החלטה בתיק ברע 386/08

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) מיום 20.2.08.

מעיון בבקשה עולה כי המבקשות (הנתבעות בבית משפט קמא) אינן חולקות על העובדות שיפורטו להלן, כפי שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. על פי האמור בפסק הדין, רכבה של מבקשת 1 (להלן - המבקשת) החליק ופגע ברכבה של המשיבה וגרם לו לנזק. התאונה ארעה ביום גשום, עת נסעו השתיים בכביש תלול ומפותל ביער ירושלים, במקום הסמוך למתקן תדלוק. המשיבה בלמה את רכבה ובכך חסמה את נתיב התנועה של המבקשת. המבקשת הבחינה ברכבה של המשיבה, וניסתה לבלום את רכבה שלה, ואולם, לדבריה, הדבר לא עלה בידה, וזאת נוכח הימצאותו של כתם שמן על הכביש, שגרם לרכבה להחליק ולפגוע ברכבה של המשיבה. בבית משפט קמא העידה נהגת נוספת, שנהגה ברכב שהיה ממוקם מאחורי רכבה של המבקשת. עדה זו העידה כי הבחינה במבקשת מאיטה עד שלבסוף נעצרה לאחר שפגעה במשיבה. העדה הוסיפה כי היא עצמה הספיקה לבלום את רכבה, כך שרכבה אמנם הגיע לכדי מגע עם רכבה של המשיבה, אך לא גרם לו לנזק כלשהו.

על בסיס עובדות אלו קבע בית משפט קמא כי על המבקשת לפצות את המשיבה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתאונה. בית משפט קמא קבע כי משהבחינה המבקשת ברכבה של המשיבה, היה עליה לבלום את רכבה ולהימנע מפגיעה ברכבה של המשיבה. בית משפט קמא ציין כי כתם השמן שהיה על הכביש אינו משחרר את המבקשת מחובתה לנהוג את רכבה בזהירות המתבקשת בנסיבות העניין, בהן דובר בכביש מפותל ורטוב, הממוקם בסמוך למתקן תדלוק. בית משפט קמא הוסיף כי התרשמותו היא כי אם הייתה המבקשת נוהגת את רכבה בזהירות הראויה, ניתן היה למנוע את התאונה, או לחילופין, להקטין את הנזקים, כפי שאכן קרה בתאונה שבה היו מעורבות המבקשת והעדה, וזאת חרף הימצאותו של כתם שמן על הכביש.

המבקשות לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הבקשה הנוכחית. לטענתן, התאונה ארעה בשל הימצאותו של כתם שמן על הכביש, ולא בגין אי-שמירת מרחק מצד המבקשת. המבקשות הוסיפו כי כתם השמן הוא בגדר "סיבה תמימה", כלשון בית המשפט העליון בע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלגבארין פ"ד מב(2), 737 (1988), שאינה בשליטת המבקשת, ולכן לא היה כל מקום לייחס לה רשלנות ולהטיל עליה אחריות בגין התאונה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות המבקשת הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה מבלי להורות על קבלת תגובה מטעם המשיבה.

כפי שנקבע בע"א 446/82 הנ"ל, מקום בו מדובר ברכב שהחליק, עובר הנטל אל מי שנהג באותו רכב להראות כי ההחלקה לא נגרמה כתוצאה מרשלנותו. במקרה הנוכחי טענת המבקשת היא כי ההחלקה לא נגרמה כתוצאה מרשלנותה אלא כתוצאה מכתם השמן שהיה על הכביש. אכן, הימצאותו של כתם שמן על הכביש עשויה, בנסיבות מתאימות, להוות גורם לתאונת דרכים גם מקום בו לא קיימת רשלנות מצד הנהגים המעורבים בתאונה. ואולם, במקרה הנוכחי, בית משפט קמא קבע כי לא כך הוא. בית משפט קמא, לאחר ששמע את עדויות המבקשת, המשיבה והעדה הנוספת שהייתה מעורבת בתאונה קבע כי לו הייתה המבקשת נוהגת את רכבה בזהירות הראויה ניתן היה למנוע את התאונה, או למצער, לצמצם את הנזק שנגרם, וזאת חרף הימצאותו של כתם שמן על הכביש. מסקנה זו של בית משפט קמא, שהתבססה בין השאר על עדותה של הנהגת הנוספת, שהצליחה לבלום את רכבה ולהימנע בכך מגרימת נזק לרכביהן של המבקשת והמשיבה שבלמו לפניה, היא מסקנה עובדתית, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשכמותה.

יש לציין כי האמור לעיל נכון במיוחד מקום בו מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (ר' החלטת כב' השופט ענבר בבר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראלים בע"מ נ' מאיר (החלטה מיום 3.4.08)). כפי שציין כב' השופט ענבר, בית משפט לתביעות קטנות, בשל אופי הדיון בו, שנועד לאפשר הכרעה מהירה במקרים בהם מדובר בתביעות בגין סכומי כסף נמוכים יחסית, אינו בעל כלים המאפשרים לו לברר שאלות עובדתיות מורכבות. במקרה הנוכחי, לא ניתן היה לברר במסגרת הדיון בבית משפט לתביעות קטנות נתונים דוגמת גודלו של כתם השמן, המהירות המדויקת שבה נסעו כל המעורבים בתאונה, המרחק ביניהם, זמן התגובה שלהם וכיוצ"ב. נוכח זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי, לא ראיתי מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, שהתבססה בין השאר על עדותה של הנהגת הנוספת שהצליחה לבלום את רכבה למרות כתם השמן, לפיה המסקנה כי התאונה נגרמה כתוצאה מאי שמירת מרחק מצד המבקשת היא זו המסתברת.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים. 

ניתנה היום, כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: