החלטה בתיק ברע 306/08

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 5922/06; השופטת נטע רות). אשר קיבל את תביעת המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים.

2.                  המבקשת, הינה חברה העוסקת בהפצת מוצרים, לבתי לקוחות באזור השרון. במסגרת עיסוקה זה היתה המבקשת בעלת זיכיון להפצת העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"גלובס" עד חודש 11/2005 עת תמה תקופת הזכיון שהוענקה למבקשת לחלוקת עיתונים אלו.

3.                  המשיבה עבדה אצל המערערת בחלוקת עיתונים במשך 3 שנים ו-4 חודשים, החל מחודש 7/2002 ועד 28.11.2005. עבודתה התבצעה בין השעות 3:00-6:30 בבוקר ובין השעות 19:00-21:00 בערב. המשיבה טענה כי עם סיום הזכיון של המערערת לחלוקת העיתונים הוצע לה על ידי מנהל המשיבה להמשיך ולעבוד בחלוקת פליירים במקום חלוקת עיתונים. המשיבה סרבה להצעה זו, הפסיקה את עבודתה אצל המבקשת ובנסיבות העניין דרשה לקבל פיצויי פיטורין, משסירבה המבקשת לשלם לה פיצויי פיטורים הגישה המשיבה תביעה לבית הדין.

4.                  בית הדין האזורי קבע כממצא שבעובדה  שעם סיום הזכיון של המבקשת לחלוקת העיתונים הוצע למשיבה להמשיך ולעבוד במבקשת " בחלוקת פליירים בשכר נמוך משמעותית מזה שהשתכרה עת שחילקה עיתונים". בית הדין פסק כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי ההעסקה, בית הדין האזורי קבע גם כי עבודה בחלוקת פליירים כפי שהוצע למשיבה הינה הרעה בתנאי העבודה בהשוואה לעבודה שביצעה.  לפיכך חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים.

5.                 על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני בה טענה המבקשת כי המשיבה עזבה את עבודתה ללא כל התראה, וכי הטענות בדבר הרעה בתנאי העסקתה הועלו לראשונה רק במהלך המשפט. המבקשת טוענת כי גם אם אכן הורעו תנאי העסקתה של המשיבה היה עליה לפנות למבקשת להתריע בפניה, ולתת לה הזדמנות לתקן את דרכיה, משנמנעה המשיבה לפעול בדרך זו  אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.

6.                 לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה אני מחליטה כי אין ליתן רשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. בית הדין האזורי שמע עדויות הצדדים ומצא כי עדותה של המשיבה מהימנה יותר. לא זו אף זו, כפי שציין בית הדין האזורי עדותה של המשיבה נתמכת בדבריו של מנהל המבקשת שהעיד כי הוא הציע למשיבה לעבוד בחלוקת פליירים בהיקף שעות דומה וזאת בתמורה ל "שכר בסיס" בלבד ללא התוספות השונות ששולמו לה.

צודקת אומנם המבקשת בטענתה כי חובה על עובד העומד להתפטר בגין הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא למעסיק הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת  יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (ראה דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פדע כ"ז, 514) אך לתנאי זה נקבע חריג לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק (ראה דב"ע נו/228-3 רשת מעונות מרגלית- עליזה כהן (ניתן 18.12.1996)).  מנהל המבקשת העיד בדיון שהתקיים ביום 15.2.2007 כך " אני התחייבתי להפצת פליירים והמערכת קרסה בגלל התובעת וחבריה...החברה מחוסרת פעילות. אין לי כסף לשלם". עולה מכך ומהמסמכים הנוספים שהוגשו לבית הדין כי פעילותה והכנסתה  של המבקשת התבססה על חלוקת העיתונים, משתם הזכיון לא היה עוד בידי המבקשת את היכולת הכלכלית להמשיך ולשלם למשיבה את שכרה כפי ששולם לה בעת חלוקת העיתונים, כמו כן  למבקשת לא הייתה יכולת להמשיך ולספק למשיבה עבודה  שלא תהווה הרעה בתנאי העסקתה, וזאת גם אם המשיבה הייתה מתריעה בפניה על ההרעה בתנאי העסקתה ועל כוונתה להתפטר בשל כך. במקרה זה מתקיים במשיבה החריג הקובע כי כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק.

לאור האמור ומשלא נמצאה סתירה בולטת לעין בחומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור אין מקום ליתן רשות ערעור.

7.         סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות

ניתנה היום, כא' בסיון, תשס"ח (24 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.