החלטה בתיק ברע 381/06

1.      בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; דמ 1656/05) אשר קיבל את תביעתו של המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וחופשה שנתית בגין עבודתו אצל המבקשת (להלן - המכללה).

2.      המשיב שימש כמרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל החל משנת הלימודים תש"ס ועד לשנת הלימודים תשס"ג.

בבית הדין האזורי התקבלה טענתו של המשיב, לפיה חלה רציפות בכל תקופת העסקתו, למרות שבתחילתה הועסק על ידי "המכללה האזורית אשקלון", המהווה אישיות משפטית נפרדת.

כמו כן, קבע בית הדין האזורי, כי למרות שההפסקות בתקופת עבודתו של המשיב בין שנת לימודים אחת לאחרת היו בנות ארבעה חודשים, הרי שבנסיבות העניין, הפסקות אלו היו ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד. משכך, ובהתאם ל סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) הרי שחלה רציפות בעבודתו של המשיב מתחילתה ועד סיומה בחודש פברואר 2003.

3.      לאור כל אלו, ומאחר והמכללה לא חידשה עם המשיב את חוזה העסקתו לאחר שלוש וחצי שנות עבודה, הרי שזכאי הוא לפיצויי פיטורים, מכח סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים.

4.      אשר לתביעה לדמי חופשה, קבע בית הדין האזורי כי המשיב זכאי לדמי חופשה שנתית עבור תקופת עבודתו אצל המשיבה בלבד. קרי, החל מחודש יולי 2000 בלבד, ולא עבור התקופה בה הועסק על ידי המכללה האזורית אשקלון.

5.      בבקשת רשות הערעור טוענת המכללה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בדבר רציפות תקופת עבודתו של המשיב, החל מהמועד בו החל לעבוד אצל המכללה האזורית אשקלון.

טוענת המבקשת, כי עבודתו של המשיב ארכה לא יותר מ- 8 חודשים, כל שנת לימודים, ולא חודשה באופן אוטומטי לשנה נוספת. לחלופין נטען, כי שכרו הכולל של המשיב גילם את פיצויי הפיטורים שהיה יכול להיות זכאי להם. לאור אלו, מבקשת המכללה לטעון כי המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וטענות לה לחלופין, כנגד חישובה של המשכורת הקובעת לצורך חישובם של פיצויי הפיטורים.

6.      עוד טוענת המבקשת, כי המשיב ניצל את ימי החופשה להם היה זכאי בחופשות שבין הסמסטרים.

7.       לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה לדחות את הבקשה, מבלי לבקש את תגובת המשיב. זאת, בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

8.      הכלל הוא, שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, המתבססים על התרשמותה מן העדויות וכלל הראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור תהיה מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה, לא מצאתי לחרוג מאותו כלל.

בית הדין האזורי הכריע בשאלת הרציפות בעבודתו של המשיב, לאור התרשמותו מן העדויות וכלל המסמכים שהיו בפניו. ביניהם, העובדה שהמכללה לא הוכיחה כי אף שהמכללה האזורית אשקלון היא אישיות משפטית נפרדת, הרי שמדובר באותו מקום עבודה, כנדרש בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. כמו כן, קביעתו של בית הדין האזורי באשר להפסקה הארעית בין שנת לימודים אחת לאחרת ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד, קיבלה חיזוק ממספר עובדות שלא היה עליהן חולק. ביניהן, העובדה שהמשיב לא פוטר עם סיום כל שנת לימודים; הגדרת תפקידו כללה פעילויות שונות לפני ואחרי תקופת המינוי בשנת הלימודים; התרשמותו מעדותו של מנכ"ל המכללה, אשר לא סתרה את גרסתו של המשיב בקשר לעבודתו בתקופה שבין הסמסטרים. לאור כל אלו, צדק בית הדין האזורי במסקנתו המשפטית, לפיה יש להכיר ברציפות תקופת עבודתו של המשיב, לצורך

התביעה לפיצויי פיטורים.

נכון הדבר גם באשר לזכאותו של המשיב לפדיון חופשה שנתית, אשר התבססה על כך שטענותיה של המכללה כי המשיב ניצל את ימי חופשתו, לא הוכחה.

זה המקום להבהיר, כי דין טענתו של בא כח המכללה, לפיה לא היה מקום להתחשב בתקופת עבודתו של המשיב במכללה האזורית אשקלון בחישוב פיצויי הפיטורים, כפי שנעשה לגבי פדיון ימי החופשה - להידחות. זאת, בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי מי שעבד שנה ברציפות אצל מעביד אחד, או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. מאחר ולא קיימת הוראה מקבילה ביחס לפדיון חופשה שנתית, קבע בית הדין האזורי כי אלו ייפסקו למשיב רק בגין תקופת עבודתו במכללה, ולא קודם לכן.

9.      לאור כל האמור לעיל, ראויים ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי להתאשר, משלא נפלה בהם טעות של ממש או סתירה מהותית המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. ויודגש, לערכאת הערעור לא קיים היתרון שהיה לערכאה הדיונית, להתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349, 352).

10. אשר לטענת המכללה כנגד חישוב המשכורת הקובעת לצורך פיצויי פיטורים, לא מצאתי מקום להתערב בחישובו של בית הדין האזורי, אשר נעשה בהתאם לקבוע בחוק פיצויי פיטורים. קרי, מכפלת משכורתו האחרונה של המשיב במספר שנות עבודתו. מה גם, שהמכללה בחרה שלא להגיש בבית הדין האזורי תחשיב משלה לפיצויי הפיטורים.

11. סוף דבר - הבקשה נדחית .

אין צו להוצאות.