החלטה בתיק ברע 375/08

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (דמ 1187/07 ; השופטת אורית יעקבס), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיב נגד המבקשת (להלן : החברה) ונקבע כי עליה לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום של 4,020 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, סכום של 4,020 ש"ח בגין תמורת הודעה מוקדמת וסכום של 1,930 ש"ח בגין פידיון חופשה שנתית. תביעתו של המשיב לדמי הבראה נדחתה.

2.         המשיב עבד בחברה החל מיום 17.2.2006 ועד ליום 7.2.2007. נסיבות סיום העסקתו של המשיב היו שנויות במחלוקת בין הצדדים. המערער טען כי בין הימים 3.2.2007-2  שהה בחופשת מחלה וכאשר שב לעבודתו פיטר אותו בעל החברה על אתר. החברה טענה מצידה כי המערער לא התייצב לעבודתו מבלי לעדכנה כי הוא נמצא בחופשת מחלה, ולכן ביום 5.2.2007 כתבה לו מכתב, בו נכתב כי אי התייצבותו מהווה התפטרות.

3.           ביום 28.2.2007 הגיש המערער תביעה נגד החברה בה תבע פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פידיון חופשה שנתית ודמי הבראה. יוטעם, כי במהלך הדיון בבית הדין האזורי הודתה החברה כי עליה לשלם למשיב פידיון חופשה ודמי הבראה, אך, לטענתה, משלא העניק לה המשיב הודעה מוקדמת עובר להתפטרותו יש לקזז את הסכומים שעליה לשלם למשיב מסכומים שעל המשיב לשלם לה כתמורת הודעה מוקדמת.

4.         בית הדין האזורי קיים ישיבת הוכחות אחת בהליך במהלכה נשמעו עדויותיהם של המשיב ושל בעל החברה, מר עימאד. בסופו של יום ולאחר שבחן את כלל החומר שהונח בפניו קבע בית הדין האזורי כי עלה בידי המשיב להוכיח כי פוטר מעבודתו. בית הדין האזורי בסס הכרעתו על האמון שנתן בעדות המשיב ועל סתירות שנמצאו בגרסת החברה. כך לדוגמא, קבע בית הדין האזורי כי בעוד בעדותו בפני בית הדין טען בעל החברה כי רק בשבועיים שקדמו לסיום העסקתו של המשיב התגלו בעבודתו ליקויים שונים, נמצא כי במכתב שנשלח למשיב נכתב כי אי שביעות החברה מתפקודו נמשכה חודשים מספר. לאור האמור, פסק בית הדין האזורי למשיב פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופידיון חופשה שנתית. בנוסף חוייבה החברה לשלם למשיב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה 1,200 ש"ח.

5.         עתה מונחת בפני בקשה לרשות ערעור שהגישה החברה, בה מועלות טענות שונות שבעיקרן נסבות על קביעות עובדתיות בפסק הדין. לטענת החברה, המשיב לא זימן לעדות עדים שונים מהחברה שעשויים היו לתמוך בגרסתו והימנעותו מזימון העדים פועלת לרעתו. עוד הצביעה החברה על מספר סתירות שנפלו, לטענתה, בגרסת המשיב כגון חוסר ההתאמה בין אישור המחלה שהמציא המשיב לגרסתו באשר למחלה בה לקה בימים 3.2.2007-2. החברה הדגישה כי בית הדין האזורי לא נימק כמתחייב מסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 את הכרעתו שניתנה על סמך עדות יחידה. החברה הלינה גם על הקביעה כי עליה לשלם פידיון חופשה שנתית וטענה כי סכום זה שולם במשכורת חודש ינואר 2007.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר המונח בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. פסק הדין של בית הדין האזורי הוא עובדתי גרידא. הסוגיה שעמדה לדיון בפני בית הדין האזורי היתה, כאמור, האם המשיב התפטר או פוטר מעבודתו. בית הדין האזורי נתן אמון בגרסת המשיב וקבע כי הוכח שהוא פוטר מעבודתו. בית הדין האזורי היה מודע לכך שנפלו מספר סתירות בגרסת המשיב. כמו כן נתן בית הדין האזורי את דעתו לעובדה שהמשיב לא זימן לעדות עדים שעשויים היו לתמוך בגרסתו, ואולם, לדעת בית הדין האזורי לא היה בכך לשנות את התמונה הכוללת וזאת נוכח סתירות שנמצאו בגרסת החברה. כלל הוא שאין ערכאת הערעור, קל וחומר בבקשה לרשות ערעור, מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מן העדויות וכלל הראיות. נחה דעתי כי בית הדין האזורי פסק על יסוד הראיות שבאו בפניו ובנסיבות אלה לא  מצאתי לנכון לחרוג מאותו הכלל. במאמר מוסגר אציין כי טרונייתה של החברה בקשר לחיובה בתשלום פדיון חופשה אינה נהירה, שכן במהלך הדיון הסכימה החברה כי אם יפסק כי המערער פוטר מעבודתו היא תשלם לו את פדיון חופשה שנתית כמפורט בתלוש המשכורת לחודש ינואר 2007.

7.         סוף דבר - לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת הצד שכנגד לא יעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א בסיון, תשס"ח (24 יוני 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: