החלטה בתיק ברע 3342/08

1.         לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי דינה להידחות, הן לאור מועד הגשתה, שעה שתגובת המבקשים לעניין זה גם אינה נתמכת בתצהיר והן לגוף המחלוקות.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת שולמית ברסלב) מיום 22/4/08 בתיק בש"א 20484/07 במסגרת ת"א 20309/07.

3.         המשיב מס' 1 (להלן: המשיב ) הגיש בקשה לצו מניעה זמני לפיו אין המבקשת מס' 1 (להלן: שירותי רכב ), באמצעות המבקשים האחרים 2 - 4 (להלן: המבקשים ) ו/או המבקשים עצמם או מי מטעמם, רשאים להפעיל עסק בנכס הנמצא בשד' בן גוריון 32 חיפה, והידוע כחלקה 30 בגוש 10829 וחלקה 6 בגוש מוסדר 11112 (להלן: הנכס ).

            רשות הפיתוח, באמצעות עמידר (המשיבה מס' 2, להלן: עמידר ) היא בעלת הזכויות בנכס המורכב מ-8 יחידות.

            הנסיבות הצריכות לעניין, פורטו היטב בהחלטה שניתנה על-ידי בית משפט השלום, ואין אלא לחזור להביא את עיקרי הדברים.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

4.         חברת מוסך איתן קפלן בע"מ (בפירוק), ח"פ 510476534 (להלן: החב' בפירוק ) נוסדה על-ידי אחיו המנוח של המשיב (להלן: המשיב או מתתיהו ), ובשלב מאוחר יותר נכנס המבקש מס' 2 (להלן: אחמד ) כשותף פעיל במוסך, כאשר שותפות זו מגובה בהסכם שותפות. על-פי האמור בבקשה לאחר פטירת אחי המשיב הצטרף המשיב כשותף פעיל.

            ביום 20/12/05 אישרה ועדה מטעם עמידר חידוש חוזה שכירות בין עמידר לבין מתתיהו, ביחס לנכס או בנוגע לחלק ממנו. למרות האמור, לא נחתם חוזה בין הצדדים עד היום.

            ביום 1/11/07 ניתן צו פירוק כנגד החב' בפירוק בתיק פש"ר (חיפה) 1081/06 (להלן: תיק הפש"ר ) ומאותו מועד פועלת בנכס "שירותי רכב" שהיא כיום חברה בבעלות מלאה של אחמד.

            האחרון הגיש ביום 19/11/06 תביעה לבית המשפט השלום בחיפה (ת"א 21488/06) כנגד מתתיהו וכנגד עמידר ועתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של 50% מן הזכויות בנכס.

            מתקיימים הליכים נוספים בין הצדדים, לרבות הליך לפי חוק הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (בש"א (חיפה) 11107/07; בש"א (חיפה) 15372/07 ובש"א (חיפה) 15373/07).

טענות בעלי הדין בערכאה הדיונית :

5.         המשיב טען, כי למבקשים אין כל זכות בנכס, וכי הוא בעל הזכויות היחיד בנכס, וכי זכותו לנהל את העסק בנכס באופן שזה ישמש אותו ואת בני ביתו. בהסכם השותפות שבין אחיו המנוח לבין אחמד מצוי סעיף מפורש המסייג כל אפשרות של אחמד לטעון לזכויות בנכס. יתר על כן, גם אם יזכה אחמד בתביעתו, הרי לכל היותר יקבל זכויות ב-50% מן הנכס, ואילו בפועל נעשית השתלטות בכלל הנכס, שהתגלתה לו ביום 2/11/07, וזאת ללא הסכמתו וללא אישור עמידר, כאשר המבקשים או מי מהם עושה דין לעצמו.

            בנסיבות אלה, עתר המשיב למתן הצו כמבוקש על-ידו.

6.         עמידר טענה אף היא, כי המבקשים פלשו לנכס ומפעילים עסק שלא כחוק ללא אישורה ובניגוד לכל דין. אין כל חוזה בינם לבין עמידר וגם לאחמד אין למעשה זכויות בנכס. ככל שהייתה העברת זכויות, אין זו יכולה להיעשות שלא באישורה ולא על דעתה.

            מייד עם היוודע דבר הפלישה של המבקשים לנכס, הודיעה עמידר כי כל עוד מתקיים ההליך המקביל, ועד למתן פסק דין אשר יקבע זכויות הצדדים בנכס, אין להתיר הימצאות של כל אדם וחפץ בנכס.

            עמידר הייתה נכונה לאפשר כניסה לנכס לאחמד בגפו  בלבד ולמשיב.

7.         המבקשים לעומת זאת, טענו שאין למעשה כל יריבות בין המשיב לבין שירותי רכב והמבקשים 3 ו- 4, שהם בניו של אחמד, עבדו בחברה שפירוק, והם ממשיכים לעבוד ומעולם לא עזבו את מקום העבודה כמו עובדים אחרים. למשיב אין כל זכות עדיפה על זכותם, ולמרות החלטת הוועדה מטעם עמידר, לא נחתם חוזה עם המשיב. גם אחמד עצמו ממשיך להתנהל בעסק כפי שנהג עד למועד הפירוק. המפרק עצמו עתיד להצטרף להליך, ואילו בקשת המשיב הוגשה באיחור.

            בנסיבות אלה, יש לתת משקל ממשי למוסך המתנהל שם כמקור לפרנסתם של המבקשים, ואף ננקטו הליכים להוצאת רישיונות מתאימים לצורך ניהול המוסך והדבר נמצא בטיפול.