החלטה בתיק ברע 3426/07

1.         הבקשה אינה מצריכה תשובה.

2.         בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתו הכספית של המבקש נגד המשיבה בסך של 8,000 ש"ח. התביעה מבוססת על הטענה שהמשיבה המשיכה להחזיק במשך 3 חודשים נוספים בנכס אותו שכרה מהמבקש למשך 3 חודשים, ולא שילמה בעד התקופה הנוספת את דמי השכירות ואת הארנונה העירונית. בדחותו את התביעה, קבע בית המשפט כי לא עלה בידי המבקש להרים את נטל הוכחת טענתו בדבר החזקת המשיבה בנכס למשך 3 חודשים נוספים. אמנם המבקש הגיש מסמך נושא תאריך 7.1.03 בו נאמר כי חברת נתיבים 2000 (שאיננה השם המלא של המשיבה) מודיעה על פינוי הנכס ועל חוב ארנונה שנותר לגביו. אולם המשיבה הכחישה כי מסמך זה, שאינו נושא חותמת או חתימה שלה, נערך על ידה. בית משפט קמא קבע כי המבקש לא עמד בחובתו להביא לעדות את נציג המשיבה שלטענתו מסר לו את המסמך והוסיף בו כיתוב בכתב יד. לפיכך גם מסמך זה לא הוכר בפסק הדין כמסוגל להרים את נטל ההוכחה הרובץ על המבקש.

3.         ניכר על פני הדברים כי אין ממש באף לא אחת מטענותיו של המבקש כנגד קביעות פסק הדין. הטענה בדבר העברת נטל ההוכחה אל המשיבה מכוח הכלל של "הודאה והדחה" אינה יכולה לעמוד, שכן זכרון הדברים מיום 26.6.02 קובע כי השכירות הנה ל-3 חודשים " עם אופציה ל 3 חודשים נוספים". המשיבה הכחישה כי מימשה אופציה זו (עמ' 2 שו' 10 לפרוטוקול מיום 16.7.07). לפיכך נטל ההוכחה לכך שתקופת השכירות הוארכה מעבר ל-3 החודשים המקוריים, נותר רובץ על המבקש ולא הועבר אל המשיבה. המשיבה גם לא הייתה מחויבת לסתור את תוכנו של המסמך הנושא תאריך 7.1.03, אלא רק אם ולאחר שהמבקש היה מוכיח כי מדובר במסמך שיצא מתחת ידה של המשיבה. בנטל זה לא עמד המבקש, שכן המסמך אינו נושא חותמת או חתימה של המשיבה, ואילו האדם שלטענת המבקש מסר לו את המסמך בשם המשיבה - מר עוזרי - לא הובא לעדות על ידי המבקש. מאותו הטעם אין מקום לראות בטענות המשיבה באשר למסמך זה משום טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב. דין הוא כי " מקרה הנגוע בתרמית שייך לקבוצת המקרים החריגים לסעיף 80 סיפה לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני, שבגינם ניתן לקבל עדות בעל-פה, אף כשזו סותרת מסמך כתוב" (ע"א 2036/94 טרבלסי נ' טרבלסי, פ"ד נג(1) 457, 466). המבקש התיימר לחייב את המשיבה מכוח מסמך שאינו נושא את חתימתה. לפיכך די היה בעדותו של מנהל המשיבה כי מסמך זה לא נערך על ידה ולא יצא מעמה (עמ' 3 שו' 13-14, 32), כדי להותיר במגרש של המבקש את הנטל להוכיח את הקשר של המסמך אל המשיבה. בנטל זה לא עמד המבקש.

4.         אין לקבל את טענתו של המבקש כי בית המשפט הוא זה שהיה צריך להזמין למתן עדות את מר עוזרי. טענה זו עומדת בסתירה לדברים שכתב המבקש לבית המשפט במצורף לתצהיר אותו הגיש ביום 6.9.07 מאת מר מייק ישראלי (המתחזק וגובה מיסי הוועד במתחם בו מצוי הנכס המושכר). המבקש ציין שם: " השארתי הודעה למר עוזרי להתייצב בתאריך 10.9.07". דברים אלה משלימים את דבריו של המבקש בדיון מיום 16.7.07: " אני אביא את הבן אדם שנתן לי את זה הוא המזכיר שלו" (עמ' 4 שו' 4-5). די בכך כדי לדחות את טענת המבקש בדבר חוסר מודעותו לחובתו לדאוג להזמנת העד. גם אלמלא כן לא היה לטענה זו מקום, לנוכח החלטת בית המשפט מיום 16.7.07, שניתנה במעמד המבקש, בה הובהר כי מטרת קביעתו של מועד דיון נוסף, לאחר שכבר נשמעו העדויות של המבקש ושל מנהל המשיבה, לא הייתה אלא " כדי לאפשר לתובע להביא עדויות / ראיות כי הנתבע החזיק בנכס במשך שלושת החודשים מתום זכרון הדברים שצורף לכתב התביעה". עינינו הרואות כי החלטה זו התייחסה באופן מפורש גם ל" עדויות", ולא רק ל" ראיות" כנטען בסעיף 1(ד) לבקשת רשות הערעור. לא זו אף זו: המבקש הופיע לדיון הנוסף (שהתקיים ביום 5.11.07) והודיע: " אין לי ראיות נוספות מעבר לתצהיר שהוגש על ידי ביום 6.9.07, מאת מייק ישראלי" (עמ' 6 שו'  7- 8). משכך הוחלט בתום אותו דיון כי התיק בשל למתן פסק דין. גם מטעם זה מנוע המבקש מלטעון כי בית משפט קמא שגה כאשר נתן את פסק הדין בלא שהייתה בפניו עדותו של מר עוזרי. לא למותר לציין כי התצהיר של מר ישראלי אינו מעלה ואינו מוריד לגבי המחלוקת עליה נסוב הסכסוך. כל שנאמר באותו תצהיר הוא שמר עוזרי היה בין אלה ששילמו את מיסי הוועד עבור אולמות שנשכרו במתחם בין היתר על ידי המשיבה. לא נאמר בתצהיר מתי המשיבה פינתה את הנכס אותו שכרה מהמבקש.     

5.         מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה. משלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה בה צו להוצאות. הערבון יושב למבקש.

ניתנה היום ט"ו בשבט תשס"ח (22 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: