החלטה בתיק ברע 3253/08

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח)  מיום 17.3.2008, מיום 10.4.1008 ומיום 16.4.2008, בהן נדחתה בקשת המבקש לצו מניעה זמני תוך חיוב המשיב בהפקדת ערובה, ניתנה למשיב ארכה להפקדת ערובה, ונדחתה בקשת המבקש לביטול ההחלטה להארכת מועד.

1.         המבקש הגיש נגד המשיב (ו-3 אחרים שנמחקו מהתביעה) תביעה לצו מניעה קבוע, להפסקת עבודות בניה בחלק מחלקת מקרקעין בסח'נין הנמצאת בבעלותו. במסגרת התובענה הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 24.2.2008 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני, ובסופו החליט בית המשפט כי הדיון יימשך במועד נדחה, מאחר שהיה על הצדדים ועל בית המשפט לעיין במסמכים נוספים הקשורים לעניין ולהכין טיעוניהם. בית המשפט קבע כי " בנסיבות העניין, נראה לי שיש מקום להוציא צו מניעה זמני, עד לדיון הבא שייקבע אך זאת תוך התנאת תוקף הצו בהפקדה על ידי המבקש", והורה על הפקדת סך 20,000 ש"ח כתנאי להוצאת הצו, וסכום זה הופקד על ידי המבקש.

2.         ביום 17.3.2008 התקיים המשך הדיון בצו המניעה הזמני, ובסופו נדחתה הבקשה לסעד זמני. בהחלטה נקבע כי העובדות העולות לכאורה מהמקרה הן, כי המבקש ירש עם ששת אחיו את החלקה כולה ובשנות ה-80 רכש המשיב ביחד עם 3 אחרים את החלקה. בשנות ה-90 בנה המשיב על החלקה בית וכיום הוא מבקש לבנות בית נוסף, ניתן לו היתר בניה ונדחתה התנגדות המבקש להיתר. טענת המבקש היא שלא מכר את חלקו בחלקה והדבר נעשה שלא על דעתו. בית משפט קמא קבע, כי החזקה בחלקה היא בידי כל המשיבים והמבקש השלים עמה לאורך השנים ללא מחאה, ואף חתם בזמנו לכאורה על תצהיר המאשר את המכירה ועל תשריט חלוקה.

לאור ראיות אלו, ובהתחשב בכך שכבר ניתן היתר בניה, סבר בית משפט קמא כי אין למנוע מהמשיב את המשך הבניה. הבקשה לצו מניעה נדחתה, אך בית משפט קמא הורה למשיב להפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000ש"ח להבטחת כל נזק שעלול להיגרם למבקש כתוצאה מהבניה בחלקה (להלן: " הערובה"). בהחלטה נקבע כי הערובה תופקד בתוך 10 ימים ועד למועד ההפקדה יוותר צו המניעה על כנו. משלא הפקיד המשיב את הערובה במועד, הגיש המבקש ביום 3.4.2008 בקשה להותיר צו המניעה הזמני על כנו וביום 10.4.2008 קבע בית משפט קמא כי בהתאם להחלטתו הקודמת, בהיעדר הפקדה של הערובה, נותר צו המניעה הזמני על כנו.

3.         ביום 8.4.2008 הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להפקדת הערובה ב-10 ימים נוספים. המשיב טען בבקשה כי בהתחשב בחג הפסחא ובסכום הערובה הגבוה, הוא נזקק לפרק זמן נוסף לצורך הפקדת הערובה. ביום 10.4.2008 נענה בית משפט קמא לבקשה להארכת מועד, המשיב הפקיד את הערובה וצו המניעה הזמני בוטל. המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה וביום 16.4.2008 נדחתה בקשתו.

4.         על החלטות אלו, נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה טען המבקש כי לא היתה הצדקה להיענות לבקשה להארכת מועד, וכי הבקשה לא היתה מנומקת. כן טען המבקש כי משלא הופקדה הערובה במועד, נותר צו המניעה הזמני על כנו, ועל המשיב היה להגיש בקשה לביטולו, ולא היה די בבקשה להארכת מועד להפקדת הערובה על מנת שהצו יתבטל.

המבקש טען גם טענות לגופו של צו המניעה הזמני. לטענתו, מעולם לא מכר את חלקו בחלקה ולא נרשמה הערת אזהרה על החלק שבבעלותו (להבדיל מחלקם של אחיו, עליהם נרשמה הערת אזהרה). המבקש צירף מסמכי העסקה (לרשויות המס וללשכת רישום המקרקעין) בין אחיו לבין המשיב, וטען כי אינו מופיע כצד להסכם (למרות ששמו מופיע במסמכי מס שבח) וטען כי החתימה המתיימרת להיות חתימתו על תוכניות הבניה זויפה. המבקש טען כי מתן אור ירוק להמשך הבניה של המשיב, יגרום למצב בלתי הפיך בחלקתו ובמאזן הנוחות ידו על העליונה.

5.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

ענייננו בהחלטה על סעד זמני ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לסעד זמני. התערבות כזו תיעשה במקרים חריגים כאשר ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה - ראה, לדוגמה, ע"א418/79 תאני נ' כהן פ"ד לד(4) 161 (1980); רע"א 7690/95 לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עירית נהריה (ניתן ביום 11.4.1996); רע"א 1045/98 חברת ארמון ההגמון (קסר אלמטוראן) נ' ח'ורי (ניתן ביום 1.4.1998); רע"א 10373/02 אברהים נ' אלון (ניתן ביום 19.3.2003); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו פ"ד נה(2) 301, 307 (2003); רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 6.8.2006); רע"א 9123/07 יניב מעייני נ' עכו ביי בע"מ (ניתן ביום 30.10.2007).

בית משפט קמא קיים דיון בבקשה ולאחר שבחן את הראיות הלכאוריות, סבר כי קיימות ראיות התומכות בטענות המשיב. ההחלטה שלא ליתן צו מניעה זמני ולחייב את המשיב בהפקדת ערובה, מהווה בנסיבות העניין איזון סביר, ואין בה טעות או שימוש שרירותי בשיקול הדעת.

נזכיר כי בצו זמני עסקינן וממילא הקביעות העובדתיות להן נזקק בית משפט קמא לצורך החלטתו הן קביעות לכאוריות בלבד. מאליו מובן כי אם יימצא בסופו של יום כי דין תביעתו של המבקש להתקבל, לא יוכל המשיב לטעון לשינוי נסיבות, אם ביני לביני יבחר להמשיך בבנייה. בית המשפט לא יתחשב בסוף הדרך בבנייה שתתבצע במהלך הדיון המשפטי ומדובר בסיכון שהמשיב נוטל על עצמו כל עוד לא הסתיים הדיון בתיק העיקרי. וראה בבג"ץ 6176/93 אליקים אגודה שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מ"ח(2) 158 (1993) בעמ' 167 :

".. בפועל עלו הקיבוצים על השטח והחלו בבנייה...בידיעה ברורה שהעותרים טוענים לזכויותיהם שקופחו. המשיבים הוסיפו אפוא להשקיע בתכנון ובבנייה תוך קבלת הסיכון על עצמם...הם נטלו על עצמם את הסיכון כי ייתכן שיתברר שההליך שלפיו קיבלו את המקרקעין נעשה שלא כדין ואזי יישאו בתוצאות".

'הערת אזהרה' זו כוחה יפה כמעט לכל הליך ביניים בו נדחית בקשה לצו מניעה זמני, כל עוד לא נסתיים הדיון בתיק העיקרי.

6.         בכל הנוגע להחלטת בית משפט קמא להאריך את המועד להפקדת הערבות, המדובר בהחלטה הנמצאת במישור הדיוני המובהק, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, הנתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם - ע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (ניתן ביום 8.8.2006); רע"א 9783/05 עו"ד מירסקי נ' מילר (ניתן ביום 16.2.2006); רע"א 2114/06 צוויגנבוים נ' ארד בע"מ (ניתן ביום 29.9.1999). בניגוד לטענת המבקש, בקשת המשיב להארכת מועד היתה מנומקת ובית המשפט רשאי היה להאריך המועד שנקבע על ידו לפי שיקול דעתו מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

בשולי הדברים, לאור אי הבהירות העולה מסעיף 42 לבקשה ולמען הסר ספק, אדגיש כי משבוטלה החלטת בית משפט קמא מיום 24.2.2008, זכאי המבקש להשבת כספי הערובה שהופקדה על ידו בסך 20,000 ש"ח.

7.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב. מאחר שהבקשה הוכרעה לגופה, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקש לסעד זמני בערעור, והיא נדחית.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקש.

ניתנה היום ט"ז באייר, תשס"ח (21 במאי 2008) בהעדר הצדדים.