החלטה בתיק ברע 3100/05

המבקשת היא התובעת, הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, שניתן ביום 28/11/05, על ידי כבוד השופט ישי קורן, ואשר על פיו נדחתה תביעתה של התובעת.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.         המבקשת הגישה נגד המשיב תביעה בבית משפט לתביעות קטנות. היא טענה בכתב התביעה כי בינה לבין המשיב נחתם ביום 1/10/99 הסכם שכירות לגבי חנות שבבעלותה ואשר נמצאת ברח' סלמה 124 בתל-אביב (להלן: "החנות"), לתקופה של שנה אחת, עם אופציה ל- 5 שנים נוספות.  לטענתה ביום 30/9/04 פינה המשיב את החנות ועם החזרת החזקה בחנות הסתבר לה כי נגרמו לחנות נזקים רבים אשר בגינם היא נאלצה לשפץ את החנות.  עוד היא טוענת כי למרות פניות חוזרות ונשנות למשיב הוא סירב לשלם עבור השיפוץ. המבקשת טענה כי נגרמו לה נזקים בסך של 28,000 ש"ח. היא הסתפקה בתביעתה על תקרת הסכום שבסמכות בית משפט תביעות קטנות.

2.         המשיב טען בכתב ההגנה כי המבקשת מעולם לא פנתה אליו בעניין מצבה של החנות,  לא בתקופת השכירות הארוכה, גם לא כאשר מסר לה את החזקה בחנות לאחר תום תקופת השכירות וגם לא כאשר השכירה את החנות לשוכר אחר. לטענתו, הוסכם בין הצדדים לפני תום תקופת השכירות כי החנות תוחזר חודש לפני תום תקופת השכירות וכבר בתחילת חודש ספטמבר 2004 בהתאם למצבה באותה עת, כדי לאפשר למבקשת לבצע  שיפוציים יסודיים במבנה לצורך שינוי יעוד החנות למרפאת שיניים, בשל התקשרותה של המבקשת עם שוכר שביקש להסב את יעוד החנות מחנות ירקות למרפאת שיניים.

וכך אכן קרה לטענתו. המבקשת החלה בשיפוצים נרחבים בתחילת חודש ספטמבר, וביום 28/9/04 נחתם חוזה שכירות בין המבקשת לשוכר החדש.

המשיב הוסיף וטען כי כבר בתחילת תקופת השכירות הוא נאלץ להוציא מכיסו הוצאות רבות לביצוע תיקונים בחנות ועל מנת שיוכל לעשות בה שימוש. הוא טען כי מידי שנה נהג לסייד ולטייח את קירות החנות בכדי לשמור על החנות במצב סביר מאחר שהמבקשת סירבה לתקן ולשפץ את החנות שבבעלותה.  עם סיום תקופת השכירות ובהתאם למוסכם בין הצדדים הוא גם בנה על חשבונו ויטרינה שפורקה מהחנות עם תחילת תקופת השכירות, ומאידך הוא הסכים להשאיר  דלת סורגים שהרכיב על חשבונו בעלות של  כ- 4,700 ש"ח. לאור כל האמור המשיב טען כי הוא זה אשר ניזוק מהסכם השכירות עם המבקשת ולכן הוא עתר לדחיית תביעת המבקשת וכן לחיובה   בתשלום הנזקים שנגרמו לו לאורך כל תקופת השכירות ואשר פורטו בכתב הגנתו.

3.         בית משפט קמא לאחר ששמע את טענות הצדדים ולאחר שהתרשם מעדותם וממהימנותם, קבע בפסק דינו כדלקמן:

" לא שוכנעתי כי המושכר נעזב במצב בלתי תקין כשהשוכר משאיר אחריו נזקים שבאחריותו. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. אני מאמין לנתבע כי יחסי השכירות הסתיימו בהסכמה וכי הנתבע ביצע את שנדרש לבצע בטרם עזיבת המושכר."

4.         המבקשת טוענת בבקשתה זו כי לאור העובדה שתביעתה נדחתה בבית משפט קמא מאחר שהיא לא הצליחה להוכיח את תביעתה, ברצונה לזמן לעדות עד אשר יכול לתמוך בגירסתה. עוד היא טוענת כי בתיק בית משפט קמא מצויות שתי תמונות אשר יכולות להעיד על מצבה של החנות ולתמוך בגירסתה יכול לתמוך בגירסתה.

דיון:

5.         בבקשה זו, מבקשת למעשה המבקשת מבית המשפט של הערעור לצרף ראיות נוספות ולאפשר לה להביא עדים אשר לא הוזמנו על ידה להעיד בפני בית משפט קמא.

תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת בענין זה כדלקמן:

" 457. ראיות נוספות בערעור

(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות."

הלכה פסוקה היא כי בית המשפט של הערעור לא יקבל כל ראיה חדשה שלא הוגשה בפני הערכאה דלמטה, אלא במקרים חריגים, ובהיתר בית המשפט .

אמת המידה שמנחה בית משפט שלערעור אם לקבל ראיה חדשה בשלב הערעור אם לאו, היא אם יכול היה בעל דין, בשקידה סבירה, להשיג ראיה זו בשלב קודם :

" חרף חשיבותו של השיקול הנוגע לחיוניותה של הראיה הנוספת לחקר האמת, הרי שבאותם מקרים שבהם זו מתייחסת לאירועים אשר קדמו למתן פסק הדין, יינתן משקל ניכר לשאלה האם הייתה אפשרות סבירה להגישה בפני הערכאה הקודמת, אם לאו (ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141, 147 מול ו'; ע"א 3766/91 זהבי נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד מז(3) 580, 588 מול א'-ב'). אמת המידה לעניין זה היא, האם המבקש לא ידע על הראיה ולא יכול היה לגלותה בשקידה ראויה, וכן אם לא נהג בחוסר תום-לב (ע"א 538/82 נצראל נ' רג'ואן, פ"ד לז(2) 722, 730 מול א'-ב'; ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 140-141; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 521). ואכן, בית המשפט לא יתיר הגשת ראיה נוספת בערעור, כל אימת שהמהלך נועד כדי לאפשר לבעל-דין לנהל מחדש הליך שאותו ניהל באופן לקוי בערכאה הראשונה (ע"א 48/88 ברזל נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, דינים עליון, כרך כא, 789 - בסימן 2 לפסק הדין)." 

(ראה גם ע"א (ירושלים) 5656/04 חאלד אבו סיף נ' אלאהלייה אלמסרייה חב' לביטוח בע"מ ואח'  תק-מח 2005(1), 7471 ,עמ' 7475.)