החלטה בתיק ברע 3563/08

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר. חדיד)  מיום 13.7.2008, לפיה נתקבלה בקשת המשיב להוצאת תצהירי עדותם של המבקש ובנו מתיק בית המשפט.

            עניינה של הבקשה בקלטת אשר את תוכנה מבקש המבקש להביא לידיעת בית המשפט. הסוגיה התגלגלה מספר פעמים לפתחן של הערכאות השונות לרבות בית המשפט העליון, וזו בתמצית שבתמצית השתלשלות העניינים:

1.         המבקש הוא דייר מוגן בדירה שבבעלות המשיב. המשיב הגיש נגד המבקש תביעת פינוי והמבקש הגיש נגד המשיב תביעה שכנגד, בעילה של ניהול משא ומתן בחוסר תום לב למכירת הדירה. המבקש הקליט את המשיב וביקש לדחות מועד גילוי הקלטות על פי הלכת רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב בע"מ פ"ד נה(1) 515. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש ובקשות רשות ערעור שהגיש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון נדחו.

2.         ביום 19.11.2007, משלא הומצאה הקלטת למשיב, הורה בית משפט קמא למבקש להמציאה למשיב בתוך 14 יום, שאם לא כן, הקלטת לא תחשב לחלק מראיותיו והוא לא יוכל להסתמך עליה במשפט. לאחר חלוף המועד שנקבע, ביקש המבקש להמציא למשיב את תמליל הקלטת אך לא את הקלטת עצמה אולם המשיב סירב לכך, ובית משפט קמא נאלץ להבהיר כי החלטתו מתייחסת לקלטת עצמה ולא לתמליל בלבד. ביום 13.12.2007 ביקש המבקש להמציא למשיב את הקלטת אולם המשיב סירב לקבלה.

בעקבות השתלשלות עניינים זו, ולאחר שהמשיב כבר השיב לשאלון והגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, הגיש המבקש בקשה להארכת המועד שקבע בית משפט קמא להמצאת הקלטת. בהחלטתו מיום 18.2.2008, דחה בית משפט קמא את הבקשה מן הטעם שהיה על המבקש להגיש את הקלטת מזמן, ולפנים משורת הדין ניתנה לו בזמנו ארכה של 14 יום להגישה אולם הוא לא פעל על פי ההחלטה. עוד נקבע כי אי עמידה בזמנים והגשת הקלטת בשלב זה, לאחר הגשת ראיות המשיב, תעשה לפלסתר את ההחלטה שלא לדחות את מועד גילוי הקלטת.

3.         בקשות רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו - החלטת כב' השופטת וסרקרוג בבר"ע (מחוזי חי') 3195/08 מיום 23.3.2008 והחלטת כב' השופט רובינשטיין ברע"א 3773/08 מיום 11.6.2008. אציין כי המבקש לא טרח לצרף לבקשה דכאן עותק של החלטות אלו.

4.         ויהי לאחר הדברים האלה, הגיש המבקש את תצהירי העדות הראשות שלו ושל בנו, בהם נכללו ציטוטים מתוך תמלילי הקלטת. המשיב הגיש בקשה להוצאת התצהירים מתיק בית המשפט ואילו המבקש התנגד לבקשה וטען כי יש להבחין בין האיסור להגיש את הקלטת לבין הסתמכות על תוכנה.

בית משפט קמא קיבל את הבקשה תוך שהוא מביע ביקורת קשה ונוקבת על התנהלות המבקש, אשר מנסה בכל דרך להפוך החלטות בית המשפט פלסתר ואינו מקבל את הדין שקבעו שלוש ערכאות שונות לעניין הקלטת. בית משפט קמא הפנה להחלטתו מיום 18.2.2008, בה נאסר על המבקש להגיש את הקלטת כחלק מראיותיו או להסתמך עליה בהגנתו, וחזר וקבע כי משמעות הדבר היא גם שהמבקש אינו יכול להסתמך על תוכן הקלטת בתצהיריו.

בית משפט קמא אפשר למבקש להגיש בתוך 10 ימים תצהירים מתוקנים ללא התייחסות לקלטת, ולאור התנהלותו חייבו בהוצאות משפט למשיב בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 4,000 ש"ח.

5.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה טען המבקש כי להחלטת בית משפט קמא השלכות קשות על זכות יסוד שלו להעלות טענותיו ולהביא ראיותיו בפני בית המשפט, ומשמעותן חסימת שערי בית המשפט בפני המבקש בהסתמך על טענות פרוצדוראליות. לטענת המבקש הציטוטים בתצהירים הם משיחות שהתנהלו בין המשיב לבין המבקש ובנו ולא ציטוטים מהקלטת, ולכן לא היה מקום להורות על מחיקתם. הצהרה על תוכן השיחות, שהמבקש ובנו היו צד ישיר להן, מהווה ראיה נפרדת מהקלטת עצמה וזכותו של המבקש לנסות להוכיחה שלא באמצעות הקלטת. המשקל הראייתי של הצהרת המבקש על אותן שיחות ייקבע בהמשך על ידי בית המשפט.

המבקש טען כי שגה בית המשפט כשהתערב בעובדות שהועלו בתצהירו הנוגעות ללב המחלוקת בין הצדדים, וכי על בית המשפט להימנע מלהגביל בעל דין מלטעון בתצהירו טענות עובדתיות רלוונטיות.

6.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

לאחר שעיינתי בבקשה לרבות בתצהירים שהגיש המבקש ובתצהירים המתוקנים, אין בידי להיעתר לה. המבקש טען בתצהירים שנפסלו כי הקליט את המשיב ואת באת כוחו וציטט מתוך תמלילי הקלטת, על אף שנאסר עליו במפורש, על ידי כל ערכאות בתי המשפט, להסתמך על הקלטת ולהציגה כראיה. מדובר בניסיון מובהק לעקוף את אותן החלטות שהמבקש סירב להשלים עימן. בתצהיריו המתוקנים של המבקש ובנו הועלתה גרסתם לתוכן השיחות עם המבקש ובאת כוחו מבלי לצטט מתמלילי הקלטות, ולכן אין ממש בטענות המבקש בבקשה כאילו נמנע ממנו להציג ולהצהיר על גרסתו העובדתית, לרבות על השיחות שלטענתו ניהל עם ב"כ המשיב.

משכך, טענותיו המשפטיות של המבקש בבקשה אינן מתיישבות עם המציאות העובדתית ועם תוכן התצהירים המתוקנים ולא מצאתי כי נפגעה זכות כלשהי של המבקש, כפי שניסה להציג בבקשתו.

7.         בהחלטה שדחתה את בקשת הרשות לערער של המבקש על החלטת בית משפט קמא מיום 18.2.2008 קבעה כב' השופט וסרקרוג את הדברים הבאים: " בנסיבות העניין, היה גם מקום לחייב את המבקש בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בשל הארכת הדיונים שלא לצורך, לאור הפניות החוזרות לערכאות שונות, בקשר לאותו נושא. אני נמנעת מלעשות כן, רק מן הטעם שלא נתבקשה תשובה מטעם המשיב, ואולם יובהר כי אם תהיינה פניות חוזרות ונוספות בקשר לנושא הקלטת לבית משפט זה, אשקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, גם אם לא תתבקש תשובת המשיב".

המבקש חויב בבית משפט קמא בהוצאות לטובת אוצר המדינה ובהוצאות לטובת המשיב. המבקש ממשיך "לטרטר" את המערכת בכל הקשור לקלטת, ומאחר שגם בקשה זו היא בקשת סרק, אני סבור כי יש לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגינה. אשר על כן, אני מחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו מתוך כספי העירבון שהפקיד המבקש. יתרת העירבון תוחזר למבקש.

ניתנה היום כ"ג בתשרי, תשס"ט (22 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.