החלטה בתיק ברע 331/08

1.         לנוכח הסכמתו של ב"כ המשיב להגשת בקשת רשות הערעור באיחור, כמפורט בהודעת המבקשת מיום 4.3.08, ניתן לדון בבקשה. יוער עם זאת כי מן הראוי היה לציין את דבר ההסכמה בבקשה עצמה, מה שהיה חוסך את הצורך במתן החלטת בית המשפט מיום 27.2.08.

2.         במסגרת תביעת פיצויים שהמשיב הגיש נגד המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים), דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. על פי אותן קביעות, התאונה (מיום 17.2.04) גרמה למשיב נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של 15% ונכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 5%. על כך מתבקשת רשות הערעור.

3.         המבקשת טוענת כי הליך קביעת הנכות במל"ל לקה בפגם מהותי. לטענתה, הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה את נכותו הנפשית של המשיב אך ורק בהסתמך על שתי חוות דעת של מומחית לפסיכיאטריה מטעמו, ד"ר נינה שליאפניקוב, ובלא שעמד בפני הוועדה כל חומר רפואי אובייקטיבי וגולמי המצביע על תלונותיו של המשיב ועל הטיפולים שניתנו לו בתחום הנפשי מאז התאונה ועד לפנייתו הראשונה אל אותה מומחית בחודש מאי 2006, שנתיים ושלושה חודשים לאחר התאונה. ממילא, טוענת המבקשת, לא הונח בפני רופאי המל"ל בסיס ראייתי שאיפשר להצביע על קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי הנוכחי של המשיב. זאת במיוחד בשים לב לכך שהמשיב עבר אירוע מוחי בחודש אוגוסט 2005, כשנה וחצי לאחר התאונה. בנוסף טוענת המבקשת כי הוועדה הרפואית התעלמה מהמלצה של נוירו-פסיכולוג שבדק את המשיב על פי בקשת הוועדה, וצידד בהפניית המשיב לבירור נוירולוגי מקיף " כיוון שמדובר בתאונה ללא נזק סטרוקטורלי לרקמת המוח, בלי ממצאים נוירולוגיים פוקליים". זאת ועוד. שיעור הנכות הנפשית הצמיתה שהוועדה ייחסה לתאונה (15%) גבוה משיעור הנכות הנפשית הזמנית שהוועדה קבעה למשיב למשך שלוש השנים הסמוכות לאחר התאונה (10%). לסיום טוענת המבקשת כי המשיב לא ציין בבקשתו למינוי מומחים, אותה הגיש לבית משפט השלום ביום 15.6.05, כי הוא מבקש שימונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ומכאן שגם לשיטתו נכותו הנפשית אינה נובעת מהתאונה.

לעניין הנכות הנוירולוגית טוענת המבקשת כי פגיעתו של המשיב בתאונה הייתה קלה ביותר, וכי לא קיים תיעוד רפואי כלשהו מאז התאונה ועד להיום המצביע על מגבלה נוירולוגית ממנה הוא סובל. הוועדה הרפואית לא פעלה בהתאם להמלצת הנוירו-פסיכולוג אליו היא עצמה הפנתה את המשיב, אלא קבעה את נכותו הנוירולוגית בלא לערוך לו בירור נוירולוגי מקיף. כמו כן לא עמד בפני הוועדה החומר הנוגע לעברו הרפואי של המשיב, ממנו ניתן ללמוד כי הוא סבל עוד לפני התאונה מאותן בעיות נוירולוגיות אשר בעטיין נקבעה לו הנכות במל"ל. מן הצד השני, הוועדה לא התחשבה בנזק הנוירולוגי שגרם למשיב אותו אירוע מוחי משנת 2005 לאחר התאונה.

4.         בחנתי טענות אלו ונוכחתי כי אין בהן לגלות עילה למתן רשות ערעור, וכי לפיכך יש לדחותן על אתר ובלא לבקש עליהן תשובה.

5.         קביעת הנכות הנפשית הצמיתה של המשיב נעשתה ביום 1.7.07 על ידי ועדה רפואית בה כיהן רופא פסיכיאטר (ד"ר אנדריי בלגורודסקי). אותו פסיכיאטר בדק את המשיב בדיון קודם שהוועדה קיימה ביום 20.5.07, ומצא אצלו אז " סימנים של הפרעה בתר חבלתית". דו"ח הוועדה מאותו היום מפרט את ממצאי הבדיקה, ואינו מזכיר כלל את חוות הדעת של ד"ר שליאפניקוב מטעם המשיב. לפי הנאמר בדו"ח, המסמכים שהיו אז בפני הוועדה הנם חוות דעת פסיכיאטרית קודמת של ד"ר בלגורודסקי מיום 20.8.06 (בטעות נרשם 22.8.06), שבדק במועד זה את המשיב לראשונה, ופרוטוקול של ועדה רפואית קודמת מיום 11.9.06, בה המשיב נבדק על ידי אורטופד ונוירולוג. הפרוטוקול מיום 11.9.06 אינו מזכיר אף הוא את חוות הדעת של ד"ר שליאפניקוב. חוות הדעת הפסיכיאטרית היחידה הנזכרת שם היא מיום 20.8.06, היינו חוות הדעת של ד"ר בלגורודסקי. אמנם, חוות הדעת של ד"ר בלגורודסקי מיום 20.8.06 מזכירה את חוות דעתה הראשונה של ד"ר שליאפניקוב (מיום 30.5.06). אולם קריאת חוות הדעת מיום 20.8.06 מלמדת כי ד"ר בלגורודסקי ביסס את ממצאיו על הבדיקה אותה ערך בעצמו למשיב ועל דברים שהמשיב מסר לו. חוות הדעת אינה מציינת את תוכן חוות הדעת ד"ר שליאפניקוב, ואינה כוללת שום אינדיקציה להסתמכות על אותה חוות דעת. ההקשר היחיד בו ד"ר שליאפניקוב מוזכרת שם בפרק הממצאים הוא בהפניה לדברי המשיב כי מאז חודש מאי 2006 הוא " מטופל באופן פרטי ע"י פסיכיאטר עד כה ללא שיפור משמעותי במצבו".

נמצא אפוא כי ד"ר בלגורודסקי, שקבע ביום 1.7.07 את הנכות הנפשית הצמיתה בשל התאונה, בדק קודם לכן בעצמו פעמיים את המשיב, ביום 20.8.06 וביום 20.5.07. בנוסף לממצאי בדיקותיו אלו, היה מונח בפני ד"ר בלגורודסקי הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי מיום 15.6.07 של ד"ר זלוטוגורסקי. בנסיבות אלו לא זו בלבד שאין יסוד לטענת המבקשת כי הוועדה הרפואית (היינו ד"ר בלגורודסקי) הסתמכה " אך ורק על חוות דעתה של המומחית" מטעם המשיב (סעיף 28 לבקשת רשות הערעור). בנוסף, אין כל אינדיקציה לכך שהוועדה הרפואית הייתה מגיעה לקביעה שונה אלמלא חוות דעתה של ד"ר שליאפניקוב. אמנם בפרוטוקול הוועדה מיום 1.7.07 נאמר כי הוועדה עיינה בחוות דעת זו. אולם עיון בחוות דעת אינו מלמד בהכרח על היתלות באמור בה. כך למצער כאשר הרופא המעיין בחוות הדעת בדק בעצמו (ועוד פעמיים) את הנפגע, ואינו זקוק לפיכך למתווכים על מנת ללמוד על מצבו. על אחת כמה וכמה כאשר בדיקות אלה הביאו את הרופא לקבל את חוות הדעת החיצונית באופן חלקי בלבד (כפי שצוין בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 1.7.07 לגבי חוות הדעת של ד"ר שליאפניקוב), וכאשר בנוסף לממצאי בדיקות עצמאיות אלו נמצא בפני הוועדה הרפואית דו"ח של נוירו-פסיכולוג שבדק את הנפגע על פי בקשתה. יפים לכאן דבריו של השופט א' ריבלין בת"א (ב"ש) 14/92 סאלם נ' שמואל:

" הוועדה הרפואית שבחנה את בקשתו של התובע להכיר בהחמרה במצב בריאותו סמכה ידיה על שורה של מסמכים וממצאים רפואיים וביניהם: החומר המצוי בתיקי המרפאות בהן טופל התובע, ממצאי מיפוי עמוד שידרה, ממצאי C.T. , תיעוד של רופא במרפאת נכי עבודה, דו"ח ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי והתיעוד שהוצג בפני אותה וועדה - זאת בנוסף לחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, ד"ר פלד. הוועדה הרפואית בדקה בעצמה את התובע ובפועל נמנעה מלאמץ חלק מההערכות הרפואיות בחוות דעתו של ד"ר פלד. בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי הונחה תשתית מספקת לטענה כי נפגע היסוד האובייקטיבי בקביעת הוועדה הרפואית וכי היה בחוות הדעת שהוגשה לה כדי לשנות מדרך פעולתה הרגילה. לאור האמור לא נתקיימה במקרה זה עילה מספקת למתן היתר להבאת ראיות לסתור".     

6.         לצד ההמלצה של ד"ר זלוטוגורסקי בדו"ח הנוירו-פסיכולוגי לערוך למשיב בירור נוירולוגי מקיף, נאמר באותו דו"ח כי הבדיקות אותן ד"ר זלוטוגורסקי ערך למשיב העלו את קיומם של " התסמינים העיקריים של מצב בתר חבלתי" ו" של הפרעה הסתגלותית". ממילא, יש בדו"ח כדי לתמוך בקביעת הוועדה הרפואית בדבר זקיפת חלק מהנכות הנפשית של המשיב לתאונה, גם בלא יישום ההמלצה המופיעה בו לעריכת בירור נוירולוגי מקיף. שאלת הצורך בעריכת בדיקה נוספת מעבר לבדיקות שכבר נערכו לנפגע, על מנת לבסס מסקנה רפואית, הנה שאלה מקצועית מובהקת המסורה לשיקול דעתו של הרופא. הימנעות רופא מעריכת בדיקה נוספת, גם אם בניגוד להמלצה של איש מקצוע אחר, אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת רופאי המל"ל כנדרש בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. כפי שהובהר בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82:

" התרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת" (ראו בדומה: ר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 138).

7.         אין לקבל את טענת המבקשת המוצאת הצדקה להבאת ראיות לסתור בכך שבפני הוועדה הרפואית לא היה מונח חומר רפואי אובייקטיבי וגולמי המצביע על תלונותיו של המשיב בתחום הנפשי ועל טיפולים נפשיים שניתנו לו מאז התאונה ועד לפנייתו הראשונה אל ד"ר שליאפניקוב בחודש מאי 2006. טענה זו יכולה הייתה להישמע אילו חומר שכזה היה בנמצא. בפועל, לא קיימת כל טענה, לא כל שכן ראיה, לכך שהמשיב התלונן על בעיות נפשיות או פנה לטיפול נפשי קודם למאי 2006. לא עוד אלא שבסיום בקשת רשות הערעור מודה למעשה המבקשת כי המשיב לא קיבל טיפול נפשי עד לפנייתו לד"ר שליאפניקוב, ולפיכך מבקשת היא הזמנת חוות דעת ממומחה מטעם בית המשפט בשאלה " בכמה היה משתפר מצבו של התובע בתחום הפסיכיאטרי אילו היה מקבל טיפול פסיכיאטרי מיום התאונה". נותרה אפוא רק הטענה של המבקשת כי עצם ריחוק הזמן בין התאונה לבין הופעת התלונות הנפשיות של המשיב, בצירוף האירוע המוחי אותו עבר בתווך, לא אפשרו לוועדה הרפואית לזהות קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות הנפשית. טענה זו תוקפת כל כולה את שיקול הדעת המקצועי של רופאי המל"ל, ולפיכך אין היא עולה כדי טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. כך במיוחד בהתחשב בעובדה שהוועדה הרפואית לא התעלמה מהגורמים הנוספים העשויים לתרום למצב הנפשי של המשיב, אלא קבעה כי " מדובר בפתלוגיה משולבת אשר קשורה חלקית לארוע המוחי (משנת 2005) וחלקית קשורה להפרעה בתר חבלתית בהפרעת הסתגלות ממושכת אשר נגרמו ע"י הארוע הטראומתי הנדון" (כלומר תאונת הדרכים), ולפיכך ייחסה לתאונה רק מחצית מנכותו הנפשית של המשיב (15% מתוך 30%).

8.         גם לשיטתה של המבקשת, הסבורה כי מצבו הנפשי של המשיב נגרם בשל האירוע המוחי, קיים פער של כ-9 חודשים בין אותו אירוע (אוגוסט 2005) לבין התלונה הראשונה של המשיב בפני ד"ר שליאפניקוב על בעיה נפשית במאי 2006. פער זה אינו צריך להפתיע, שכן בעיות נפשיות רבות נבנות באופן הדרגתי עד להתפרצותן בריחוק זמן מהאירוע שחולל אותן. אותו הסבר מסוגל לחול גם על העובדה שביום 15.6.05, שנה ו-3 חודשים לאחר התאונה, המשיב עדיין לא סבר כי היא הותירה בו נכות נפשית, ולפיכך לא ביקש אז מבית המשפט מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

9.         שלא כפי שטוענת המבקשת (בסעיף 36 לבקשה), חוות הדעת הרפואית של ד"ר בלגורודסקי מיום 20.8.06 קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור של 10% רק בגין חלקה של התאונה במצבו הנפשי, ולא בגין מצבו הנפשי הכולל, שלפי אותה חוות דעת נעוץ גם ב" מחלותיו הגופניות אשר אינן קשורות ישירות לארוע". הגדלת שיעור הנכות המיוחסת לתאונה, מ-10% נכות זמנית בחוות הדעת מיום 20.8.06 ל-15% נכות צמיתה בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 1.7.07, אינה מצביעה על פגם מהותי בהתנהלות הוועדה. כך, למרות שבסיכום הבדיקה שהוועדה ערכה למשיב ביום 20.5.07 נאמר: " להערכתנו ללא שינוי משמעותי מאז בדיקתו הקודמת", כשהכוונה היא לבדיקת המשיב על ידי ד"ר בלגורודסקי ביום 20.8.06. הנכות הזמנית נקבעה ביום 20.8.06 לתקופה של שלוש שנים שתחילתן ביום 19.5.04, היינו: שנתיים לפני פנייתו הראשונה של המשיב בתלונה לגבי מצבו הנפשי. ממילא ניתן להבין את העמדת הנכות הזמנית הרטרואקטיבית על שיעור הנמוך ב-5% משיעור הנכות הנפשית הנובעת מהתאונה כפי שנמצאה אצל המשיב בבדיקה מיום 20.5.07 בלא שינוי משמעותי מהבדיקה מיום 20.8.06, בה נקבעה אותה נכות זמנית רטרואקטיבית. בכל מקרה, הכלל הוא שחוסר התאמה בין שיעורי נכות שנקבעו בוועדות רפואיות שונות של המל"ל אינו עולה אף הוא כדי טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתירת קביעת שיעור הנכות הסופי והמחייב (רע"א 2592/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חג'ג', לא פורסם, מיום 8.5.01; רע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סואעד, לא פורסם, 5.9.01).    

10.       טרונייתה של המבקשת נגד קביעת הנכות הנוירולוגית בשיעור 5%, מניחה כי הוועדה הרפואית לא הייתה מודעת לעברו הרפואי של המשיב, הכולל בתוכו (לפי הטענה) את אותן בעיות נוירולוגיות אשר בעטיין נקבעה לו הנכות במל"ל. לטענה זו אין עיגון בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 11.9.06, בה נקבעה הנכות הנוירולוגית, שם מצוין כי בפני הוועדה היה הכרטיס הרפואי של המשיב. נראה כי הכוונה היא לכרטיס הרפואי של המשיב בקופת חולים, הוא המקור ממנו דולה המבקשת את המידע בדבר עברו הנוירולוגי של המשיב. נמצא שמידע זה היה מצוי בפני הוועדה בעת קבלת החלטתה. אכן, בתשובתה לתגובת המשיב בבית משפט קמא, המבקשת לא חלקה על טענתו (בסעיף ד(ב) לתגובה) כי תיקו הרפואי המלא בקופת חולים היה מונח בפני הוועדה. עובדה זו, טענה שם המבקשת, אינה מספיקה, משום ש" בפני הוועדה לא עמדו כל מסמכים רפואיים הנוגעים לתחום הנפשי ו/או על בעיה נפשית כלשהי ממנה סובל התובע" (סעיף 1 לתשובה לתגובה). יש לראות בדברים אלה חזרה של המבקשת מטענתה כי הוועדה הרפואית לא הייתה מודעת לעברו הנוירולוגי של המשיב, והגבלת טענה זאת לתחום הנפשי. יתר על כן, הסעד האופרטיבי אותו ביקשה המבקשת מבית משפט קמא היה מינוי מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה (סעיף 7 לבקשה). לא התבקש מינוי נוירולוג מטעם בית המשפט לשם סתירת הנכות הנוירולוגית שנקבעה במל"ל. בנסיבות אלה רשאי היה בית משפט קמא להימנע מלדון בטענה בדבר העבר הנוירולוגי של המשיב, כמו ביתר טענותיה של המבקשת הנוגעות לקביעת הנכות הנוירולוגית במל"ל, ואין מקום להשגות המבקשת בנדון. למעלה מן הצורך נתייחס גם ליתר טענות המבקשת.  

11.       טענת המבקשת בדבר התעלמות הוועדה הרפואית מהמלצת הנוירו-פסיכולוג לערוך למשיב בירור נוירולוגי מקיף, אינה יכולה להתייחס לנכות הנוירולוגית, שכן הפניית המשיב לבדיקה נוירו-פסיכולוגית נעשתה על ידי הוועדה הרפואית שדנה בנכותו הנפשית הצמיתה. לעומתה, הוועדה הרפואית שדנה בנכות הנוירולוגית של המשיב לא ראתה מקום להפנות אותו לבדיקה נוירו-פסיכולוגית, וקביעתה ניתנה עוד ביום 11.9.06, למעלה מ-9 חודשים לפני מתן הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי מיום 15.6.07 בו נכללה ההמלצה על עריכת בירור נוירולוגי מקיף. בכל מקרה, גם אילו המלצה זו הייתה מונחת בפני הוועדה הרפואית לעת קביעת הנכות הנוירולוגית, לא היה באי-אימוצה על ידי הוועדה משום פגם מהותי המצדיק התרת הבאת ראיות לסתור. זאת מהטעמים שבוארו לעיל (בפסקה 6).

12.       טענתה של המבקשת בדבר העדר תיעוד רפואי המצביע על פגיעה נוירולוגית של המשיב כתוצאה מהתאונה, וכמוה טענתה הנוספת של המבקשת בדבר הפגיעה הקלה של המשיב בתאונה, אף הן טענות התוקפות את שיקול הדעת המקצועי של רופאי המל"ל בקביעת הנכות הנוירולוגית והקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. קביעות אלו ניתנו ביום 11.9.06 לאחר ששני הרופאים החברים בוועדה, שאחד מהם הנו נוירולוג (ד"ר ליאור וולצ'יק), בדקו את המשיב, מצאו אצלו בבדיקה סחרחורת עם סימנים נוירולוגיים, ועיינו בין היתר בתוצאות בדיקת EMG שנערכה לו ביום 22.3.06 ובה התגלו סימנים לפגיעה עצבית. לא למותר לציין כי במכתב השחרור של המשיב מחדר המיון ביום התאונה נכתב כי הוא נחבל בתאונה " בראש וברגליים". בדומה לכך נכתב בהודעת המשיב למל"ל מיום 31.3.04 על פגיעה בעבודה, כי החבלה בתאונה התבטאה בין היתר ב" מכה בראש" (ראו גם תביעתו מיום 2.7.06 לקביעת דרגת נכות מעבודה).      

13.       המבקשת לא העלתה בפני בית משפט קמא את הטענה האומרת כי הוועדה הרפואית לא התחשבה בנזק הנוירולוגי שהסב למשיב האירוע המוחי משנת 2005. משכך גם בטענה זו אין להקים עילה למתן רשות ערעור.

14.       מעבר לכל האמור ראוי להזכיר את ההלכה הקובעת כי בית המשפט שלערעור " יתערב רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, לא פורסם, מיום 27.2.06). מהטעמים שבוארו לעיל, אין לומר כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ועם אותן נסיבות יוצאות דופן.

15.       לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לצירוף מסמכים שונים הנוגעים לתביעה שהמשיב הגיש למל"ל, ולאחר מכן לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, לשם קבלת דמי פגיעה בגין האירוע המוחי בו לקה בשנת 2005. המבקשת טוענת כי מסמכים אלה הגיעו לידיה רק ביום 29.1.08, וכי הם מצביעים על כך שהנכות הנוירולוגית שנקבעה למשיב במל"ל קשורה בקשר סיבתי לאירוע המוחי ולא לתאונת הדרכים. לא מצאתי מקום להתיר את צירוף המסמכים בשלב הערעור ואת תיקון בקשת רשות הערעור בעקבותיהם. בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט קמא על יסוד החומר שהוצג בפניו. ככל שהמבקשת סבורה כי המסמכים שהגיעו אליה לאחרונה מצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתירת קביעת הנכות הנוירולוגית במל"ל, עליה להגיש בקשה מתאימה לערכאה המבררת.