החלטה בתיק ברע 3057/05

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בת"א שניתן ביום 14/11/05 בת.ק. 9332/04 מפי כב' השופט י. קורן. בימ"ש קמא קיבל את התביעה  וחייב את המבקשת בסכום של 4,500 ש"ח.

2.         התובע, הוא משיב 1, הגיש נגד המבקשת - חברה להשכרת רכב, ונגד משיב 2, תביעה על סך 4,000 ש"ח. בכתב התביעה טען משיב 1 כי רכב שהינו בבעלות המבקשת בו נהג משיב 2, יצא בפתאומיות ממקום חניה וגרם לתאונה בה נפגע הקטנוע שלו.

משיב 1 טען כי הקטנוע שלו ניזוק בסכום של כ-4,000 ש"ח. לדבריו הוא פנה אל המבקשת וזו התחמקה ממנו וסירבה למסור לו את פרטיו של משיב 2 שנהג ברכב.

המבקשת טענה בבימ"ש קמא כי בהיותה חברת השכרה, אין היא אחראית לתאונה שגרם שוכר הרכב, וכי סכום ההשתתפות העצמית של השוכר עולה על סכום התביעה.

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים קבע כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ...

לא שוכנעתי כי הנתבעת עשתה פעולה כלשהי במטרה לאתר את הנתבע, אשר שכר ממנה את הרכב לתקופה ארוכה. הרכב היה בבעלות הנתבעת אשר השכירה את הרכב לנתבע עד כשבועיים לאחר מועד התאונה. אני סבור כי במקרה זה לא תעמוד לנתבעת טענה בדבר השתתפות עצמית גבוהה. לא ראיתי כל פוליסת ביטוח אצל מבטח מוכר והדעת נותנת כי הנתבעת עצמה פעלה בעניין זה כחברת ביטוח ועל מנת למלט עצמה מתביעות צד שלישי קבעה סכום גבוה להשתתפות עצמית. הזיקה בין הנתבעת לבין הנתבע גבוהה ומטילה על הנתבעת חובה לאתר את הנתבע על מנת שהתובע יוכל להיפרע ממנו את הנזקים שגרם. אם בחרה הנתבעת שלא לאתר את הנתבע, תיכבד ותיטיב את נזקי התובע, ואחר כך תחזור אצל שוכר הרכב, על מנת שישפה אותה בגין הנזקים שגרם."

4.         בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא עת העדיף את גירסת משיב 1 על פני גירסתה, בפרט לאור כך שבגירסת המשיב נתגלו סתירות רבות. לטענתה, לא הוכיח משיב 1 קיומה של עילת תביעה נגד המבקשת, שכן הוא לא הוכיח את זכויותיו באופנוע שניזוק ולא הוכיח את התרחשות האירוע נשוא התביעה. עוד היא טוענת כי המשיב לא הוכיח את טענתו בדבר הנזק, את גובה הנזק ואת הקשר סיבתי בין האירוע לנזק. לטענתה, שגה בימ"ש קמא כשקבע כי המבקשת אחראית לנזקיו של משיב 1, ולא דרש ממנו להראות כי עשה כל שיכל על מנת לאתר את הנהג שוכר הרכב - משיב 2. לטענתה היה על בימ"ש קמא להביא במניין שיקוליו את העובדה שסכום התביעה נמוך מגובה ההשתתפות העצמית של שוכר הרכב מול המבקשת ושל המבקשת מול חברת ביטוח חיצונית. המבקשת טוענת כי שגה בימ"ש קמא בכך שלא שקל את התנהגות משיב 2, שוכר הרכב, ואת העובדה כי המבקשת אינה חברה מבטחת ואין היא חבה בנזקים שנגרמו לצד שלישי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי נפלו פגמים באופן ניהול ההליך בבימ"ש קמא.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

במקרה זה, חלק נכבד מטענותיה של המבקשת מתייחסות לממצאים ומסקנות עובדתיות שמצא בימ"ש קמא, ולכך שהעדיף את גירסת משיב 1 על פני גירסתה שלה.

הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהסכים לדחות את הדיון מספר פעמים לשם איתור משיב 2 . בימ"ש קמא ביסס את פסק דינו על התרשמותו מן העדים ועל ממצאים עובדתיים שמצא. איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בממצאים אלה.

6.         אשר לטענת המבקשת כי לא קמה לה אחריות לתאונה שגרם משיב 2, אני סבורה כי צדק בימ"ש קמא בדחותו את הטענה.

מצב בו לא תוטל אחריות על בעליו של רכב, כאשר נגרמו באמצעות רכבו נזקים לאדם אחר, מנוגד לכל הגיון. אי הטלת אחריות על בעל הרכב רק משום שהנוהג ברכב בפועל לא אותר, עלול ליצור מצב בו כל מי שנפגע מרכב בו נהג אדם שאיננו בעל הרכב, יישאר ללא תרופה כאשר לא אותר הנהג.

על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברת השכרה; חברות השכרה שעיסוקן בהשכרת רכב מודעות לכך שלעתים השוכר שגרם נזק לרכב השכור או לצד שלישי אינו ניתן לאיתור. לפיכך, מחובתן לבטח עצמן מפני מקרים מסוג זה, שהרי כבעלים של הרכב הן אחראיות לכל נזק שנגרם באמצעותו.