החלטה בתיק ברע 3291/07

בית משפט השלום דחה את טענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת. המבקשת נכללה בכתב התביעה המקורי (מיום 7.5.01) כנתבעת פורמלית; נמחקה ממנו בהסכמה (ביום 31.10.01); והוחזרה אליו בהחלטה (מיום 7.12.06) שביטלה את המחיקה. מאחר שעילת התביעה נולדה ביום 7.12.98, הרי אלמלא הכללת המבקשת בתביעה מלכתחילה הייתה התביעה מתיישנת כלפיה ביום 7.12.05. המבקשת מודה בתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, דהיינו: שאין להתחשב במחצית השנה בה היא הייתה במעמד של נתבעת פורמלית בתיק. גם אז, מועד ההתיישנות נדחה לחודש יוני 2006, ארבעה חודשים לפני שהמשיבות ביקשו לראשונה מבית משפט השלום (ביום 18.10.06) לבטל את מחיקתה של המבקשת מכתב התביעה. זהו מסד הנתונים לטענת ההתיישנות.

בית משפט השלום דחה טענה זו בהעדיפו את עמדת המשיבות לפיה בנסיבות המקרה ראוי ליתן פרשנות מרחיבה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות כך שלצורך ההתיישנות לא תימנה לא רק התקופה שבין הגשת התביעה לבין מחיקת המבקשת ממנה אלא גם התקופה שמאז המחיקה ועד לביטולה. על קביעה זו מתבקשת רשות ערעור בטענה שסעיף 15 מתייחס אך ורק ל" זמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה" - לרבות (לפי ההלכה הפסוקה) מחיקתה - ולא לזמן שלאחר הדחייה או המחיקה.

לא ראיתי מקום לבקש תשובה על טענה זו. הנחת המוצא של המבקשת היא שהמשיבות נזקקות לסעיף 15 לחוק ההתיישנות על מנת למנוע מצב בו ההחלטה על ביטול המחיקה תתייחס לתביעה שכבר התיישנה. ולא היא. כידוע, ההתיישנות אינה מבטלת את הזכות גופה אלא רק מציבה מחסום דיוני למימוש הזכות באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט. מחסום דיוני זה מוצב רק לגבי המצב המתואר בסעיף 2 לחוק ההתיישנות: " אם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות". " תובענה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק: " הליך אזרחי לפני בית משפט". המשיבות נקטו הליך כזה נגד המבקשת פעם אחת בלבד, עת הגישו נגדה את כתב התביעה ביום 7.5.01, בו לכל הדעות התביעה טרם התיישנה. בקשת המשיבות לביטול ההחלטה על מחיקת המבקשת מכתב התביעה נעשתה בגדרו של אותו הליך אזרחי משנת 2001, ואינה נחשבת להגשת תובענה חדשה. לכן היא אינה נתקלת במחסום ההתיישנות בלא קשר לסעיף 15 לחוק. תוצאה זו נכונה אפילו כאשר התובע מבקש לחולל שינויים בתביעתו המקורית לאחר חלוף תקופת ההתיישנות: " תקופת התיישנות מונים עד ליום הגשת התביעה המקורית, ולא עד ליום הגשת התביעה המתוקנת - שרואים את התיקון שנעשה כדין כאילו היה בתביעה המקורית מלכתחילה" (ע"א 33/71 אדמסקי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 819, 821). לא כל שכן כאשר בקשת התובע אינה אלא לחזור - בגדרו של הליך קיים - אל המצב המקורי שהיה ביום הגשתו.

אין פירוש הדבר שנתבע שהתביעה נגדו נמחקה חסר כלים לנסות ולמנוע את החזרתו אליה בחלוף זמן רב. אלא שהזירה בה נתבע כזה צריך לנהל את מאבקו מצויה במסגרת הדיון בבקשה לביטול החלטת המחיקה ולא בהעלאת טענת התיישנות לאחר שביטול ההחלטה הפך לעובדה מוגמרת והחזיר את הנתבע אל מעגל ההתדיינות. במסגרת ההתנגדות לביטול המחיקה יכול הנתבע-לשעבר לנסות ולטעון כי אין מקום לביטול מחיקה שיאפשר לתובע לנהל התדיינות אותה היה מנוע מלנהל בשל התיישנות אילו בחר להגיש תביעה חדשה במקום להחיות את התביעה הקודמת. טענה כזו נשענת על אותו רציונל השולל התרת תיקון כתב תביעה בדרך של הוספת עילת תביעה שהתיישנה קודם לתיקון (ראו למשל ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 165). במקרה שלפנינו נוספה לטענה זו טענה נוספת של המבקשת, והיא שההחלטה מיום 7.12.06 על ביטול מחיקתה התקבלה במעמד צד אחד ובלא שהתאפשר לה להגיב. אכן, המבקשת השיגה על החלטה זו והגישה (בינואר 2007) בקשה לביטול ביטול המחיקה. בית משפט השלום דחה ביום 20.3.07 את הבקשה, הותיר על כנה את החזרת המבקשת כנתבעת, והוסיף:

" בשלב זה, מקובלת עלי טענת התובעות לפיה עילת תביעתן כלפי חברת העובדים לא התיישנה, ולחלופין, בנסיבות הענין, מוטב לדון בטענה זו במסגרת הדיון בתובענה לגופה, לאחר שיובאו בפני בית המשפט כל העובדות הנוגעות לענין".

 המבקשת לא ביקשה (ולמצער לא קיבלה) רשות לערער לא על ההחלטה מיום 7.12.06 ולא על ההחלטה מיום 20.3.07. כתוצאה מכך התחסנה ההחלטה בדבר החזרתה להליך מפני שינוי עד לשלב שבו יינתן פסק הדין וייפתח פתח לערעור גם על החלטות הביניים. כל עוד המבקשת הנה צד להליך, שכאמור נפתח בשנת 2001, אין בידיה לטעון להתיישנות. אמנם ההחלטה מיום 20.3.07 התירה למבקשת (באופן חלופי) לטעון להתיישנות במסגרת הדיון בתובענה לגופה. אולם היתר זה רק אמר שהבקשה תידון, ולא נאמר בו מה יוחלט בדיון. המבקשת לא הייתה רשאית לסמוך על היתר זה כנימוק לאי-תקיפה במועד של ההחלטה על ביטול מחיקתה.    

זאת ועוד. המבקשת מוסיפה לתקופת ההתיישנות רק את מחצית השנה מאז הגשת התביעה נגדה במאי 2001 ועד למחיקתה ממנה באוקטובר 2001. לצורך בחינת התיישנותה של תביעה שניה נקבע אמנם בסעיף 15 לחוק ההתיישנות כי עצירת מרוץ ההתיישנות מסתיימת במועד סילוקה של התביעה הקודמת, שכן, בלשון הסעיף, החל מאותו מועד " לא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה". לעומת זאת, החייאתה של תביעה ישנה שבינתיים סולקה, אינה בגדר דבר מובן מאליו אלא תיתכן רק בהתקיים נסיבות מאוד מוגדרות. במקרה שלפנינו, החייאת התביעה משנת 2001 התאפשרה רק בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.3.02 בע"א 2523/01 לפיו התקבל ערעורה של מועצת פועלי ירושלים (הנתבעת בכתב התביעה המקורי) ופסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה בוטל והתובענה הוחזרה לדיון בפני בית משפט השלום. ארבעה וחצי החודשים שחלפו מאז מחיקת המבקשת ביום 31.10.01 ועד למתן פסק הדין בערעור ביום 19.3.02 נותנים בכל מקרה את המענה לארבעת החודשים אשר בעטיים טוענת המבקשת להתיישנות (שתחילתם ביוני 2006 וסופם בהגשת הבקשה לצירוף המבקשת בשנית באוקטובר 2006).

החלק השני של בקשת רשות הערעור מתייחס לחלק השני של החלטת בית משפט השלום מיום 8.7.07, בו נקבע כי טענת העדר היריבות שהעלתה המבקשת (הנתבעת) נגד המשיבות (התובעות) תתברר במסגרת הדיון לגופו. לא מצאתי מקום להרשות לערער גם לא על קביעה זו. שאלת עיתוי הדיון בטענה מסוימת הנה ענין של ניהול שיפוטי המסור לידיה של הערכאה המבררת. ערכאת הערעור אינה מתערבת באופן ניהול המשפט אלא במקרים נדירים בהם נדרש הדבר למניעת עיוות דין (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441, 443; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211). במקרה שלפנינו טענה מועצת פועלי ירושלים בכתב הגנתה כי דמי השכירות אותם גבתה, ובעטיים הוגשה התביעה, היו תחליף להעברות כספים שהמבקשת (שהייתה הבעלים הרשום של הנכס עד למכירתו למשיבה 2 בשנת 1998) והסתדרות העובדים הכללית חבו לה לצורך מימון פעילותה. עוד טענה מועצת פועלי ירושלים כי הכספים נושא התביעה שולמו לאור האישור שניתן למשיבה 1 לביצוע שינויים בנכס אותו שכרה, ולפיכך יש להפנות את טענות המשיבות כלפי בעלת הנכס באותה תקופה, היא המבקשת. במצב דברים זה אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה המבררת להמתין לשלב מתקדם יותר של ההליך על מנת להכריע בטענת המבקשת בדבר העדר יריבות, הטומנת בתוכה גם טענה בדבר העדר עילת תביעה נגדה.

מטעמים אלה לא ראיתי מקום לבקש תשובה על הבקשה, והחלטתי לדחותה על אתר. ממילא אין צו להוצאות. העירבון יושב למבקשת.

ניתנה היום ל' בתשרי תשס"ח (12 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: