החלטה בתיק ברע 377/07

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הרשמת סלווא שאמי; דמ 1248/06), אשר דחה את תביעת המבקש לתשלום  "עידוד פרישה".

2.      הרקע לבקשה:

2.1.   המבקש עבד כמורה בבית ספר בכפר בועיינה במשך 29 שנים, מטעם המשיב (להלן: "משרד החינוך").

2.2.   במהלך תקופת עבודתו, הורשע המבקש בבית משפט השלום בטבריה בעבירה של תקיפת קטין בידי מי שאחראי עליו (לפי סעיף 368 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ונגזר עליו עונש של מאסר על תנאי ותשלום קנס. בעקבות כך, הורשע המבקש בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(3)(4)ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג- 1963, ובגזר הדין נקבע, בין היתר, כי המבקש יפוטר ממשרד החינוך החל מיום 1.12.02, מכיוון שהוא אינו ראוי עוד לשמש כמורה בישראל. בגזר דינו של בית הדין למשמעת נקבע כי כן ישולמו  למבקש הגמלה המגיעה לו ומענק פרישה.

2.3.   מאז פיטוריו, משולמת למבקש גמלה חודשית בהתאם לתקופת עבודתו בשיעור של 59.5%.

2.4.   בתביעה שהגיש המבקש לבית הדין האזורי כנגד משרד החינוך, טען המבקש כי הוא זכאי להגדלת הגמלה בשיעור של 4% (להלן גם: "הגדלת הגמלה"), בטענה כי לכל העובדים הפורשים לפנסיה במדינת ישראל ניתנת הגדלת הגמלה בשיעור 4% בגין עידוד פרישה.

2.5.   על יסוד הסכמת הצדדים, פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן על סמך סיכומים בכתב  שהוגשו על-ידי הצדדים.

2.6.   בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית דין קמא את גרסת משרד החינוך, אשר נסמכה על מכתבו של מר נתן מרקו ממשרד החינוך שצורף לסיכומים וסיכום דברים מדיון וועדת הפרישה והגימלאות של משרד החינוך, לפיה הגדלת הגמלה ניתנה בתקופה הרלוונטית לעובדים שפרשו משירות המדינה, אולם בהתקיים תנאים מסויימים, ובהם - כי דובר בפרישה מוקדמת עקב צמצומים או מטעמים פדגוגיים ובמסגרת מכסה שאושרה מראש על-ידי משרד האוצר ונציבות שירות המדינה. לעומת זאת, פיטורים על-פי פסק דין של בית הדין למשמעת אינם מזכים בהגדלת גמלה, אלא אם נקבע במפורש אחרת בפסק הדין; עוד קבע בית הדין האזורי, כי המבקש לא פרט במסגרת כתבי טענותיו מהו המקור המשפטי עליו נסמכת תביעתו לתשלום הגדלת גמלה, וכן לא פירט את טענתו לפיה הגדלת גמלה ניתנה לכל המורים היוצאים לפנסיה, ולא הגיש כל אסמכתא בתמיכה לטענותיו אלה. כן הדגיש בית הדין האזורי כי המבקש לא הביא כל ראיה לסתור את האמור במכתבו של מר מרקו ולא ביקש לחקור את מר מרקו או כל אדם אחר מטעם המשיבה בעניין נסיבות תשלום הגדלת גמלה בגין "עידוד פרישה". לאור האמור, נדחתה תביעתו להגדלת גמלה בשיעור של 4%.

3.      בבקשת רשות הערעור קובל המבקש כנגד קביעת בית הדין האזורי לפיה נסיבות פרישתו אינן מזכות אותו בתשלום הגדלת גמלה, כאשר לטענתו אין בעובדה כי הורשע בעבירה של תקיפת קטין בידי מי שאחראי עליו כדי לשלול את זכאותו להגדלת גמלה, וכן קובל הוא כנגד הקביעה לפיה הוא לא פירט את המקור המשפטי עליו נסמכת תביעתו. כמו כן טוען המבקש, כי בית הדין קמא קבע ממצא עובדתי שגוי (אם כי לא פירט בבקשה מהו אותו ממצא), וחוזר על הטענה שהעלה בפני בית הדין קמא לפיה כל המורים היוצאים לפנסיה מקבלים את הגדלת הגמלה.

4.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק, אני מחליטה לדחות את הבקשה, בלא לבקש את תגובת משרד החינוך. זאת בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

5.      בית הדין האזורי קבע, כי נסיבות סיום עבודת המערער במשרד החינוך אינן מזכות אותו בתשלום הגדלת גמלה, שכן המבקש אינו ממלא אחר התנאים לקבלת הגדלת גמלה, וזאת בהסתמך על מסמכים שהגיש משרד החינוך לתיק בית הדין, אשר לא נסתרו על-ידי המבקש. בית הדין האזורי דחה את גרסת המבקש לפיה הגדלת גמלה  משולמת לכל המורים היוצאים לפנסיה במדינת ישראל, בציינו כי טענתו לא פורטה כראוי ולא נתמכה במסמכים כלשהם. קביעותיו אלה של בית הדין תואמות את כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו בפניו, ומקובלות עלינו. יצוין, כי גם במסגרת בקשת רשות הערעור לא פירט המבקש מהו המקור החוקי עליו הוא נסמך בטענתו בדבר זכאותו לתשלום הגדלת גמלה, ומה הן האסמכתאות לטענה לפיה הגדלת גמלה משולמת לכל מורה הפורש מהשירות. בנסיבות אלה, אין מקום להתיר הגשת ערעור בעניינים אלה.

6.      סוף דבר - הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובת משרד החינוך, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' בתמוז תשס"ו (19 ביוני 2007), בהעדר הצדדים, ותשלח לצדדים בדואר.

                                                                        לאה גליקסמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: