הדברים אמורים כאשר החייב ממשיך להתגורר בקוטג', שמכירתו והקדשת התמורה להחזר החובות, היתה יכולה להקטין בצורה משמעותית חובו של המבקש, גם אם היה עליו לפרוע תחילה את המשכנתא.

12. עוד יש לזכור, כי למבקש חובות בהיקף עצום, מעל 12,192,000 ש"ח, והעמדת שיעור צו התשלומים על סך של 250 ש"ח לחודש בלבד, כפי שביקש המבקש, יפגע בנושים, ומהווה לעג לרש.