החלטה בתיק ברע 3390/08

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 1.6.2008, לפיה בית המשפט התיר למשיב במהלך דיון הוכחות, להגיש מסמכים שלא גולו בתצהיר גילוי המסמכים.

1.         המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ארבעה שיקים של בנק הפועלים משוכים על ידי המבקשת לפקודת עוסק מורשה ס. חלפים, עסק בבעלות המבקש (להלן: " העסק"). השיקים הופקדו על ידי אדם בשם איוב סאמר (להלן: " איוב") בחשבונו אצל המשיב כבטחון למסגרת אשראי. לטענת המשיב, חלק מהשיקים בוטלו על ידי המבקשת וחלקם לא נפרעו מהסיבה של "א.כ.מ".

המבקשים הגישו התנגדות לביצוע השטרות וטענו כי השיקים נגנבו על ידי איוב, שהוא גם קרוב משפחה של המבקש וחתימת המבקש עליהם זויפה. למבקשים ניתנה רשות להתגונן והתיק מתנהל כתביעה רגילה בבית משפט השלום.

המשיב טען כי טענות המבקשים שקריות. לגרסת המשיב, המבקש ואיוב הם שותפים בעסק וביקשו לפתוח חשבון עסקי אצלו. לאחר שהמשיב סירב לפתוח חשבון עסקי למבקש, נפתח החשבון על שם איוב בלבד, אולם המבקש פעל יחד עם איוב ונהג להפקיד דרך קבע בחשבון שיקים הרשומים ע"ש העסק. המשיב צירף כתב שיפוי חתום בידי איוב בו הוא מבקש לזכות חשבונו גם בגין שיקים הרשומים לטובת העסק. כן טען המשיב לקיומם של יחסי שליחות בין איוב למבקש.

2.         ביום 18.3.2007 נתן בית משפט קמא צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים וכן תשובות לשאלונים. לטענת המבקשים ביום 23.5.2007 הם שלחו למשיב בקשה לגילוי ולעיון במסמכים ושאלון, אולם המשיב הפר את צו בית המשפט ולא השיב לבקשה.

3.         ביום 1.6.2008 התקיים דיון הוכחות בתיק במהלכו נשאל פקיד הבנק במהלך חקירתו הנגדית, האם יש בידו מסמך שיכול להעיד על ביצוע עסקת ניכיון השיקים עם איוב (להלן: " המסמכים"). העד השיב כי יש בידו מסמך כזה אך לא הביא אותו לדיון (עמ' 2 ש' 12-14 לפרוטוקול). בחקירה החוזרת נשאל העד  " חברי שאל אם יש לך אישור על הניכיון ואמרת שיש לך אישור על הניכיון אבל אינו נמצא תך כאן. האם אתה יכול להסביר לא משהו פרטי על הנכיון כפי שניסית לומר?". ב"כ המבקשים התנגד לשאלה בטענה ששאלת הניכיון אינה מפתיעה ועלתה כבר בתצהירי העדות הראשית, ובמצב דברים זה אין להתיר למשיב לצרף בשלב זה מסמכים להוכחת הניכיון.

4.         בית משפט קמא דחה את ההתנגדות לשאלה ואף התיר הגשת המסמכים, על אף שלא גולו בתצהיר גילוי המסמכים. בהחלטה נקבע כי משנשאל העד בחקירה נגדית אם ברשותו המסמכים להוכחת טענת הניכיון והוא השיב בחיוב אך אמר כי המסמכים אינו ברשותו כרגע, נפתחה הדלת להגשתם על ידי הצד השני. עוד נקבע כי לאור רצונו של בית המשפט להגיע לחקר האמת וכיוון שניתן לרפא את הפגם שנפל באי גילוי המסמכים בהליך גילוי המסמכים, על ידי השלמת החקירה הנגדית של העד על מסמכים אלו וחיוב המשיב בהוצאות, יש להתיר את הגשת המסמכים.

5.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

המבקשים טענו כי החלטת בית משפט קמא עומדת בניגוד לתקנה 114א' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ולהלכה הפסוקה, לפיה בעל דין אינו רשאי להגיש מסמך שלא גולה בהליך גילוי מסמכים כראיה, אלא ברשות בית המשפט אם נוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו. לטענת המבקשים המשיב לא הראה הצדק כלשהו למחדל ולהפרת הצו לגילוי מסמכים, ונימוק בית המשפט בדבר חקר האמת אינו יכול להוות הצדקה להגשת המסמך, מה גם שהדבר אינו נטען על ידי המשיב.

לטענת המבקשים לגילוי מסמכים חשיבות עלינה בניהול התיק, בהכנת העדים ובחקירה הנגדית, כך שאי מילוי אחר צו גילוי מסמכים גורם להפרת האיזון בין האינטרסים של בעלי הדין, דבר שלא ניתן לריפוי באמצעות חיוב בהוצאות.

6.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה, וטוב היה לבקשה משלא הוגשה.

המדובר בהחלטה דיונית מובהקת, במהלכו השוטף של הדיון, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם - ע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (ניתן ביום 8.8.2006); רע"א 9783/05 עו"ד מירסקי נ' מילר (ניתן ביום 16.2.2006); רע"א 2114/06 צוויגנבוים נ' ארד בע"מ (ניתן ביום 29.9.1999).

בוודאי שלא מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (כפי שתוקן בתיקון 52) שנכנס לתוקפו ביום 27.7.2008, לעניין מתן רשות ערעור על החלטה אחרת. מאחר שהתיקון נכנס אך לאחרונה לתוקפו, אביא את נוסח הסעיף במלואו:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

7.         למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי ההחלטה מוצדקת לגופא. הפה שאסר הוא גם הפה שהתיר, ותקנה 114א' לתקנות סדר הדין האזרחי אוסרת ביד אחת להגיש מסמך שלא גולה בתצהיר גילוי המסמכים, אך ביד השנייה מעניקה שיקול דעת לערכאה הדיונית להתיר הגשת המסמך, אם נוכח בית המשפט כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו ובית המשפט רשאי להורות על תיקון המחדל על ידי הוצאות או בדרך אחרת. 

היה זה המבקש עצמו ששאל את פקיד הבנק אם יש ברשותו מסמך, ובכך פתח את הדלת להצגת המסמך. במצב דברים זה, סבר בית משפט קמא כי קיימות נסיבות המצדיקות הגשת המסמך, על מנת לקדם את המטרה הנעלה של חקר האמת, וכידוע  " המשפט  עומד  על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת..." - רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ'  עפרה גלעד, פ"ד מט(2) 516 (1995).

לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי גילוי המסמך יגרום להם לנזק שאינו ניתן לריפוי, מקום בו נתאפשר להם לחקור את נציג המשיב אודות המסמך, ורשאי בית המשפט לפסוק לזכותם הוצאות אם ימצא לנכון - וראה רע"א 1935/03 קסטן נ' חיננזון פ"ד נז(4) 554 (2003).

8.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למבקשים.