החלטה בתיק ברע 3099/08

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמר שרון-נתנאל)  מיום 9.1.2008, בה הוחלט לבחון שוב את ההחלטה להעביר את המשיב 1 (להלן: " החסוי") מבי"ח אלישע.

1.         החסוי נפגע קשה בתאונת דרכים והוא מאושפז כיום בבית החולים אלישע כשהוא במצב וגטטיבי או קרוב מאד לכך וסובל מפגיעת ראש קשה. במסגרת תביעת המבקשים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, ניטשה בין הצדדים מחלוקת בנוגע למקום אשפוזו של החסוי, לאור הפער הנכבד בין עלות הטיפול בבית חולים אלישע, שם ביקשו המשיבים להשאירו, לבין עלות הטיפול בבית אילדן, לשם ביקשו המבקשים להעבירו.

2.         ביום 18.12.2006 ניתנה חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר פרבר - מומחית לרפואה פיזיקלית ושיקום, לפיה עדיף להשאיר את החסוי בבית חולים אלישע. אולם, קריאה זהירה של חוות הדעת מעלה כי אין מניעה רפואית של ממש בהעברת החסוי לבית אילדן. ביום 16.5.2007 נתקבלה בקשת המבקשות ובית משפט קמא הורה על העברת החסוי לבית אילדן. עוד נקבע בהחלטה כי " אם יווצרו נסיבות, בהן יתברר, כי הטיפול אשר מקבל התובע בבית אילדן אינו עונה על צרכיו, פתוחה בפני המבקשים הדרך לפנות את ביהמ"ש בבקשה מתאימה".

ביום 19.8.2007 קיימתי דיון בבקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים כאן על החלטת בית משפט קמא ובסיומו דחיתי את הבקשה (בר"ע 1943/07).

3.         על אף הודעת בית אילדן כי קיימת מיטה פנויה וניתן להעביר לשם את החסוי, סירבו המשיבים להעבירו לשם. בעקבות זאת, פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. ביום 25.9.2007 דחיתי את הבקשה, מהנימוק שהמשמעות האופרטיבית של החלטת בית משפט קמא ושל החלטתי היא, שהחל מיום 2.9.2007 יהיו חייבים המבקשים לשאת בעלות האשפוז עד לגובה הסכום שבו היו מחויבים המשיבים על ידי בית אילדן, אילו היה החסוי מועבר לשם, ואין חובה על המשיבים להעביר את החסוי בפועל לבית אילדן.

4.         ביום 23.10.2007 הגישו המשיבים בקשה " להורות על המשך אשפוזו של המבקש 1 בבית חולים אלישע ולהורות למשיבים לשאת במלוא עלות האשפוז", בטענה כי בית אילדן מסרב לקבל את החסוי אליו בשל אי התאמתו למוסד, שאינו ערוך לטפל בבעיית הריאות של החסוי. בית משפט קמא קיים דיון בבקשה וביום 9.1.2008 החליט על מינוי מומחה לרפואה שיקומית, על מנת שיבדוק את תנאי האשפוז בבית אילדן ובמוסד נוף הגפן, ואת התאמתם לחסוי.

בית משפט קמא התייחס בהחלטתו לתצהיר של גב' רותי רון (אחות ראשית בבי"ח אלישע) ולמכתב של ד"ר סידונה (מנהלת מחלקת סיעוד בבית אילדן) וד"ר טולדאנו (מנהלת רפואית בבית אילדן), אותם צרפו המשיבים לבקשה לתמיכה בטענותיהם. בהחלטה נקבע, כי ייתכן שהתנגדותם העזה של המשיבים להעברת החסוי לבית אילדן יצרה חוסר רצון אצל בית אילדן לקבלו והובילה ל"שינוי הנסיבות". עם זאת, נקבע כי משאין מחלוקת שבית אילדן מסרב כיום לקבל את החסוי, יש לבחון שוב את העניין לרבות השאלה האם מתאים בית אילדן לדרישות הטיפוליות של החסוי. בנסיבות אלו, ועל אף שקבע כי המכתב מהווה חוות דעת שאינה קבילה בהליכים לפי חוק הפלת"ד, סבר בית המשפט כי התקיימו אותן "נסיבות חדשות" כאמור בהחלטתו הראשונה מיום 16.5.2007, המצדיקות בחינה מחודשת של ההחלטה בדבר העברת החסוי לבית אילדן, ודחה את טענת המשיבות כי ההליך הראוי הינו הגשת בר"ע לבית המשפט העליון.

בית משפט קמא מינה את ד"ר גבריאל זייליג (מנהל מחלקת שיקום נוירולוגי בבי"ח תל השומר) כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבחן את מצבו הרפואי של החסוי, את התנאים שבבית אילדן ובמוסד נוף הגפן ואת התאמתם לטיפול בחסוי, ואפשר למומחה להציע מוסד נוסף, על פי שיקול דעתו, המתאים לחסוי.

5.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. המבקשים טענו כי בית משפט קמא לא היה מוסמך לדון מחדש בהחלטתו, מאחר שלא התקיימו הנסיבות והטעמים המיוחדים המצדיקים זאת, במיוחד על רקע העובדה שהוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה והיא נדונה לגופה. לטענת המבקשים, המשיבים לא הביאו ראיה קבילה בדבר שינוי במצבו הרפואי של החסוי או לגבי סירובו של בית אילדן לקבל את החסוי, ולמצער, היה על בית המשפט להיענות לבקשת המבקשים ולאפשר להם לחקור את המצהירים (והדבר עולה מהפרוטוקול).

לטענת המבקשים, המשיבים סיכלו את אפשרות האשפוז בבית אילדן ובכך השתמשו לרעה בהליכי בית המשפט ופעלו בחוסר תום לב ובניגוד לנטל החל עליהם להקטין את נזקם.

6.         דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה. בית משפט קמא טרם הכריע בבקשת המשיבים לגופה וכל שהחליט הוא על מינוי מומחה נוסף, לאור מסקנתו כי לכאורה חל שינוי נסיבות. מבחינה זו הבקשה שבפני הוגשה טרם זמנה, ובשלב בו עדיין לא הוחלט דבר לגופו של עניין, בבחינת החלטת ביניים בבקשת ביניים. בנסיבות אלו, איני רואה להתייחס לטענות המבקשים בדבר קבילות מסמכים, חקירת עדים ושינוי נסיבות.

7.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים. מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקשים.

ניתנה היום י"ג ב אדר א, תשס"ח (19 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.                                                                                 

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: