החלטה בתיק ברע 355/07

בית הדין הארצי לעבודה

1. עיריית רהט

2. טלאל אלקרינאווי

                              המבקשים

-

סלים אבו האני

                   המשיב

בפני השופטת ורדה וירט ליבנה

ה ח ל ט ה

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת יעל אנלברג שהם, ונציגי הציבור מר שאול ששון, ומר שרגא כץ, בשא1785/07 בתיק עיקרי עב2026/07) מיום 10.5.2007 בה התקבלה עתירת המשיב (להלן: העובד) למתן סעד זמני, ובית הדין הורה למבקשים למסור לעובד את המפתחות לכל דלתות הגישה לתיקיית התיקים האישיים של העובדים, להשיב למשיב את הגישה למערכת הממוחשבת, להזמינו לכל הישיבות והדיונים הנוגעים לתכנון כוח אדם, איושי משרות, מכרזים, פיטורים וכד'.

2.   ואלה, בתמצית, העובדות לכאורה העולות מן החומר שהובא לפניי. יוטעם, כי החלטת בית הדין האזורי מושא בקשה דנא הומצאה מאתר הנהלת בתי המשפט לאחר שלא מצאתיה בחומר אשר צורף לבקשה, ככל הנראה עקב שגגה שיצאה מלפני העובד.

           בין העובד המבקשת 1 (להלן: העירייה) מתקיימים יחסי עובד ומעביד החל משנת 1983. המבקש 2 משמש כראש עיריית רהט (להלן: ראש העיר). העובד מונה כמנהל מחלקת כוח אדם בשנת 1990, וככזה היה אחראי על גיוס והשמת עובדים, ניהול תיקיהם האישיים של העובדים, קביעת הדירוג המקצועי לעובדים חדשים ותנאי העסקתם, ניוד עובדים וקידומם והעברת דיווחים ליחידת השכר, וכיוצ"ב. במסגרת תפקידו, משתמש העובד במערכת הממוחשבת של החברה לאוטומציה, וכן בתיקיית התיקים האישיים של העובדים אשר הוקמה על ידי העובד עצמו, ונוהלה על ידו עד היום.

            העובד עתר לבית הדין האזורי, בטענה לפיה החל משנת 2006 החל ראש העיר להצר את צעדיו. זאת, לטענתו, נוכח תביעה שהגיש לקבלת זכויותיו, ונוכח היותו כאבן נגף לניסיונותיו של ראש העיר ליתן תנאי שכר בלתי חוקיים למקורביו. במסגרת הצרת צעדיו, הועברה תיקיית התיקים האישיים למקום אחר, ונמנעה ממנו הגישה אליה, הופסקו זימוניו לישיבות הנוגעות לכוח אדם, וביום 26.4.2007 נחסמה גישתו למערכת הממוחשבת של החברה לאוטומציה. לטענתו, פעולות אלו מביאות לריקון תפקידו מכל תוכן, לפגיעה במעמדו ותפקודו, והכל מתוך שיקולים זרים ופסולים, ובלא שניתנה לו הזדמנות להשמיע טיעוניו.

            מנגד, טענו המבקשים בפני בית דין קמא כי יש לדחות את בקשתו לסעד זמני על הסף, בהיותה מוגשת בשיהוי ניכר. לגופם של דברים, דחו המבקשים את טענות העובד, וטענו כי למבקש ישנה גישה מלאה לכל החומר לו הוא נזקק במסגרת תפקידו, פרט למסכי עלויות ושכר בלבד במערכת הממוחשבת. זאת, משנמצא שהעובד עשה בהם שימוש פסול למטרות אישיות. מעבר לכך, אין במסכים אלו כדי לשמש אותו בתפקידו, והגישה אליהם ניתנה לו אך לפני שנתיים, באופן מיוחד.

3.   במסגרת הדיון בבית הדין האזורי, הוברר כי אין מחלוקת בדבר החובה לזמן את העובד לישיבות הנוגעות לכוח אדם, ולגבי הצורך ליתן לו גישה לתיקיית התיקים האישיים. הסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לגישה למסכי עלויות ושכר. בית הדין האזורי קבע, לאור חומר הראיות שהוצג בפניו, כי לא הוכח, אף לא לכאורה, שהמבקש עשה שימוש פסול במסכי העלויות והשכר, ונדחתה גרסת המבקשים, בשלב הלכאורי, לפיה הגישה ניתנה לו אך לפני שנתיים ולצורך מיוחד. על כן, נעתר בית הדין האזורי לבקשת העובד, והורה למבקשים למסור לו מפתחות לכל דלתות הגישה לתיקיית התיקים האישיים של העובדים; להשיב לו את הגישה למערכת הממוחשבת במלואה; ולהזמינו לכל הישיבות והדיונים הנוגעים לתכנון כוח אדם, איושי משרות, מכרזים פיטורים וכדומה. זאת, תוך השתת הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח.

4.   במסגרת בקשת רשות הערעור, חוזרים המבקשים על טיעוניהם בפני בית דין קמא, תוך שהם מדגישים כי חלק ניכר מהסעד הזמני שניתן, הינו תיאורטי בלבד, באשר העירייה עשתה כאמור בצו עוד בטרם ניתן. זאת, פרט לעניין מסכי העלויות והשכר, אליהם אין לעובד, ומעולם לא היתה לו זכות גישה, והוא אף לא הוכיח, אף לא לכאורה, מדוע הוא זקוק לגישה זו לצורך עבודתו.  המבקשים אף קובלים כנגד ההוצאות שהושתו עליהם, כאשר חלק ניכר מהסעד הינו, כאמור, תיאורטי, וכי הם פעלו בהתאם להוראותיו עוד בטרם ניתן, והדיון בו היה מיותר מלכתחילה.

5.   הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים. החלטה אם ליתן סעד זמני נתונה ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בבקשה למתן או אי מתן סעד זמני, אלא אם כן הפעיל בית הדין את שיקול דעתו שלא כהלכה (דב"ע שן/14-41 ועד עובדי קבוצת הקשר של תדיראן בע"מ ואח' - תדיראן בע"מ, פד"ע כב 92; דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244). ועוד. הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המתבססות על התרשמותו ממהימנות העדים. לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור, בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. על כן התערבות בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות  דופן (ראו: עע 300228/95 שלמה ויטראול נ' אבא מרגלית יצור ושיווק דברי מאפה בע"מ, ניתן ביום 28.10.2006; ע"פ 86/04 אבי כנפו נ' מדינת ישראל, טרם פורסם).

במקרה שלפני, נחה דעתי כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה תוך בחינת מאזן האינטרסים והנזקים של הצדדים, וכי המסקנה המשפטית אליה הגיע בית הדין מבוססת בחומר הראיות שהובאו לפיו, בשלב הלכאורי, לרבות העדויות שנשמעו. לאור ההלכות האמורות, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים מתן רשות ערעור.